גורלות כתובים ...בלילה קייצי
היא יצאה לחצר, עייפה ומותשת, חשבה לעצמה סיגריה אחרונה ונכנסת למיטה העבירה בראשה את היום שחלף כאב הראש מהדהד, לא נותן מנוח, צובר תאוצה . קפה, חשבה לעצמה, עכשיו קפה, ירגיע את מוחה שעובד בלי מנוח. חזרה חזרה למטבח, הרתיחה המים , הכינה לעצמה בדיוק כפי שאוהבת, חמים במידה הנכונה . חושך בחוץ, הדליקה את התאורה הרכה, המקיפה את החצר והעצים נראו גדולי ועוטפים מסביב ,כמה חלמה על מקום שיזכיר לה ג'ונגל נשכח. ישבה על הכסא, כוס קפה בידה האחת, סיגריה בשניה רגליים מורמות על הכסא ממול,והמחשבות....המחשבות רצות המחשבות מתרוצצות, נכנסות לכל הפינות, משתלטות למה תמיד הכל קורה הפוך? מה בסך הכל ביקשה לעצמה? - להיות מוקפת סביב בחום. - כן, את מוקפת, חושבת היא. - אז למה את לבד? שואלת שוב במחשבתה. לא נחה לשניה, מחפשת מרגוע לנפשה. ככה זה אמרו לה, תמיד רוצים מה שלא אפשרי ותמיד מקבלים מה שלא רוצים, החיים יכולים להיות כל כך פשוטים , הוא אמר לה וכמה שהוא צדק, אבל הם לא, הם אף פעם לא פשוטים. פשוטים - ניתן לקבל בסיפורים, החיים - החיים הם גורלות כתובים. ובשיחה עם האישה המבוגרת , החכמה והמנוסה,זאת שמרגישה הכל הסבירה לך, "את לא מבינה?" היא אמרה, "הכל כתוב, ואת רק מכוונת לאן לפנות" "אם כך למה אנחנו פה בעצם הקיום?" שאלה היא בתהיה "אנחנו רק מכוונים ",ענתה לה האישה החכמה " ניתנה לנו הזכות לכוון אם נלך לכאן או לכאן, את מהלך הדרך אנו קובעים, את העיקר קבוע לנו" -"זה קצת מייאש לא?" שאלה היא "לדעת שלנו אין יד בדבר החלטות?" -"לא, זה לא מדוייק, יש לנו יד בהחלטות, אנחנו יכולים לשנות מעט את המהלכים , את הדרכים, אם תפני לימין יקרה כך, ואם לשמאל יקרה אחרת אין נכון או לא, יש מה שנכון לך" אמרה האישה המבוגרת. "אז..", עכשיו לגמרי התבלבלה, "אז ...כן יש לי אפשרות לשנות?" -"יש, יש אפשרות, אבל הגורל כתוב" האישה המנוסה ענתה "אם יקרה היום או בעוד שנתיים, זה לא העניין, העיקר הוא שכל שכתוב הוא שיקרה הדרך נתונה בידיך"... שוב חוזרת לחשוב על אותה השיחה, ושוב מגלגלת אותה בראשה אז אם כתוב, מתי לעזאזל זה יקרה? ולמה אי אפשר לגלות לי לפני? ולמה? למה אתמול הרגשת רע, וידעת, שהכל יתגלגל רע ופתאום שוב הרגשה טובה, מלאה עוטפת, משום מה? איך דבר קטן, מזערי ולא חשוב יכול להעלות על שפתייך חיוך איך מצב יתכן שבו יש מגן, שעוטף ועוצר, ושום דבר לא חודר וביום האחר, פוף... הכל נופל...מתפוצץ, מתרסק....מתפזר. איך? מסתכלת סביב , האויר הנעים מלטף עורה, והיא מרגישה איך, פתאום לשניה חלף לו העבר פתאום למולה והיא, היא לא מתגעגעת, אבל חושבת על מה השיגה בחייה לעצמה? הרבה? או מעט? מה בעצם היא רצתה להשיג? וספרה את ההישגים כך לעצמה ,הישגים שהצליחה עד עתה, כן, היו השגים שבהם היא מאושרת ושמחה, אבל משום מה, ככה לבדה, חושבת על מה רוצה, מה היא היתה רוצה עוד להשיג בהמשך חייה, איך היא רואה אותו בכלל, מי נמצא שם, לא לגמרי הגיעה לתובנות עם עצמה. אבל דבר אחד היא בטוחה ,היא רוצה לקום בבוקר עם חיוך ענקי על פניה, ושליבה ירגיש מלא, מלא באהבה, באושר פנימי, מלא ב....היא אינה יודעת עוד להסביר לעצמה במה הוא מלא- אבל תחושה שיש עוד הרבה למלא שם ברורה לחלוטין ועדיין לא ברור מה זה יהיה, זאת מן תחושה לא מוסברת- של סיפוק שמרגישים כשמלאים ושטוב מבפנים. והרוח שוב, נעימה, מזכירה, רגעים טובים נעימים. עכשיו אפשר לפתוח את העיגול של השיער, שגורם לכאב הראש להתגבר ככה נעים לה יותר, השיער משתחרר, ולאט לאט הכאב מתפזר, ואיתו מתגלגלת לה אחת עגולה על לחיה והשניה בעיקבותיה ממשיכה חמימה, ומשחררת, הדימעה שמתגלגלת. על מה? מה לך ילדה? חושבת לעצמה סתם, לחץ, מועקה, שמחפש מוצא מנגבת מהר, ומרגישה הקלה, בפינה הרי מיד יחזור החיוך אל ליבה, מלטפת עצמה, מרגיעה, מתכנסת מטה הראש לאחור, עוצמת עיניים, לוקחת אויר מוציאה, אוספת עצמה, ונכנסת חזרה אל ביתה.
היא יצאה לחצר, עייפה ומותשת, חשבה לעצמה סיגריה אחרונה ונכנסת למיטה העבירה בראשה את היום שחלף כאב הראש מהדהד, לא נותן מנוח, צובר תאוצה . קפה, חשבה לעצמה, עכשיו קפה, ירגיע את מוחה שעובד בלי מנוח. חזרה חזרה למטבח, הרתיחה המים , הכינה לעצמה בדיוק כפי שאוהבת, חמים במידה הנכונה . חושך בחוץ, הדליקה את התאורה הרכה, המקיפה את החצר והעצים נראו גדולי ועוטפים מסביב ,כמה חלמה על מקום שיזכיר לה ג'ונגל נשכח. ישבה על הכסא, כוס קפה בידה האחת, סיגריה בשניה רגליים מורמות על הכסא ממול,והמחשבות....המחשבות רצות המחשבות מתרוצצות, נכנסות לכל הפינות, משתלטות למה תמיד הכל קורה הפוך? מה בסך הכל ביקשה לעצמה? - להיות מוקפת סביב בחום. - כן, את מוקפת, חושבת היא. - אז למה את לבד? שואלת שוב במחשבתה. לא נחה לשניה, מחפשת מרגוע לנפשה. ככה זה אמרו לה, תמיד רוצים מה שלא אפשרי ותמיד מקבלים מה שלא רוצים, החיים יכולים להיות כל כך פשוטים , הוא אמר לה וכמה שהוא צדק, אבל הם לא, הם אף פעם לא פשוטים. פשוטים - ניתן לקבל בסיפורים, החיים - החיים הם גורלות כתובים. ובשיחה עם האישה המבוגרת , החכמה והמנוסה,זאת שמרגישה הכל הסבירה לך, "את לא מבינה?" היא אמרה, "הכל כתוב, ואת רק מכוונת לאן לפנות" "אם כך למה אנחנו פה בעצם הקיום?" שאלה היא בתהיה "אנחנו רק מכוונים ",ענתה לה האישה החכמה " ניתנה לנו הזכות לכוון אם נלך לכאן או לכאן, את מהלך הדרך אנו קובעים, את העיקר קבוע לנו" -"זה קצת מייאש לא?" שאלה היא "לדעת שלנו אין יד בדבר החלטות?" -"לא, זה לא מדוייק, יש לנו יד בהחלטות, אנחנו יכולים לשנות מעט את המהלכים , את הדרכים, אם תפני לימין יקרה כך, ואם לשמאל יקרה אחרת אין נכון או לא, יש מה שנכון לך" אמרה האישה המבוגרת. "אז..", עכשיו לגמרי התבלבלה, "אז ...כן יש לי אפשרות לשנות?" -"יש, יש אפשרות, אבל הגורל כתוב" האישה המנוסה ענתה "אם יקרה היום או בעוד שנתיים, זה לא העניין, העיקר הוא שכל שכתוב הוא שיקרה הדרך נתונה בידיך"... שוב חוזרת לחשוב על אותה השיחה, ושוב מגלגלת אותה בראשה אז אם כתוב, מתי לעזאזל זה יקרה? ולמה אי אפשר לגלות לי לפני? ולמה? למה אתמול הרגשת רע, וידעת, שהכל יתגלגל רע ופתאום שוב הרגשה טובה, מלאה עוטפת, משום מה? איך דבר קטן, מזערי ולא חשוב יכול להעלות על שפתייך חיוך איך מצב יתכן שבו יש מגן, שעוטף ועוצר, ושום דבר לא חודר וביום האחר, פוף... הכל נופל...מתפוצץ, מתרסק....מתפזר. איך? מסתכלת סביב , האויר הנעים מלטף עורה, והיא מרגישה איך, פתאום לשניה חלף לו העבר פתאום למולה והיא, היא לא מתגעגעת, אבל חושבת על מה השיגה בחייה לעצמה? הרבה? או מעט? מה בעצם היא רצתה להשיג? וספרה את ההישגים כך לעצמה ,הישגים שהצליחה עד עתה, כן, היו השגים שבהם היא מאושרת ושמחה, אבל משום מה, ככה לבדה, חושבת על מה רוצה, מה היא היתה רוצה עוד להשיג בהמשך חייה, איך היא רואה אותו בכלל, מי נמצא שם, לא לגמרי הגיעה לתובנות עם עצמה. אבל דבר אחד היא בטוחה ,היא רוצה לקום בבוקר עם חיוך ענקי על פניה, ושליבה ירגיש מלא, מלא באהבה, באושר פנימי, מלא ב....היא אינה יודעת עוד להסביר לעצמה במה הוא מלא- אבל תחושה שיש עוד הרבה למלא שם ברורה לחלוטין ועדיין לא ברור מה זה יהיה, זאת מן תחושה לא מוסברת- של סיפוק שמרגישים כשמלאים ושטוב מבפנים. והרוח שוב, נעימה, מזכירה, רגעים טובים נעימים. עכשיו אפשר לפתוח את העיגול של השיער, שגורם לכאב הראש להתגבר ככה נעים לה יותר, השיער משתחרר, ולאט לאט הכאב מתפזר, ואיתו מתגלגלת לה אחת עגולה על לחיה והשניה בעיקבותיה ממשיכה חמימה, ומשחררת, הדימעה שמתגלגלת. על מה? מה לך ילדה? חושבת לעצמה סתם, לחץ, מועקה, שמחפש מוצא מנגבת מהר, ומרגישה הקלה, בפינה הרי מיד יחזור החיוך אל ליבה, מלטפת עצמה, מרגיעה, מתכנסת מטה הראש לאחור, עוצמת עיניים, לוקחת אויר מוציאה, אוספת עצמה, ונכנסת חזרה אל ביתה.
