גולדן סטייט חוזרים לגמר

OrEl74

Well-known member
מנהל
תקופה ארוכה תהיתי מה יקרה כשהקבוצה הזאת שוב תהיה בריאה והנה קיבלנו את התשובה.

מחזיק להם אצבעות גם בגמר ושהצעירים יחכו עוד קצת
 

Krit123

Well-known member
סיכום עם הצצה להמשך
*ריבוי הכיסויים ההגנתיים והרוטציה הרחבה הופכים את גולדן להקבלה של שחקן פוקר עם מנעד רחב. אחד שינסה לשחק עם מגוון ידיים מעמדה שונה במספר דרכים על מנת שיהיה קשה יותר להתכונן אליו. לעומתם דאלאס קבוצה מאוד חד מימדית עם גישה אחת בלבד, הווריורס למדו אותם ונתנו לצ'יפ ליד לעשות את שלו.
אין לדעת את מי קר יחליט לשלוף לפתע בערב נתון (ומגיע לו המון קרדיט על כך), הלילה לדוגמא ראינו אותו מנער אבק מבייליצה ומשתמש בו לדקות ארוכות, אפילו לצד לוני בתגובה להרכבים הנמוכים של המבאס. המאבק על הלוחות הסתיים 51-34 לטובת הווריורס, קוון 'מה עשה התולעת' לוני קטף 18 לבדו.

*שחקנים כמו דונצ'יץ' מציבים בפנייך אתגר בדמות משוואה יחסית פשוטה: שומר עליו שחקן נמוך? יגבר עליו פיזית. שחקן גבוה? יהיה זריז ממנו. הפעם דאלאס שלחו את דונצ'יץ' לפוסט כדי למצות את הסייז, המפגש מול דנבר לימדה אותנו שהווריורס טובים בלסגור משם קווי מסירה, לכן הם לא רשמו הצלחה מסחררת. התפנית המפתיעה בסדרה הנוכחית נגעה דווקא לחלק השני של המשוואה, לאורך הסדרה לוקה קיבל את לוני (הלילה בלי הצטרף) בחילוף והתקשה להשיג עליהם צעד בדרך לסל, נאלץ להתפשר על שלשות סטפ באק בדרגת קושי רצינית. אם נוסיף לכך את המאמץ המחפיר שלו בהגנה עד להפסקה (אפשר לווריורס לפתוח פער עם מימד מנטלי), אפשר להגיע למסקנה שהגיע הזמן לקבל את לוקה בגרסת הסקיני שלו, בתקווה החל מהעונה הבאה. בגיימס 3-4 הוא שיפר את המאמץ ואף שמר אישית יפה על ג'ורדן פול, אבל קשה לחברים שלו לדעת באיזה מצב רוח יעלה.

*די. מילא לקבל 32 מקליי (8 שלשות), אבל אתה לא יכל לחטוף 17 מדריימונד. היציאה הגבוהה לחסימות אפשרה לגרין לקבל את הכדור בתנועה חדה לסל או לזייף את ההאנד אוף, ואם הוא מסיים בצבע עם סל ועבירה אתה חצי גמור. האיום הגובר של קליי הוביל להנעת כדור מסחררת (למרות ערב קליעה פושר מאוד של סטף), בצד השני לעומת זאת דאלאס שיחקו בעיקר אחד-על-אחד. הפעם דינווידי היה מדהים עם 26 באחוזים טובים, הגדיל לעשות וסיפק התנגדות מסויימת בטבעת בעמדת עזרה, אבל ברונסון ולוקה היו חלשים לאללה, לא יעילים בעליל - רשמו מספר זהה של נק' וזריקות מהשדה - 38. למרות שהגנה הם לא בדיוק עשו לפחות בגזרה ההיא הם שמרו על אחידות. לוקה שיחק את כל המחצית השנייה כי אין מחר, ניכר שהעייפות הצטברה בשורותיהם בזמן שהווריורס המשיכו לשתף שחקנים נוספים.
כמובן שבהקשר של סדרת הגמר הכושר של קליי והנכונות של גרין להסתכל על הסל יהוו גורם מכריע.

*ההגנה של הווריורס הכי משורטטת בליגה. 3-4 שחקנים עומדים סביב הצבע בסנכרון שממעוף הציפור לא היה מבייש שחייה צורנית. חוגגים על התחום האפור בשיפוט, לדוגמה אם שחקן של דאלאס מבצע חיתוך לסל, השומר יתלווה אליו אבל אז יסיר ממנו קשר עין וישאר לחנות בצבע, כמעט בידיעה שהוא גונב שנייה ומשהו כי טכנית הוא 'שמר' על שחקן מסוים. הם מאוד טובים בלרקוד סטפס סביב המסגרת של הבקבוק. יש לא מעט דמיון לחוק הנבדל בכדורגל, היכולת של השופטים להתמקד במספר שחקנים שונים היא מצומצמת בסופו של דבר. אין להם point of attack defender ברמה גבוהה מכיוון שדריי נמצא בעמדת עזרה, אך התעלות של לוני אפשרה לאחרים לקנות זמן והקשתה על המאבס לסיים בצבע. בניגוד למפגשים הקודמים הם שמו דגש על חזרה להגנה, בפרט בדקות בהן דונצ'יץ' נח.
מעניין מאוד לראות איך הם יתכוננו לבוסטון בהקשר הזה. או מיאמי, לא ננחס את myway.

*מאמין שעוד נרחיב על דאלאס, בכמה מילים - פחות התחברתי לכיוון החדש שלהם. הרבה פחות. להסתמך על קלעי שלשות בינוניים פחות מסתדר לי, לתת אור ירוק לדינווידי ולפעמים ברונסון יכל ללכת לכאן ולכאן, להפקיד את האחריות ההגנתית בידיים של קליבר (שהוא מעולה) נשמע לי מוגזם קצת.
הווריורס מנגד קוצרים את הפירות של התנהלות מופתית. עשו מדיאנג'לו ראסל לימונדה, משכו אליהם שחקנים חופשיים על חוזי מינימום בידיעה שהם עשויים לקבל הזדמנות בשלבים מאוחרים של הפלייאוף (שוב, קרדיט עצום לסטיב קר), מפתחים את בחירות הדראפט שלהם.
 

myway23

Active member
מקווה שמחר נדע שהגמר יהיה גולדן-בוסטון
זה היה ברור שגולדן יעברו את דאלאס, יש להם את הניסיון והם קבוצה ממש טובה ועמוקה
מעניין יהיה לראות אותם נגד בוסטון הגנתית ובע"ה שכל השחקנים משני הקבוצות יהיו כשירים
אני חושב שיש לבוסטון מאצ' אפ טוב נגד גולדן והם יכולים למרר להם את החיים אבל העומק והניסיון של גולדן יכול להכריע את הכף לטובתם (והביתיות)
לא אתפלא אם בוסטון תיקח ולא אתפלא אם גולדן תיקח (ולא שכחתי את מיאמי, אני פשוט לא רואה אותם לוקחים אליפות ולא משנה אם הם יגיעו לגמר או לא)

ANYWAY ניחאסתי, בסוף מיאמי ינצחו מחר :censored:
 

Rapgamer

Well-known member
סיכום הסדרה
ניצחון מרשים מאוד של הווריורס. הכי מרשים שלהם בפלייאוף הזה. את דנבר הם ניצחו כשליוקיץ' לא הייתה מספיק עזרה מסביב, וכשהפערים הצטמצמו ככל שהסדרה התקדמה (משחקים 3-5 צמודים). מול ממפיס הם גם די גירדו ניצחונות לקראת סיום הסדרה, כשמוראנט היה חסר.
בסדרה הנוכחית הווריורס השיגו עליונות משלב מוקדם ושמרו עליה, תוך שימוש במגוון כלים. הם מצאו דרכים לנצח עם שני גבוהים במקביל או עם גבוה אחד, החזיקו מעמד יפה בדקות שסטף על הספסל, שלטו בריבאונד וצמצמו את מספר האיבודים. במילים אחרות- רמת ביצוע גבוהה.

גולדן עשתה עבודה יפה מאוד בשני צדי המגרש. הם פיצחו את דאלאס גם בהתקפה וגם בהגנה הרבה יותר טוב מיתר היריבות שפגשו את המאבריקס.
נתחיל בהתקפה- הנעת הכדור הקבוצתית של הווריורס העמידה את דאלאס במבחן ברמה אחרת ממה שנתקלו עד כה. התנועה אוף דה בול ורמת התיאום של גולדן חשפו את החיסרון העיקרי של דאלאס בהגנה- הם לא מאוד מהירים או אתלטיים. לכן כשגולדן יוצרת יתרון ראשוני היא מסוגלת להגדיל את היתרון במשחק דרייב אנד קיק עד שמגיעה למבט מצוין. יוטה לא הצליחה להכריח את דאלאס להיכנס לרוטציות בהגנה, פיניקס הצליחה לפרקים אבל איבדה המון כדורים ונתקעה לא פעם כשהכדור הגיע לצלעות הפחות משופשפות שלה בכדרור (בפרט קראודר).
יתרון נוסף הוא שגולדן נהנית ממספר גבוה יותר של drivers (ליוטה יש אחד כזה, לפיניקס חצי) שתקפו את הצלעות החלשות בהגנה- לוקה (שיכול להסתכל בקנאה על הסדרה ההגנתית של יוקיץ' מול הווריורס) וברטנס שנאלץ להיחתך מהרוטציה.

נמשיך בהגנה- מגיע להם קרדיט על מספר אלמנטים מוצלחים-
1. שמירה אישית- הכוכבים הראשיים כאן הם וויגינס ולוני ששמרו על לוקה אבל גם פורטר עשה עבודה טובה, והייתה הרבה משמעת וקבלת החלטות נכונה בשמירה האישית על ברנסון שפחות הצליח לפרפר את גרין וקליי בהשוואה לסדרות קודמות.
2. הימנעות ממיסמאצ'ים- כאן ההיסטוריה של גולדן מול לברון שיחקה לטובתם, הם מאוד מורגלים בלהחביא את קרי בהגנה כשלברון (והפעם לוקה) ניסה לערב אותו בפיק אנד רול. זה אומר לבצע hedge, או להחליף את קרי בהגנה עוד לפני שמגיע השחקן שלו לתת ללוקה את החסימה, או לחפות על קרי גם כשמתבצע החילוף ולהצליח להוציא ללוקה את הכדור מהיד.
כשדאלאס תקפה את ג'ורדן פול היא הצליחה מעט יותר אבל בשלב מסוים גולדן גם הבינה שהשד לא נורא כל כך והייתה יותר ליברלית עם חילופים שלו על ברנסון שראינו בשלב מסוים בשחק האחרון.
3. הלפ דיפנס- האלמנט הכי אנדרייטד בהגנה שלהם. תיאום קרוב למושלם הן בעזרה שהביאו לצבע מול משחק הדרייב אנד קיק של דאלאס והן ברוטציות מסביב לקשת השלוש כדי להכריח את הקלעים לזריקות קשות ממה שקיבלו בסדרות קודמות. מי היה מאמין שסטף ובייליצה יצליחו להכיל כך את לוקה-
סוד ההצלחה הוא לא ההגנה האינדבידואלית של שני הנ"ל אלא כל מה שקרה מסביב- לוקה מקבל את החילוף שהוא רוצה רק בסוף שעון, נמניה מגיע לעזרה לא מוקדם ולא מאוחר מדי, קליי ולוני שומרים איזורית על 3 שחקנים והכל ברמת תיאום גבוהה.

========================
בסיכום הסדרה של טל הוא פרגן כמה פעמים לסטיב קר ואני מסכים ב100%. הוא ממקסם שחקנים מסוימים בתוך השיטה (לוני, וויגינס) ומאפשר לאחרים לחרוג ממנה (פול). הוא משתמש ברוטציה רחבה ותרבות של next man up. אמרתי כבר בגיים 1 שהסקאוטינג של גולדן היה ברמה גבוהה וכמובן שמגיע לקר ולסגל צל"ש גם על הביצוע.
סביב השנים בהן KD היה בקבוצה נשמעו קולות כאילו שסטיב קר הוא מאמן שבעיקר מרוויח מהסיטואציה בה נמצא. הם קצת שכחו שגולדן הפכה לאלופה עוד לפני דוראנט ומי שהספיק לשכוח את זה מקבלת תזכורת נוספת כעת. גולדן משחקת בתוך שיטה, מיישמת אותה היטב, מבצעת שינויים בהתאם ליריבה- כל הפרמטרים לפיהם נמדד מאמן. קר מזכיר לנו שוב שהוא מאמן מהשורה הראשונה בליגה.
 

fatnoam

Active member
סיכום הסדרה
ניצחון מרשים מאוד של הווריורס. הכי מרשים שלהם בפלייאוף הזה. את דנבר הם ניצחו כשליוקיץ' לא הייתה מספיק עזרה מסביב, וכשהפערים הצטמצמו ככל שהסדרה התקדמה (משחקים 3-5 צמודים). מול ממפיס הם גם די גירדו ניצחונות לקראת סיום הסדרה, כשמוראנט היה חסר.
בסדרה הנוכחית הווריורס השיגו עליונות משלב מוקדם ושמרו עליה, תוך שימוש במגוון כלים. הם מצאו דרכים לנצח עם שני גבוהים במקביל או עם גבוה אחד, החזיקו מעמד יפה בדקות שסטף על הספסל, שלטו בריבאונד וצמצמו את מספר האיבודים. במילים אחרות- רמת ביצוע גבוהה.

גולדן עשתה עבודה יפה מאוד בשני צדי המגרש. הם פיצחו את דאלאס גם בהתקפה וגם בהגנה הרבה יותר טוב מיתר היריבות שפגשו את המאבריקס.
נתחיל בהתקפה- הנעת הכדור הקבוצתית של הווריורס העמידה את דאלאס במבחן ברמה אחרת ממה שנתקלו עד כה. התנועה אוף דה בול ורמת התיאום של גולדן חשפו את החיסרון העיקרי של דאלאס בהגנה- הם לא מאוד מהירים או אתלטיים. לכן כשגולדן יוצרת יתרון ראשוני היא מסוגלת להגדיל את היתרון במשחק דרייב אנד קיק עד שמגיעה למבט מצוין. יוטה לא הצליחה להכריח את דאלאס להיכנס לרוטציות בהגנה, פיניקס הצליחה לפרקים אבל איבדה המון כדורים ונתקעה לא פעם כשהכדור הגיע לצלעות הפחות משופשפות שלה בכדרור (בפרט קראודר).
יתרון נוסף הוא שגולדן נהנית ממספר גבוה יותר של drivers (ליוטה יש אחד כזה, לפיניקס חצי) שתקפו את הצלעות החלשות בהגנה- לוקה (שיכול להסתכל בקנאה על הסדרה ההגנתית של יוקיץ' מול הווריורס) וברטנס שנאלץ להיחתך מהרוטציה.

נמשיך בהגנה- מגיע להם קרדיט על מספר אלמנטים מוצלחים-
1. שמירה אישית- הכוכבים הראשיים כאן הם וויגינס ולוני ששמרו על לוקה אבל גם פורטר עשה עבודה טובה, והייתה הרבה משמעת וקבלת החלטות נכונה בשמירה האישית על ברנסון שפחות הצליח לפרפר את גרין וקליי בהשוואה לסדרות קודמות.
2. הימנעות ממיסמאצ'ים- כאן ההיסטוריה של גולדן מול לברון שיחקה לטובתם, הם מאוד מורגלים בלהחביא את קרי בהגנה כשלברון (והפעם לוקה) ניסה לערב אותו בפיק אנד רול. זה אומר לבצע hedge, או להחליף את קרי בהגנה עוד לפני שמגיע השחקן שלו לתת ללוקה את החסימה, או לחפות על קרי גם כשמתבצע החילוף ולהצליח להוציא ללוקה את הכדור מהיד.
כשדאלאס תקפה את ג'ורדן פול היא הצליחה מעט יותר אבל בשלב מסוים גולדן גם הבינה שהשד לא נורא כל כך והייתה יותר ליברלית עם חילופים שלו על ברנסון שראינו בשלב מסוים בשחק האחרון.
3. הלפ דיפנס- האלמנט הכי אנדרייטד בהגנה שלהם. תיאום קרוב למושלם הן בעזרה שהביאו לצבע מול משחק הדרייב אנד קיק של דאלאס והן ברוטציות מסביב לקשת השלוש כדי להכריח את הקלעים לזריקות קשות ממה שקיבלו בסדרות קודמות. מי היה מאמין שסטף ובייליצה יצליחו להכיל כך את לוקה-
סוד ההצלחה הוא לא ההגנה האינדבידואלית של שני הנ"ל אלא כל מה שקרה מסביב- לוקה מקבל את החילוף שהוא רוצה רק בסוף שעון, נמניה מגיע לעזרה לא מוקדם ולא מאוחר מדי, קליי ולוני שומרים איזורית על 3 שחקנים והכל ברמת תיאום גבוהה.

========================
בסיכום הסדרה של טל הוא פרגן כמה פעמים לסטיב קר ואני מסכים ב100%. הוא ממקסם שחקנים מסוימים בתוך השיטה (לוני, וויגינס) ומאפשר לאחרים לחרוג ממנה (פול). הוא משתמש ברוטציה רחבה ותרבות של next man up. אמרתי כבר בגיים 1 שהסקאוטינג של גולדן היה ברמה גבוהה וכמובן שמגיע לקר ולסגל צל"ש גם על הביצוע.
סביב השנים בהן KD היה בקבוצה נשמעו קולות כאילו שסטיב קר הוא מאמן שבעיקר מרוויח מהסיטואציה בה נמצא. הם קצת שכחו שגולדן הפכה לאלופה עוד לפני דוראנט ומי שהספיק לשכוח את זה מקבלת תזכורת נוספת כעת. גולדן משחקת בתוך שיטה, מיישמת אותה היטב, מבצעת שינויים בהתאם ליריבה- כל הפרמטרים לפיהם נמדד מאמן. קר מזכיר לנו שוב שהוא מאמן מהשורה הראשונה בליגה.
אני לא חושב שקר מהשורה הראשונה, אני חושב שהוא טופ 3
 

fatnoam

Active member
פופ, קר, ספו

בגלל זה הופתעתי שיובל כתב שורה ראשונה (שורה זה איזה 7-8 חבר׳ה לא? קר מזמן מוביל בשורה הזו, לא ספק שייך אליה).

בכל מקרה הטייר אחרי הנ״ל מבחינתי זה מייקל מאלון, ניק נרס, טיי לו ולא יודע לפעמים אני חושב שבודנהולזר גם שייך, לפעמים לא.
אולי שכחתי איזה שם...
 

Krit123

Well-known member
פופ, קר, ספו

בגלל זה הופתעתי שיובל כתב שורה ראשונה (שורה זה איזה 7-8 חבר׳ה לא? קר מזמן מוביל בשורה הזו, לא ספק שייך אליה).

בכל מקרה הטייר אחרי הנ״ל מבחינתי זה מייקל מאלון, ניק נרס, טיי לו ולא יודע לפעמים אני חושב שבודנהולזר גם שייך, לפעמים לא.
אולי שכחתי איזה שם...
לא הייתי מכניס את מייקל מאלון לרשימה, בטח לא לפני נרס וטיי לו, אפילו באד. הוא בטופ 10-15 אבל העמדה שלו נזילה לדעתי, אין לו יתרון מהותי על שמות כמו ג'ייסון קיד, טיילור ג'נקינס, מונטי וכו'. כנראה הייתי מדרג את כולם לפניו. יש דבוקה של מאמנים שרחוקים עונת רוקי מוצלחת של מאמן אחר מלהידחק אחורה, לדעתי הוא הרבה יותר שייך אליה מאשר לחבר'ה בשורה הראשונה.
 
למעלה