האמת היא
שברמת העיקרון לא צריך להיות הבדל בין קבוצה למבוגרים לכל קבוצה אחרת. הבעיה היא שרוב המאמנים התרגלו ללמד איך לנצח בתחרות ושכחו שג'ודו היא בעצם אמנות לחימה. אצל ילדים ונוער זה עדיין תופס ומצליח, עד שהם מגיעים לשלב שהתחרויות לא מדברות אליהם או שכבר אין להם סיכוי לנצח בתחרות ואז הם בעצם מאבדים טעם באימונים כי כל מה שהם למדו זה להתחרות. קיימים היום חברה תחרותיים שלא מכירים תרגילים בסיסיים בג'ודו אך יודעים לעומת זאת טוב מאד איך לנצח בתחרות. מבוגר צריך להתאמן כדרך חיים ולא כאמצעי להשיג ניצחון. זה אומר עבודה בסיסית יותר, אימון רך יותר. ניתוח והבנה עמוקה יותר של כל תרגיל, אפשר להקדיש זמן רב יותר לקאטה, אפשר להנות מרנדורי בשביל הכיף, אפשר להקדיש זמן רב יותר לעבודת קרקע ולא לדעת רק איך לחסום. עובדים בצורה רכה יותר ונזהרים יותר מפציעות.