סיקסרס - היט
אז אמביד ולאורי חזרו, שניהם תרמו רבות לחיזוק הגנת הצבע של פילי. ג'ואל הוציא את העוקץ מהפיקאנדרול של באם&קייל, בעיקר כי הראשון מתקשה לקלוע מעליו בעוד השני מתקשה לקלוע נקודה, נקודה. 0 כאלו ב-25 דקות היו ללאורי שחזר חלוד מאוד מפציעה. משחקים בחד ספרתי כבר לא זרים לו, פשוט היכולת שלו להניע את ההתקפה מבלי להוות איום כלשהו עומדת למבחן במונחי פלייאוף, בטח מול קבוצה הגנתית טובה+חמישייה מאותגרת משהו מבחינה התקפית. סטרוס הוא לא רובינסון, טאקר הוא טאקר, באטלר ובאם אפקטיביים מאזורים מסוימים על המגרש.
הקושי שלהם לשים נקודות על הלוח היה לגורם המרכזי בהפסד, בסופו של דבר פילי ממש לא הבריקה. 18 איבודי כדור, אמביד עדיין לא נכנס לגרוב.
למרות שהארדן ממש לא הבריק הוא כן שידר מספיק חיוניות על מנת למשוך עזרה ולשתף את חבריו. לראייה הוא נקלע לבעיית עבירות ווואלה חסרונו מאוד הורגש, בקושי החזיקו מעמד בזמן שהיה על הספסל. מקסי שימש ממש כסקורר יעיל בהזמנה, לא קיבל כדור ב-6 הדקות הראשונות ועדיין סיים עם 21 ב-11 זריקות בלבד, התפוצצות שלו במחצית השנייה (5-7 מחוץ לקשת) בלמה ניסיונות קאמבק בצד השני וסגרה עניין. חייב לקבל קרדיט נוסף בתור יוצר אפילו עם הארדן על המגרש.
כדור המשחק בכל זאת הולך לדני גרין, 7-9 מחוץ לקשת, הופעת רול פלייר שהיא סכין בלב ליריבה. להפסיד לשלשות שלו חייב להיות רמה אחרת של עצבים.
תייבול הוצמד לדקות של הירו, שמר עליו מעולה ובניגוד למפגשים הקודמים הוא לא סתם חנה בדאנקר ספוט אלא שימש כסקרינר, הוביל לכך שהירו הסתובב עם פרצוף של 'סעמק מה אני צריך לשחק הגנה עכשיו?', העניק להארדן חופש פעולה, ובצוותא עם דקות סולידיות של פול ריד הם השיגו מנוחה הכרחית לאמביד והסתדרו לא רע בלעדיו.
לפני הסדרה תהיתי האם החילוף האוטומטי של באם על גארד ימשיך כרגיל, התשובה הייתה לרוב כן. שווה להמשיך לעקוב אחר ההשלכות, בהנחה שאמביד ימשיך להסיר חלודה, אולי כדאי לתת לו לתקוף את באם מאנו או מאנו. באטלר היחיד שתפקד התקפית, קלע 33 באחוזים טובים שהשתפרו לאורך המפגש. להוציא את הירו (14 נק'), באטלר קלע נקודה יותר משאר שחקני הסגל יחדיו. בערך היחיד שמסוגל להפעיל לחץ על הטבעת ולהגיע לקו ללא קשר לכושר הקליעה שלו.
דאלאס - פיניקס
המשחק התנהל בקצב מסחרר, אני מעביר חלקים קדימה ומגלה שפספסתי חצי רבע בדקה. דאלאס השתדלו לרכוב על המומנטום של הקהל (הנפלא צריך לומר) ולתקוף מוקדם בשעון הזריקות ובשורה התחתונה הסאנס got sped the fuck up. היו קפוצים לאורך המגרש, לא הכתיבו את התנאים. פול רשם 7 איבודים (אאל"ט עוד במחצית), בוקר הוסיף 5 משלו. דאלאס הלכו על דאבל סופר אגרסיבי, מנעו מהם גישה לאזור הנוחות שלהם (מיד ריינג'), בידיעה שבתור צמד הם לאו דווקא ניחנים בפיזיות/אתלטיות שתנער שמירה כפולה בדרך לסל. גרמו לבוקר להיראות מאוד 'טיילר הירואי', סימנו אותו בהגנה וסתמו לו את הצבע.
למעשה דאלאס הימרו שהצוות המסייע שלהם יגבר על זה המקביל וזכו בקופה. ברונסון הופיע לסדרה בשעה טובה ובענק עם 28 נק' וחמשת אלפים ספין מובס על רגל ציר, בולוק וקליבר היו מצוינים, נקדיש להם פסקה במיוחד. אפילו פרנק ניליקינה יצא מהמקפיא והספיק לשוטט על המגרש 12 דקות מבלי לעשות נזק ממשי.
כאן אייטון אמור היה להיכנס לתמונה. הלבישו עליו מיקרופון וניתן היה לשמוע אותו אומר 'אני אוהב את הרעש פה' בתגובה לקהל הביתי. למה להגיד סתם? למה לשקר לנו ככה? הרעש מאוד הפריע לך להתרכז. הלכתי לבדוק וגיליתי שב-31 משחקי פלייאוף, DA עומד על מאזן של 40 אס' על 38 אב'. הוא פינישר אדיר באזור הצבע, אך ניתן להפריע לו לעלות לסל ולהכריח מסירה.
קיד המשיך במוטיב הלחץ על הכדור בשעה שהסאנס סימנו את לוקה בהגנה, העדיף להכניס את ההגנה לסקראמבל מוד מאשר לתת לדונצ'יץ' להשקיע מאמץ. יש לא מעט השוואות בין לוקה להארדן אבל מתעלמים מכך שבין השאר להארדן אין אפילו גרם של משחק פוסט באמתחתו.
וואלה לכלכתי חופשי על ההחתמה של רג' בולוק בקיץ. בדיעבד החוזה שלו סביר מאוד ודי סחיר. עשה קפיצה רצינית בשנתיים האחרונות, שומר טוב ממה שנהוג לחשוב, מדייק ב-40% מהשלשות בלא פחות מ-7 ניסיונות למשחק עד כה, that shit is big time.
מקסי קליבר בשיאו. אהבתי אותו מעונת הסופמור אך לא התלהבתי מהדקות שלו ב-5 לרוב. ביקור כפול בפלייאוף לאחר מכן, אותם הוא בילה בעיקר כשק חבטות של קוואי לנארד, מסתבר שהוא היה מיסקאסט כסטופר הגנתי בעמדת הכנף ולמעשה עדיף להשתמש בו כסנטר נמוך שמחליף אוטומטית. הוא תמיד היה טוב בסוויץ' מאשר כשומר אישי שנאלץ לרדוף אחרייך סביב חסימות. כאשר הוא מוריד כדור לרצפה האתלטיות שלו באה לידי ביטוי, אהבתי שהגיב למתרחש סביבו ולקח יוזמה מוגברת באותם מצבים. השלישייה שמכילה את פיני-סמית'/קליבר/בולוק תפורה לחפות על לוקה בידיעה שהם נטולי מניירות בהתקפה.
