גבר ואשה ברא אותם ...
[בנסיון לשנות קצת את האוירה. מוקדש לאחותי האהובה, היקרה לי מכל] למי שחושב שפעם הדברים היו אחרת, להלן ``סיפורם של אדם וחוה`` מזוית קצת שונה (בראשית פרק ב` מפסוק יח`): ``ויאמר אלוהים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו``. כן חברים, כבר בשלב התכנון של ``המוצר הנשי``, ניתן להבחין בכשלים רציניים. לא ברור אם המוצר הסופי אמור להיות ``לעזר`` לאדם, או שמא המטרה יצירת מישהי ``כנגדו``?? לאחר תום שלב התכנון, קם אלוהים מהשרטוטים והתוכניות ופנה לשלב היישום. ``ויפל אלוהים תרדמה על האדם, ויישן, וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה`` - לכל אלה שהתלבטו ומתלבטים, הרי לכם ההוכחה הניצחת שאלוהים היה /או היתה יהודי!!!! אז כמו היום, כל אם יהודיה גאה, שאפה בכל ליבה שבנה יקירה יהיה עו``ד (רחמנא ליצלן) או רופא (המחשב עדיין לא הומצא כידוע). אלוהים בחר להיות רופא - ולא סתם רופא, אלא רופא מנתח. חוה היא בעצם תוצאה של הניתוח הכושל הראשון שבוצע עלי אדמות. פרי של רשלנות רפואית. אלוהים, רופא חסר ניסיון כאמור, שימש גם כרופא המרדים וגם כרופא הכירורג (שיקולים תקציביים). גם אז, מערכת הבריאות הציבורית לא היתה מוצלחת במיוחד ולכן תוצאת הניתוח רחוקה מלהיות מושלמת ובמילים אחרות:``הניתוח הצליח אבל החולה עדיין גוסס``. השימוש בצלעו של אדם, גם הוא מעורר תמיהה, שכן גופו של אדם רחוק מלהיות הצלחה כבירה: צינור האינסטלציה בולט כלפי חוץ (תחשבו שאת כל צינורות הביוב בערים היו מוציאים החוצה מעל פני האדמה), עודף השערות בכל חלקי הגוף (במיוחד בגב ועל כפות הידיים) מיותר. שלא לדבר על היכולת השכלית המוגבלת! בתחילה, העניינים בין אדם וחוה התנהלו על מי מנוחות. רודפים זה אחר זו בין עצי גן העדן, כמו בסרט טורקי, זוג צעיר ומאוהב. אדם קוטף לחוה פרחים כל שבת, כותב לה שירים, פותח בפניה את דלת הבקתה כמו איזה לורד אנגלי וכו` הבעיות מתחילות כשחולף שלב ההתאהבות, והחיים נכנסים לשגרה. פתאום מגלה חוה את פרצופו האמיתי. אדם, ככל גבר ממוצע, נהנה מהבטלה ומחפש תחליפים אפשריים לכדורגל (מהטעם הפשוט שאין 11 שחקנים) בדמותם של תחרויות כלבים, קרבות תרנגולים וכיוצא באלה פעילויות שטחיות וחסרות כל תוכן. יושב שעות, בוהה במרוצי סוסים, תוך פיצוח גרעינים, כרסו השעירה משתפלת (מאחר ועדיין לא נגס בתפוח, הוא עדיין לא לבוש בגופיה ומכנסי ספורט זעירים, החושפים את קצה חרך עכוזו כל פעם שהוא מתכופף). אטום לחלוטין לצרכיה הנפשייים והרגשיים של בת זוגתו, מתחמק ממנה בכל פעם שהיא מנסה להעלות נושא שיחה שאינו קשור לצרכים הבסיסיים: מזון, ספורט, שינה והפרשות (מכוניות נוספו מאוחר יותר). חוה, כבת ארבעים, בשלב זה בשיא אונה ופריחתה, יצור מעמיק ואמוציונאלי, מחפשת תחליפים שינעימו את זמנה. מאחר ואין חברות טובות לרכל איתן שעות בטלפון (גם אין טלפון), ואת עיתון ``לאישה`` עדיין לא היה מי שיכתוב, היא תרה בקרב בעלי החיים בגן. אז כמו גם היום, נשים נמשכו לזכרים מניאקים, נקודה!!! ``והנחש היה ערום מכל חיית השדה ...`` לכן בוחרת חוה בנחש. יושבים הנחש וחוה בבית קפה ``עץ החיים`` בלב גן עדן על אספרסו כפול, ומפטפטים על אמונה באלוהים וקיומו של אל אחד, וכיוצא באלה נושאים פילוסופיים. הנחש ככל זכר, מונע בלעדית על ידי יצר הכיבוש המיני, חושב כיצד יוכל להשכיב את חוה, בלי שבעלה ידע. לפתע צץ רעיון גאוני במוחו: אם יצליח לשכנע אותה להגיע לעץ הדעת, בקצהו המרוחק והמוגן של הגן, אולי יצליח לתנות איתה אהבים למרגלותיו של העץ, על מצע העלים הרך. כמו כל זכר בניסיון כיבוש, הוא לא מהסס לומר כל דבר ולהמציא כל שקר גס, למימוש התוכנית - לכן הוא משכנע את חוה, שאם תאכל מפרות העץ, לא תומת. והיא, מאמינה שמניעיו טהורים, ושאין הוא חושק בגופה הבשל אלא באופיה המרתק, הולכת עמו אל אותה פינה אפלה, שם ניצב העץ. ``ותרא האישה כי טוב העץ ... ותאכל``. רבותי - דבר לא השתנה!!! - הוא חושב על סקס סוער במגוון תנוחות, אבל היא, כמו רוב הנשים בנות זמננו, חושבת על אוכל (וזה במקרה הטוב, כשאין מחזור או מיגרנה). בטח לא מתאים לה להישכב על מצע העלים המטונף. בעבר, כמו בימינו אנו, תיאבונה אינו יודע גבולות, מתעלמת לחלוטין מההורמונים הבוערים של הנחש, היא אוכלת לה להנאתה מפירותיו של העץ. מבטו המיואש של הנחש עוקב אחריה בשעה שהיא זוללת, תוך שהיא מאבדת כל חן נשי. ``ותתן גם לאשה עמה ויאכל`` - אדם - גבר ממוצע - חסר כל חוט שדרה. אשתו חוה אומרת לו לאכול, והוא ה``אהבל`` אוכל. לא שואל, לא מברר, לא בוחן, האם מותר האם אסור (שטחי כבר אמרנו?). ומה קורה לאחר שהם אוכלים? ``... וידעו כי ערומים הם ויתפרו להם עלי תאנה ...``. בינינו, פעולה טבעית ומתבקשת! תגידו אתן בנות, כל פעם שאנחנו מסירים את הלוט, ואתן רואות את אותו איבר מגוחך, המחובר במפשעתנו, ושתי השקיות השעירות האלה התלויות כ``אבן שאין לה הופכין`` מתחתיו - לא בא לכן להסתיר את הכל עם איזה עלה? המשך הסיפור ידוע, אלוהים מגרש את אדם וחוה מגן עדן, ומוסיף גם עונשים: ``... והרנך בעצב תלדי בנים ...`` - נשים יקרות, תפסיקו לשלוח את בעליכן במהלך ההריון לקנות לכן שוארמה כבש בארבע לפנות בוקר או להביא מהסופר 20 קופסאות של מלפפונים במלח ותפסיקו לקטר על בחילות, כאבי ראש, נפיחות ברגליים וחצ`קונים - כי עם כל הכבוד, אילו הייתן שוכבות עם הנחש במקום לאכול את התפוח, ולא עושות כזה סיפור מסקס מזדמן ומקצת עלים בתחת (סליחה על הביטוי) - כל זה לא היה קורה! ואתם גברים נכבדים, כל פעם שאתם משכנעים מישהי להתפשט ואומרים לה ש``תזרום`` עם זה ו``שחיים פעם אחת`` וכל שאר ה``זיבולים`` או כשאתם נאבקים קשות עם סוגר של חזיה סוררת, ובסוף כשמצליחים, מתברר שמדובר בחזיית ``פוש - אפ`` והחזה קורס כמו ``מגדל של קלפים`` - גם אתם אל תקטרו - כי אם לא הייתם נוגסים בפרי באסור, הן היו ערומות 24 שעות ביממה.
[בנסיון לשנות קצת את האוירה. מוקדש לאחותי האהובה, היקרה לי מכל] למי שחושב שפעם הדברים היו אחרת, להלן ``סיפורם של אדם וחוה`` מזוית קצת שונה (בראשית פרק ב` מפסוק יח`): ``ויאמר אלוהים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו``. כן חברים, כבר בשלב התכנון של ``המוצר הנשי``, ניתן להבחין בכשלים רציניים. לא ברור אם המוצר הסופי אמור להיות ``לעזר`` לאדם, או שמא המטרה יצירת מישהי ``כנגדו``?? לאחר תום שלב התכנון, קם אלוהים מהשרטוטים והתוכניות ופנה לשלב היישום. ``ויפל אלוהים תרדמה על האדם, ויישן, וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה`` - לכל אלה שהתלבטו ומתלבטים, הרי לכם ההוכחה הניצחת שאלוהים היה /או היתה יהודי!!!! אז כמו היום, כל אם יהודיה גאה, שאפה בכל ליבה שבנה יקירה יהיה עו``ד (רחמנא ליצלן) או רופא (המחשב עדיין לא הומצא כידוע). אלוהים בחר להיות רופא - ולא סתם רופא, אלא רופא מנתח. חוה היא בעצם תוצאה של הניתוח הכושל הראשון שבוצע עלי אדמות. פרי של רשלנות רפואית. אלוהים, רופא חסר ניסיון כאמור, שימש גם כרופא המרדים וגם כרופא הכירורג (שיקולים תקציביים). גם אז, מערכת הבריאות הציבורית לא היתה מוצלחת במיוחד ולכן תוצאת הניתוח רחוקה מלהיות מושלמת ובמילים אחרות:``הניתוח הצליח אבל החולה עדיין גוסס``. השימוש בצלעו של אדם, גם הוא מעורר תמיהה, שכן גופו של אדם רחוק מלהיות הצלחה כבירה: צינור האינסטלציה בולט כלפי חוץ (תחשבו שאת כל צינורות הביוב בערים היו מוציאים החוצה מעל פני האדמה), עודף השערות בכל חלקי הגוף (במיוחד בגב ועל כפות הידיים) מיותר. שלא לדבר על היכולת השכלית המוגבלת! בתחילה, העניינים בין אדם וחוה התנהלו על מי מנוחות. רודפים זה אחר זו בין עצי גן העדן, כמו בסרט טורקי, זוג צעיר ומאוהב. אדם קוטף לחוה פרחים כל שבת, כותב לה שירים, פותח בפניה את דלת הבקתה כמו איזה לורד אנגלי וכו` הבעיות מתחילות כשחולף שלב ההתאהבות, והחיים נכנסים לשגרה. פתאום מגלה חוה את פרצופו האמיתי. אדם, ככל גבר ממוצע, נהנה מהבטלה ומחפש תחליפים אפשריים לכדורגל (מהטעם הפשוט שאין 11 שחקנים) בדמותם של תחרויות כלבים, קרבות תרנגולים וכיוצא באלה פעילויות שטחיות וחסרות כל תוכן. יושב שעות, בוהה במרוצי סוסים, תוך פיצוח גרעינים, כרסו השעירה משתפלת (מאחר ועדיין לא נגס בתפוח, הוא עדיין לא לבוש בגופיה ומכנסי ספורט זעירים, החושפים את קצה חרך עכוזו כל פעם שהוא מתכופף). אטום לחלוטין לצרכיה הנפשייים והרגשיים של בת זוגתו, מתחמק ממנה בכל פעם שהיא מנסה להעלות נושא שיחה שאינו קשור לצרכים הבסיסיים: מזון, ספורט, שינה והפרשות (מכוניות נוספו מאוחר יותר). חוה, כבת ארבעים, בשלב זה בשיא אונה ופריחתה, יצור מעמיק ואמוציונאלי, מחפשת תחליפים שינעימו את זמנה. מאחר ואין חברות טובות לרכל איתן שעות בטלפון (גם אין טלפון), ואת עיתון ``לאישה`` עדיין לא היה מי שיכתוב, היא תרה בקרב בעלי החיים בגן. אז כמו גם היום, נשים נמשכו לזכרים מניאקים, נקודה!!! ``והנחש היה ערום מכל חיית השדה ...`` לכן בוחרת חוה בנחש. יושבים הנחש וחוה בבית קפה ``עץ החיים`` בלב גן עדן על אספרסו כפול, ומפטפטים על אמונה באלוהים וקיומו של אל אחד, וכיוצא באלה נושאים פילוסופיים. הנחש ככל זכר, מונע בלעדית על ידי יצר הכיבוש המיני, חושב כיצד יוכל להשכיב את חוה, בלי שבעלה ידע. לפתע צץ רעיון גאוני במוחו: אם יצליח לשכנע אותה להגיע לעץ הדעת, בקצהו המרוחק והמוגן של הגן, אולי יצליח לתנות איתה אהבים למרגלותיו של העץ, על מצע העלים הרך. כמו כל זכר בניסיון כיבוש, הוא לא מהסס לומר כל דבר ולהמציא כל שקר גס, למימוש התוכנית - לכן הוא משכנע את חוה, שאם תאכל מפרות העץ, לא תומת. והיא, מאמינה שמניעיו טהורים, ושאין הוא חושק בגופה הבשל אלא באופיה המרתק, הולכת עמו אל אותה פינה אפלה, שם ניצב העץ. ``ותרא האישה כי טוב העץ ... ותאכל``. רבותי - דבר לא השתנה!!! - הוא חושב על סקס סוער במגוון תנוחות, אבל היא, כמו רוב הנשים בנות זמננו, חושבת על אוכל (וזה במקרה הטוב, כשאין מחזור או מיגרנה). בטח לא מתאים לה להישכב על מצע העלים המטונף. בעבר, כמו בימינו אנו, תיאבונה אינו יודע גבולות, מתעלמת לחלוטין מההורמונים הבוערים של הנחש, היא אוכלת לה להנאתה מפירותיו של העץ. מבטו המיואש של הנחש עוקב אחריה בשעה שהיא זוללת, תוך שהיא מאבדת כל חן נשי. ``ותתן גם לאשה עמה ויאכל`` - אדם - גבר ממוצע - חסר כל חוט שדרה. אשתו חוה אומרת לו לאכול, והוא ה``אהבל`` אוכל. לא שואל, לא מברר, לא בוחן, האם מותר האם אסור (שטחי כבר אמרנו?). ומה קורה לאחר שהם אוכלים? ``... וידעו כי ערומים הם ויתפרו להם עלי תאנה ...``. בינינו, פעולה טבעית ומתבקשת! תגידו אתן בנות, כל פעם שאנחנו מסירים את הלוט, ואתן רואות את אותו איבר מגוחך, המחובר במפשעתנו, ושתי השקיות השעירות האלה התלויות כ``אבן שאין לה הופכין`` מתחתיו - לא בא לכן להסתיר את הכל עם איזה עלה? המשך הסיפור ידוע, אלוהים מגרש את אדם וחוה מגן עדן, ומוסיף גם עונשים: ``... והרנך בעצב תלדי בנים ...`` - נשים יקרות, תפסיקו לשלוח את בעליכן במהלך ההריון לקנות לכן שוארמה כבש בארבע לפנות בוקר או להביא מהסופר 20 קופסאות של מלפפונים במלח ותפסיקו לקטר על בחילות, כאבי ראש, נפיחות ברגליים וחצ`קונים - כי עם כל הכבוד, אילו הייתן שוכבות עם הנחש במקום לאכול את התפוח, ולא עושות כזה סיפור מסקס מזדמן ומקצת עלים בתחת (סליחה על הביטוי) - כל זה לא היה קורה! ואתם גברים נכבדים, כל פעם שאתם משכנעים מישהי להתפשט ואומרים לה ש``תזרום`` עם זה ו``שחיים פעם אחת`` וכל שאר ה``זיבולים`` או כשאתם נאבקים קשות עם סוגר של חזיה סוררת, ובסוף כשמצליחים, מתברר שמדובר בחזיית ``פוש - אפ`` והחזה קורס כמו ``מגדל של קלפים`` - גם אתם אל תקטרו - כי אם לא הייתם נוגסים בפרי באסור, הן היו ערומות 24 שעות ביממה.
