גבולות הכוח

גבולות הכוח

צודק היועץ המשפטי. חסימת כבישים היא עבירה פלילית. אך אלפי בני הנוער שיצאו לצמתים מצויידים ב"ערכות-כלא", ידעו זאת ויצאו לכביש בפירוש על מנת להיעצר. וכך הוציאו את "זרועות האכיפה" משווי משקלם, כמתאגרף שמכת המחץ שלו פוגעת בחלל הריק. בבתי המעצר, בחדרי החקירות ובאולמות בתי המשפט חצו בני טובים מבתים מכבדי חוק את קו אי-הציות לעבר אי-ההכרה בשלטון - סרבו להזדהות ודחו תנאים מגבילים שהוטלו עליהם. ולמרבה תדהמת שוטרים ושופטים, אפילו הורים של קטינים עודדו את ילדיהם להישאר בכלא, ויש שהתגאו ב"ילד בכל כלא". הארץ לא ראתה כזאת מאז הופעתם של צעירים יהודים בפני בי'המ הצבאיים הבריטים. לידתה של התופעה החדשה הזו בגירוש, שלפי תפיסת הנוער הזה ומי שחינך אותו שולל מן השלטון את הלגיטימיות הלאומית, האנושית והדמוקרטית. חוסמי הכבישים התייאשו גם מציבור שאינו מתרגש, למשל, מכך שבכל העולם לא נהרסו מאז "ליל הבדולח" בתי כנסת לעשרות, כפי שממשלה בישראל זוממת לעשות בארצה! לא איכפת עוד לחוסמי הכבישים שיכעסו עליהם. מה כבר יכולים לעשות למי שלוקחים מהם הכל, חוץ מחייהם? מוציאים עצמות מקברותיהם, הורסים קונצרן כלכלי אדיר (15% מכלל הייצוא החקלאי), משמידים 25 יישובים, וזו רק מיקדמה לגירושם של עשרות אלפים! מי שהושלך אל תחתית הבור, לאן ייפול עוד? מי שאחרי סימפוזיון לאומי המתנהל כבר 38 שנה בכל אמצעי השיכנוע , בא לעקור את בר-הפלוגתא בכח הזרוע, איך ידברו אליו מלבד בשפת-הגוף? "אדוני הארץ" קוראים העוקרים לנעקרים, כמו שקראו ליהודים "גנבים" ו"שותי דם ילדים" כשזממו לשדוד אותם ולרוצחם. אולם "אדוני הארץ" הבליגו כאשר חילקו למחבלים רובים והניחו יסוד למדינה פלסטינית פתח בתיהם, והם מתקוממים עכשיו רק מפני שגבם אל קירות בתיהם ומ"אדנותם" נותרה רק המישאלה, שמעמדם לא יפחת מכפרים ערבים, שהחרבתם אינה עולה כלל על הדעת. אין כעמוס עוז לבטא את רחשי ליבם: "מול רעיון גירושם והגלייתם של הערבים.. עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: זהו רעיון בלתי אפשרי, מפני שאנחנו לא ניתן... אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא. אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות".. ("מוסר , מלחמה, כיבוש" – "על דמוקרטיה וציות" בהוצאת "יש גבול"). לא "להתנחל בלבבות" ביקש עוז, כ'א להזהיר: אתם יכולים לרצות, אבל אינכם יכולים, מפני שאנחנו לא ניתן לכם! ובאזהרה זו הצליחו עוז וחבריו למחוק גירוש ערבים מן המילון הפוליטי."אדוני הארץ" מן הימין אינם מבקשים לעצמם יותר מזה. בעקבות בגידת שרון והתקרנפות שרי הליכוד נכשל הימין במדיניותו הלאומית. כקיפוד, שאינו מתיימר לשנות את העולם, נותר להם להציב גבול: תפגע בי - תיפגע! עד לבית, עד ליישוב ולמאחז. מעבר לזה - "לא ניתן!" גם נפילת הליכוד ועליית השמאל אינה מפחידה את החוסמים. וכי ייתכן צירוף גרוע להם מן ההרכב שרון-פרס? הרחוב, הצמתים, בתי המשפט ובתי הכלא יהיו זמינים גם עם ביילין כראש ממשלה. טוענים שלא ייתכן, שמדינה וצבא ייאלצו "להיכנע בלחץ הרחוב". אולם, הנסיגה מהלבנון בלחץ "4 האמהות" לא הדאיגה את השמאל, שקידם בברכה את "הכרת גבולות הכוח". אם כן, גם כלפי העם אין זו בושה להכיר בגבולות הכוח. הדיקטטורה תיחלש, אבל המדינה, הצבא והדמוקרטיה דווקא יתחזקו, וגם המעצמות הלוחצות עלינו ילמדו, שיש גבול למה שממשלה המתיימרת להיות דמוקרטית יכולה לעולל לאזרחיה. בליסבון , בברלין המזרחית, בפראג, במוסקבה, בבלגרד, בטיביליסי ולאחרונה גם בקייב הכירו משטרים רודניים בגבולות כוחם מול ההמונים.והתוצאה? יותר דמוקרטיה ויותר עצמאות! גם "נוער הצמתים", אם יצליח לצרף לרשימה הזאת את ירושלים ,יחזק ולא יחליש – את הצבא, את המדינה ואת הדמוקרטיה. אליקים העצני
 
למעלה