בת 5, בגן חובה, המתקשה להפרד מהוריה
היי, אני מקווה שאני פונה למקום הנכון. בתי בת 5, ילדה מאוד בטוחה בעצמה, מאוד חזקה מבחינה חברתית ומאוד מתקשה להפרד מאיתנו. היא נשארת לבד רק אצל שתי חברות ולא מוכנה להשאר לבד אצל חברים אחרים, כשכל שאר החברים שלה נשארים לבד בלי בעיה וזה יוצר אצלי בעיה- אני לא יכולה להשאר איתה אצל החברים כי ברור לי שהאמהות לא ממש מזמינות גם את ההורה להשאר ומצד שני אני לא יכולה לדחות את כל ההזמנות שהיא מקבלת, אני חוששת שבסוף הילדים יפסיקו להזמין. כמובן שאני מזמינה אלינו, אבל עדיין החברים שלה רוצים להזמין אליהם. דבר נוסף- היא החלה השנה גן חובה (אחרי שהייתה בגן פרטי מהתינוקיה ועד השנה), הקליטה בגן הייתה מעולה- יש לה הרבה חברים, היא מאוד בולטת מבחינה חברתית וגם עם הצוות היא מסתדרת מצויין, היא מאוד בוגרת וההתבטאות שלה מדהימה, א-ב-ל- היא מתקשה להפרד בבקרים. זה לא קורה כל בוקר, אבל פעם בכמה ימים (בלי שום סדר הגיוני) היא בוכה בפרידה. אני חסרת אונים לחלוטין, לא מבינה ממה נובע הבכי הזה. כששואלים אותה היא עונה שהיא רוצה אותנו. היא מצהירה שמאוד טוב לה בגן, אבל היא רוצה אותנו. חשוב לציין שזו ילדה שאין לה חסכים בנוכחות הורית- גם אבא שלה וגם אני עובדים בעבודות מאוד מאוד נוחות ונמצאים איתה המון (פעמיים בשבוע מהשעה 13:30 ושלוש פעמים בשבוע מהשעה 16:00, בימים אלו היא אצל סבתא שלה מאחת וחצי). אני לא יודעת מה לעשות עם הבכי הזה. הגננת שלה טוענת שהיא "דרמה קווין" ושזה בא מהרצון שלה להיות תמיד במרכז תשומת הלב ולהפוך הכל לדרמטי יותר. גם אם זו הסיבה (וזו נשמעת סיבה הגיונית, בהיכרותי אותה) - מה אני יכולה לעשות???? האם לכעוס על הבכי הזה? מאוד קשה לי עם הבכי הזה, אני עוזבת אותה בלב כבד ומסתובבת עם מועקה בכל היום שאחרי. אינסטנקטיבית אני מאוד כועסת, האם זה נכון מצדי? האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לפתור את שתי הבעיות שציינתי (ושנראה לי שמחוברות זו לזו)? אודה לכל תגובה.
היי, אני מקווה שאני פונה למקום הנכון. בתי בת 5, ילדה מאוד בטוחה בעצמה, מאוד חזקה מבחינה חברתית ומאוד מתקשה להפרד מאיתנו. היא נשארת לבד רק אצל שתי חברות ולא מוכנה להשאר לבד אצל חברים אחרים, כשכל שאר החברים שלה נשארים לבד בלי בעיה וזה יוצר אצלי בעיה- אני לא יכולה להשאר איתה אצל החברים כי ברור לי שהאמהות לא ממש מזמינות גם את ההורה להשאר ומצד שני אני לא יכולה לדחות את כל ההזמנות שהיא מקבלת, אני חוששת שבסוף הילדים יפסיקו להזמין. כמובן שאני מזמינה אלינו, אבל עדיין החברים שלה רוצים להזמין אליהם. דבר נוסף- היא החלה השנה גן חובה (אחרי שהייתה בגן פרטי מהתינוקיה ועד השנה), הקליטה בגן הייתה מעולה- יש לה הרבה חברים, היא מאוד בולטת מבחינה חברתית וגם עם הצוות היא מסתדרת מצויין, היא מאוד בוגרת וההתבטאות שלה מדהימה, א-ב-ל- היא מתקשה להפרד בבקרים. זה לא קורה כל בוקר, אבל פעם בכמה ימים (בלי שום סדר הגיוני) היא בוכה בפרידה. אני חסרת אונים לחלוטין, לא מבינה ממה נובע הבכי הזה. כששואלים אותה היא עונה שהיא רוצה אותנו. היא מצהירה שמאוד טוב לה בגן, אבל היא רוצה אותנו. חשוב לציין שזו ילדה שאין לה חסכים בנוכחות הורית- גם אבא שלה וגם אני עובדים בעבודות מאוד מאוד נוחות ונמצאים איתה המון (פעמיים בשבוע מהשעה 13:30 ושלוש פעמים בשבוע מהשעה 16:00, בימים אלו היא אצל סבתא שלה מאחת וחצי). אני לא יודעת מה לעשות עם הבכי הזה. הגננת שלה טוענת שהיא "דרמה קווין" ושזה בא מהרצון שלה להיות תמיד במרכז תשומת הלב ולהפוך הכל לדרמטי יותר. גם אם זו הסיבה (וזו נשמעת סיבה הגיונית, בהיכרותי אותה) - מה אני יכולה לעשות???? האם לכעוס על הבכי הזה? מאוד קשה לי עם הבכי הזה, אני עוזבת אותה בלב כבד ומסתובבת עם מועקה בכל היום שאחרי. אינסטנקטיבית אני מאוד כועסת, האם זה נכון מצדי? האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לפתור את שתי הבעיות שציינתי (ושנראה לי שמחוברות זו לזו)? אודה לכל תגובה.
