שלום happy end
וברוכה הבאה לפורום שלנו ולמשפחת הצליאק. מאחלת לכם הסתגלות קלה ומהירה.
מאוד מבינה את תחושת התסכול לנוכח מצבה הבריאותי של הילדה ולאור העובדה שלא רק שאין שיפור, יש הרעה וירידה במשקל.
אני מסכימה עם חברותיי לפורום שכל עוד העצירויות נמשכות, יש קושי פיזי לאכול וקיימת התנייה שאוכל קשור לעצירויות והדרך להימנע מעצירויות היא להימנע מאוכל. אני חושבת שהבת שלך מאוד נבונה, הבינה מה מזיק לה ופשוט מצאה דרך להימנע מהמצב. האם יש אפשרות להקדים את הביקור אצל רופא הגסטרו? ככל שתקדימו לפתור את הבעיה תוכלו להתקדם לשלב הבא.
אני רוצה לשתף אותך קצת בניסיון שלנו, שהיה דומה לשלכם. הבת שלי אובחנה בגיל שנתיים וחצי לאחר תקופה ארוכה שבה לא אכלה וסבלה מחוסר תיאבון. למרות שפנינו שוב ושוב לרופא הילדים, ביטלו את התלונות שלנו עד שהייתה ירידה דרסטית בגדילה ואז הופננו סוף סוף לבדיקות דם. בתקופה הזו היא חייתה על סימילאק, חביתה, צ'יפס ומשקה גמדים. בדיעבד הבנו, שהיא הפסיקה לאכול גלוטן, מאחר והוא כנראה גרם לה להרגיש לא טוב. השלב הבא היה להחזיר לה את האמון באוכל. כל העצות שניתנו לך כאן, נכונות ועוזרות, העניין הוא שזה לוקח זמן וליתר דיוק, המון זמן. לנו זה לקח כמעט שלוש שנים. בשנתיים הראשונות היא כמעט ולא נגעה בלחם ולגן הלכה עם פריכיות אורז ועוגיות. אני עייפתי מלהכין יום יום את אותה ארוחת צהריים. היום, אני עדיין בהלם כשהילדה שלי מוכנה לנסות מאכל חדש ואת היום,שהיא אמרה לי בפעם הראשונה "אמא אני רעבה", אני כנראה לא אשכח בחיים.
אז לא להתייאש. תנסי כל פעם רעיון אחר שכתבו לך כאן בפורום. דבר נוסף שעוזר זה להזמין חברים מהגן ולהכין ארוחות משותפות וגם לבקש מאנשים קרובים שיאכלו את האוכל שלה ויגידו כמה שהוא טעים ומדהים.
אם עדיין הקושי ימשיך, הייתי ממליצה לפנות להתייעץ דוקא עם מטפלת באומנויות. רוב הקופות מממנות היום טיפולים כאלה. אני מכירה מטפלת באומנויות שמקבלת באופן פרטי וגם מבינה בצליאק ואם יהיה צורך אני אשמח להעביר לך פרטים במסר אישי.
בנתיים המשך חג שמח ואנחנו כאן לכל שאלה.
וברוכה הבאה לפורום שלנו ולמשפחת הצליאק. מאחלת לכם הסתגלות קלה ומהירה.
מאוד מבינה את תחושת התסכול לנוכח מצבה הבריאותי של הילדה ולאור העובדה שלא רק שאין שיפור, יש הרעה וירידה במשקל.
אני מסכימה עם חברותיי לפורום שכל עוד העצירויות נמשכות, יש קושי פיזי לאכול וקיימת התנייה שאוכל קשור לעצירויות והדרך להימנע מעצירויות היא להימנע מאוכל. אני חושבת שהבת שלך מאוד נבונה, הבינה מה מזיק לה ופשוט מצאה דרך להימנע מהמצב. האם יש אפשרות להקדים את הביקור אצל רופא הגסטרו? ככל שתקדימו לפתור את הבעיה תוכלו להתקדם לשלב הבא.
אני רוצה לשתף אותך קצת בניסיון שלנו, שהיה דומה לשלכם. הבת שלי אובחנה בגיל שנתיים וחצי לאחר תקופה ארוכה שבה לא אכלה וסבלה מחוסר תיאבון. למרות שפנינו שוב ושוב לרופא הילדים, ביטלו את התלונות שלנו עד שהייתה ירידה דרסטית בגדילה ואז הופננו סוף סוף לבדיקות דם. בתקופה הזו היא חייתה על סימילאק, חביתה, צ'יפס ומשקה גמדים. בדיעבד הבנו, שהיא הפסיקה לאכול גלוטן, מאחר והוא כנראה גרם לה להרגיש לא טוב. השלב הבא היה להחזיר לה את האמון באוכל. כל העצות שניתנו לך כאן, נכונות ועוזרות, העניין הוא שזה לוקח זמן וליתר דיוק, המון זמן. לנו זה לקח כמעט שלוש שנים. בשנתיים הראשונות היא כמעט ולא נגעה בלחם ולגן הלכה עם פריכיות אורז ועוגיות. אני עייפתי מלהכין יום יום את אותה ארוחת צהריים. היום, אני עדיין בהלם כשהילדה שלי מוכנה לנסות מאכל חדש ואת היום,שהיא אמרה לי בפעם הראשונה "אמא אני רעבה", אני כנראה לא אשכח בחיים.
אז לא להתייאש. תנסי כל פעם רעיון אחר שכתבו לך כאן בפורום. דבר נוסף שעוזר זה להזמין חברים מהגן ולהכין ארוחות משותפות וגם לבקש מאנשים קרובים שיאכלו את האוכל שלה ויגידו כמה שהוא טעים ומדהים.
אם עדיין הקושי ימשיך, הייתי ממליצה לפנות להתייעץ דוקא עם מטפלת באומנויות. רוב הקופות מממנות היום טיפולים כאלה. אני מכירה מטפלת באומנויות שמקבלת באופן פרטי וגם מבינה בצליאק ואם יהיה צורך אני אשמח להעביר לך פרטים במסר אישי.
בנתיים המשך חג שמח ואנחנו כאן לכל שאלה.
