s p r i n g1
New member
בת שנתים ו85 מדרגות זה סיוט ../images/Emo4.gif
חשבתי בעבר בתמימותי שברגע שהמתוקית תלמד לעלות ולרדת במדרגות יהיה לי יותר קל, אז הפתעה הפתעה, היא יודעת לעלות טוב מאד וגם לרדת לא רע, אז מבחינה מוטורית אין לה בעיה, אבל הבעיה היא שבדרך כלל אין לה חשק , ברחוב היא יכולה לראות מדרגות ולרוץ ולטפס לא רע בכלל, אבל כשמתקרבים הביתה או יורדים מהבית היא מתחילה עם משחקים וחוסר חשק לעלות ולרדת, זה לוקח המון זמן תוך כדי מלא משחקים במהלך הירידה והעליה שהם פשוט מסוכנים, כמו להתחלק במדרגות כשיורדים (והיא יודעת טוב מאד לרדת רגל אחרי רגל) אין לה טיפה מודעות לסיכונים, וכנ"ל בעליה, פתאום היא מתחילה להסתובב באמצע ולעזוב יד ואם לא אתפוס אותה היא תעשה צניהח חופשית במורד המדרגות, היום ניסיתי שניה לעזוב אותה וחשבתי שאולי זה יעזור למוטיבציה שלה והיא שיחקה משחקים וכמעט עפה במדרגות לחרדתי, לכן אני תמיד חייבת לתמוך בה ביד אחת, ולהתפלל שיתחשק לה להתחזיק במעקה, במיוחד כשהיא משחקת משחקים בעליה והירידה ותמיד יש לי ביד השניה דברים, או השקית של הזבל או תיק וכו וזה הופך את העליה הביתה והירידה לסיוט נוראי וגם סכנות וכמו שזה נראה עכשיו כל עוד היא במהלך המחשבה של טרבל טו הידוע אין סיכוי שתשתף פעולה בצורה נוחה וזה נהיה קשה איימים.... ואתמול השובבה בזמן שפתחתי את הרכב והחזקתי בה רק ביד אחת הצליחה לשחרר את היד שלה ורצה לכביש, מזל שלא עברה אף מכונית, פחד אימים,ובגלל שאני לא יכולה להעלות עגלה הביתה, אין לי שום טעם להביא אותה מהמעון בעגלה כי במילא נצטך ללכת אחרי זה לאחסן את העגלה ברכב וללכת ברגל הביתה ולעלות במדרגות, אוף זה נהיה ממש קשה... בכל מקרה להבהרה, אחרי הלידה היה לי הרבה יותר קל ולא הכביד ולא גרם לפתיחת תפרים וכו, אבל במשקל הנכחי של המתוקית והתנהגות של טרבל טו זה ממש קשה ומעיק כל כך הרבה מדרגות.
חשבתי בעבר בתמימותי שברגע שהמתוקית תלמד לעלות ולרדת במדרגות יהיה לי יותר קל, אז הפתעה הפתעה, היא יודעת לעלות טוב מאד וגם לרדת לא רע, אז מבחינה מוטורית אין לה בעיה, אבל הבעיה היא שבדרך כלל אין לה חשק , ברחוב היא יכולה לראות מדרגות ולרוץ ולטפס לא רע בכלל, אבל כשמתקרבים הביתה או יורדים מהבית היא מתחילה עם משחקים וחוסר חשק לעלות ולרדת, זה לוקח המון זמן תוך כדי מלא משחקים במהלך הירידה והעליה שהם פשוט מסוכנים, כמו להתחלק במדרגות כשיורדים (והיא יודעת טוב מאד לרדת רגל אחרי רגל) אין לה טיפה מודעות לסיכונים, וכנ"ל בעליה, פתאום היא מתחילה להסתובב באמצע ולעזוב יד ואם לא אתפוס אותה היא תעשה צניהח חופשית במורד המדרגות, היום ניסיתי שניה לעזוב אותה וחשבתי שאולי זה יעזור למוטיבציה שלה והיא שיחקה משחקים וכמעט עפה במדרגות לחרדתי, לכן אני תמיד חייבת לתמוך בה ביד אחת, ולהתפלל שיתחשק לה להתחזיק במעקה, במיוחד כשהיא משחקת משחקים בעליה והירידה ותמיד יש לי ביד השניה דברים, או השקית של הזבל או תיק וכו וזה הופך את העליה הביתה והירידה לסיוט נוראי וגם סכנות וכמו שזה נראה עכשיו כל עוד היא במהלך המחשבה של טרבל טו הידוע אין סיכוי שתשתף פעולה בצורה נוחה וזה נהיה קשה איימים.... ואתמול השובבה בזמן שפתחתי את הרכב והחזקתי בה רק ביד אחת הצליחה לשחרר את היד שלה ורצה לכביש, מזל שלא עברה אף מכונית, פחד אימים,ובגלל שאני לא יכולה להעלות עגלה הביתה, אין לי שום טעם להביא אותה מהמעון בעגלה כי במילא נצטך ללכת אחרי זה לאחסן את העגלה ברכב וללכת ברגל הביתה ולעלות במדרגות, אוף זה נהיה ממש קשה... בכל מקרה להבהרה, אחרי הלידה היה לי הרבה יותר קל ולא הכביד ולא גרם לפתיחת תפרים וכו, אבל במשקל הנכחי של המתוקית והתנהגות של טרבל טו זה ממש קשה ומעיק כל כך הרבה מדרגות.
כבר חשבתי כל יום לקבוע עם השכנה הזאת שתחכה לנו במדרגות... מה שמעניין שלי זה עובד הרבה יותר טוב עם ילדים של אחרים שאני תמיד מצליחה לשכנע ולהרגיע אם הם בהיסטריה ולשהפיע עליהם ורק ה"תכשיטית" שלי עושה ממני פרופרה לגמרי... ותאמיני לי שכל פעם שהיא עולה יפה אני מעודדת אותה ומוחאת לה כפיים (הדבר שהיא הכי אוהבת בעולם והיא אחרי זה מוחאת כף לעצמה ומבסוטית) וזה לא מונע ממנה אחרי כמה מדרגות לחזור למשחקים המסוכנים... כבר פיתחתי גם רגשי אשם שהיא מסכנה ואני אשמה בכל זה כי נשארתי בדירה הזאת ושאולי הייתי צריכה לקחת סיכון כלכלי ולא להישאר פה בשום אופן כי למה ילדה בת שנתיים צריכה לעלות ולרדת כל כך הרבה מדרגות וללכת ברגל למקום החניה שמצאנו שלא בהכרך ליד הבית.
