בתוך כל הטירוף הזה, יש לנו חג...
בימים אלה, שהעצב והזוועה קונים בליבנו מיקלט, נידמה לנו כי מערבולת אינסופית סוחפת אותנו בטירוף מערכות, ואין לאל ידינו להציל, להבין, לעשות סדר. הנה, גוי אל גוי נושא חרב, כל אחד מחזיק בצדק שלו, שניהם לכודים זה בזה, ואין מתיר. הנה, זוג צעיר מבקש לחגוג את נישואיו ברוב עם, ועולמו חרב עליו, פשוטו כמשמעו. הנה, קבוצת כדורגל זוכה באליפות (זמנית!) והטירוף מתפרץ מן היציע אל הדשא. אנו הלוכים ליושן עם מכונית תופת אחת, ומתעוררים עם שניה. תינוקת נחנקת למוות במכונית. הכל נידמה כקורס, מפחיד, חסר פשר ותוחלת. ובתוך כל הטירוף הזה - יש לנו חג. אני אדם חילוני בהשקפת עולמי. לפני שנים מרדתי בעליונות הדת על כל קיום אחר, ואני מתקומם נגד השאיפה העיוורת להדביק ציביון דתי מלאכותי לכל מה שנוגע לעצם קיומינו כאן: כעם, כבני אדם, כאזרחים, כמדינה, כל מה שתבחרו. והשקפותי מתחזקות ככל שנוקפות השנים. ובכל זאת... פעם בשנה אני הולך לבית הכנסת. פעם בשבוע, בערב שבת, ובערב כל חג, אני חובש כיפה ולו לכמה דקות. מעבר לכך, אין לאורח חיי כל ציביון דתי. אז למה בכל זאת ??? מפני שימים כאלה, חגים כאלה, שבאים, הולכים ובאים ללא קשר לדברים אחרים שקורים, הם שמזכירים לנו כי למרות הכל יש סדר מסויים בחיינו ובקיומינו. שיש לנו משהו להיתכנס בתוכו ולישמור על השפיות שבתוכנו, בשעה שהטירוף ממשיך להשתולל מסביב. יש לנו משהו משלנו, שאנחנו יודעים כי יהיה אשר יהיה, הוא תמיד בוא יבוא. תמיד יש למה לחכות, לייחל, תמיד יש על מה לברך. יש לנו במה להאחז. וכך, בתוך כל הטירוף הזה - יש לנו חג. כאילו לא שייך פתאום, אבל הוא כאן, ישנו. ואנחנו מן הסתם נסב הערב לשולחן חגיגי. נחגוג כמה רגעים של שימחה שפויה, נרים כוסית ונגיד, כמעט כלאחר יד, מילה ישנה, נדושה, לעוסה: לחיים. תחזרו על המילה הזו, תחשבו על התוכן שלה, ויותר מזה, על הכוונה שלה. הברכה הזהו מדברת על חיים. הברכה הזו מקדשת את החיים. קידוש איננו מילה דתית. ``לקדש`` פירושו להבדיל ערך מסויים מתוך הערכים שמסביבו. פתאום יש לנו חג, כאילו כדי לתת לנו סיבה לקדש את החיים בתוך הטירוף הזה. להיות שפויים. לעשות סדר. להאחז במשהו. אז הערב, כאשר תחגגו חג לבן ויפה, שכמו להכעיס איננו שייך למציאות הנוכחית, זיכרו להאחז בברכה השפויה הזו. לקדש את החיים, את הסדר שהם מכתיבים לנו בתוך הסערה. את השפיות. תבלו, איש איש לפי מנהגיו וערכיו. ושיהיה לכם חג שמח, אנשים.
בימים אלה, שהעצב והזוועה קונים בליבנו מיקלט, נידמה לנו כי מערבולת אינסופית סוחפת אותנו בטירוף מערכות, ואין לאל ידינו להציל, להבין, לעשות סדר. הנה, גוי אל גוי נושא חרב, כל אחד מחזיק בצדק שלו, שניהם לכודים זה בזה, ואין מתיר. הנה, זוג צעיר מבקש לחגוג את נישואיו ברוב עם, ועולמו חרב עליו, פשוטו כמשמעו. הנה, קבוצת כדורגל זוכה באליפות (זמנית!) והטירוף מתפרץ מן היציע אל הדשא. אנו הלוכים ליושן עם מכונית תופת אחת, ומתעוררים עם שניה. תינוקת נחנקת למוות במכונית. הכל נידמה כקורס, מפחיד, חסר פשר ותוחלת. ובתוך כל הטירוף הזה - יש לנו חג. אני אדם חילוני בהשקפת עולמי. לפני שנים מרדתי בעליונות הדת על כל קיום אחר, ואני מתקומם נגד השאיפה העיוורת להדביק ציביון דתי מלאכותי לכל מה שנוגע לעצם קיומינו כאן: כעם, כבני אדם, כאזרחים, כמדינה, כל מה שתבחרו. והשקפותי מתחזקות ככל שנוקפות השנים. ובכל זאת... פעם בשנה אני הולך לבית הכנסת. פעם בשבוע, בערב שבת, ובערב כל חג, אני חובש כיפה ולו לכמה דקות. מעבר לכך, אין לאורח חיי כל ציביון דתי. אז למה בכל זאת ??? מפני שימים כאלה, חגים כאלה, שבאים, הולכים ובאים ללא קשר לדברים אחרים שקורים, הם שמזכירים לנו כי למרות הכל יש סדר מסויים בחיינו ובקיומינו. שיש לנו משהו להיתכנס בתוכו ולישמור על השפיות שבתוכנו, בשעה שהטירוף ממשיך להשתולל מסביב. יש לנו משהו משלנו, שאנחנו יודעים כי יהיה אשר יהיה, הוא תמיד בוא יבוא. תמיד יש למה לחכות, לייחל, תמיד יש על מה לברך. יש לנו במה להאחז. וכך, בתוך כל הטירוף הזה - יש לנו חג. כאילו לא שייך פתאום, אבל הוא כאן, ישנו. ואנחנו מן הסתם נסב הערב לשולחן חגיגי. נחגוג כמה רגעים של שימחה שפויה, נרים כוסית ונגיד, כמעט כלאחר יד, מילה ישנה, נדושה, לעוסה: לחיים. תחזרו על המילה הזו, תחשבו על התוכן שלה, ויותר מזה, על הכוונה שלה. הברכה הזהו מדברת על חיים. הברכה הזו מקדשת את החיים. קידוש איננו מילה דתית. ``לקדש`` פירושו להבדיל ערך מסויים מתוך הערכים שמסביבו. פתאום יש לנו חג, כאילו כדי לתת לנו סיבה לקדש את החיים בתוך הטירוף הזה. להיות שפויים. לעשות סדר. להאחז במשהו. אז הערב, כאשר תחגגו חג לבן ויפה, שכמו להכעיס איננו שייך למציאות הנוכחית, זיכרו להאחז בברכה השפויה הזו. לקדש את החיים, את הסדר שהם מכתיבים לנו בתוך הסערה. את השפיות. תבלו, איש איש לפי מנהגיו וערכיו. ושיהיה לכם חג שמח, אנשים.
