עוד רות דיין-וולפנר
New member
ברכה מיוחדת לשנה החדשה../images/Emo74.gif
ברכה מיוחדת לשנה החדשה
רציתי לשתף בברכה מקסימה שיקבלתי, ולברך את כולכם בשנה מצויינת. עוד לא נמוגו להם אדי החופשה וכבר השנה שבפתח לחוצה לכניסה "זה קצת בגלל הירח" היא כמו מתנצלת ובעיקר כי הגיע העת לחילופי המשמרת אז ישבתי ותהיתי על מה לברך הפעם כי פתאום הופיעו לי שני נושאים עם טעם האחד היה תמיד מולי, במשך כל השנים ודווקא עכשיו מצא לו זמן לעשות גלים פתאום שמתי לב שקודם את השנה מכניסים ורק אח"כ זמן לחשבון הנפש ולמעשי כיפורים מין המלצה שכזאת, תמידית, מעין כלל לחיים קודם עושים את הדבר החדש, רק אח"כ מנתחים קודם לשנות את ההווה, ניתוח העבר ימתין זה ככל הנראה הסדר לפיו דברים עובדים כרונולוגית, זה היה הנושא השני שעלה, אבל הפעם החלטתי לאמץ את הכלל שמעל. והנושא השני שייך לחלק של הניתוח והוא גם ככל הנראה יהיה נתון לויכוח. אם אני זוכר נכון את שיעורי החגים לימדו אותנו שלכפרות יש שני כללים: עברות שבין אדם לחברו לא נמחקות ואילו אלו מול אלוהיו ראויות לסליחות. אם אלוהים מוחל, ואילו בני אדם מנועים ונמשיך את הקו עפ"י תורת המשחקים, מה זה אומר על עברות שבין אדם לעצמו? היומיומיות הקטנות האלו, שבינו לבינו? על הפרת אמונים עצמית וזיוף בתוך החיים? על הגשמת חלומות, רק שהם שייכים לאחרים? על אטימת אוזניים ולב, מול הקול הפנימי? על משחקי "הנדמה לי" - האם אני אני? האם זה אומר שאין מחילה או תקווה? שבספר החיים-מתים לא יהיו סימני מחיקה? ולפני שהספקתי לשלוח SMS תעוקה היה על הקו זה שמציל מכל מצוקה ובחיוך לבן, אמר עכשיו נרגעים ואת תורת המשחקים תחזיר לילדים עברות עצמיות שייכות לשורה על אלוהים שנמצא בפרטים קטנים ובקולות פנימיים הרבה פחות בבתי כנסת, מעט בבתי קברות ובעצם בכל מקום, אבל בייחוד בבריות ולא שניכנס כרגע לויכוח תיאולוגי עתיק יומין רק בא נניח שמי שמאמין בעצמו, נחשב מאמין אחד קורא לו מצפון, תחושת בטן והשני אלוהים בכל המקרים לכולם אותם תפקידים. לכן אצל כולנו, כל עברות ה"אני" נמחקות ברגע שנקשיב לקול הפנימי הכאב אוטומטית הופך לניסיון חיים וטעויות האתמול הופכות לכישורים בקיצור, הסר דאגה מהלב ורצוי גם זיוף, זה מונע כאב ובמקום לשלוח שירים ארוכים אולי כדאי להתחיל בחיים? שתהיה שנה מלאת חיים (אמיתיים), שנת הגשמת חלומות מתוקים ואם נקשיב לעצמנו, או לאלוהים נוכל סוף סוף לשמוע גם אחרים
ברכה מיוחדת לשנה החדשה
רציתי לשתף בברכה מקסימה שיקבלתי, ולברך את כולכם בשנה מצויינת. עוד לא נמוגו להם אדי החופשה וכבר השנה שבפתח לחוצה לכניסה "זה קצת בגלל הירח" היא כמו מתנצלת ובעיקר כי הגיע העת לחילופי המשמרת אז ישבתי ותהיתי על מה לברך הפעם כי פתאום הופיעו לי שני נושאים עם טעם האחד היה תמיד מולי, במשך כל השנים ודווקא עכשיו מצא לו זמן לעשות גלים פתאום שמתי לב שקודם את השנה מכניסים ורק אח"כ זמן לחשבון הנפש ולמעשי כיפורים מין המלצה שכזאת, תמידית, מעין כלל לחיים קודם עושים את הדבר החדש, רק אח"כ מנתחים קודם לשנות את ההווה, ניתוח העבר ימתין זה ככל הנראה הסדר לפיו דברים עובדים כרונולוגית, זה היה הנושא השני שעלה, אבל הפעם החלטתי לאמץ את הכלל שמעל. והנושא השני שייך לחלק של הניתוח והוא גם ככל הנראה יהיה נתון לויכוח. אם אני זוכר נכון את שיעורי החגים לימדו אותנו שלכפרות יש שני כללים: עברות שבין אדם לחברו לא נמחקות ואילו אלו מול אלוהיו ראויות לסליחות. אם אלוהים מוחל, ואילו בני אדם מנועים ונמשיך את הקו עפ"י תורת המשחקים, מה זה אומר על עברות שבין אדם לעצמו? היומיומיות הקטנות האלו, שבינו לבינו? על הפרת אמונים עצמית וזיוף בתוך החיים? על הגשמת חלומות, רק שהם שייכים לאחרים? על אטימת אוזניים ולב, מול הקול הפנימי? על משחקי "הנדמה לי" - האם אני אני? האם זה אומר שאין מחילה או תקווה? שבספר החיים-מתים לא יהיו סימני מחיקה? ולפני שהספקתי לשלוח SMS תעוקה היה על הקו זה שמציל מכל מצוקה ובחיוך לבן, אמר עכשיו נרגעים ואת תורת המשחקים תחזיר לילדים עברות עצמיות שייכות לשורה על אלוהים שנמצא בפרטים קטנים ובקולות פנימיים הרבה פחות בבתי כנסת, מעט בבתי קברות ובעצם בכל מקום, אבל בייחוד בבריות ולא שניכנס כרגע לויכוח תיאולוגי עתיק יומין רק בא נניח שמי שמאמין בעצמו, נחשב מאמין אחד קורא לו מצפון, תחושת בטן והשני אלוהים בכל המקרים לכולם אותם תפקידים. לכן אצל כולנו, כל עברות ה"אני" נמחקות ברגע שנקשיב לקול הפנימי הכאב אוטומטית הופך לניסיון חיים וטעויות האתמול הופכות לכישורים בקיצור, הסר דאגה מהלב ורצוי גם זיוף, זה מונע כאב ובמקום לשלוח שירים ארוכים אולי כדאי להתחיל בחיים? שתהיה שנה מלאת חיים (אמיתיים), שנת הגשמת חלומות מתוקים ואם נקשיב לעצמנו, או לאלוהים נוכל סוף סוף לשמוע גם אחרים
