בריאות האישה מכבי (צפון)
היי בנות,
חייבת לפרוק... מקווה שתוכלו להבין אותי...
הרבה זמן אני מרגישה שמעבר למאבק והקושי היומיומים, אני מריכה להאבק גם עם בריאות האישה.
אני מטופלת של בר חוה, אך היות ואני גרה בקריות, את המעקבים אני עושה בבריאות האישה (שנמצא "רק" חצי שעה נסיעה מהבית שלי).
מילא, המרחק וחוסר הנוחות והאיחורים לעבודה- את הכל אני מוכנה לספוג, הרי המטרה מקדשת את האמצעים...
אבל, הבירוקרטיה היא שהורגת אותי- כל פעם מחדש אין תורים ואז לריב איתן ולהסביר שנצרת זה עוד יותר רחוק ממני, ושאני לא יכולה לנסוע כל יומיים לרופא המטפל ולהתחנן שיכניסו אותי בין התורים...
השבוע זה חצה את כל הגבולות- ביום חמישי המרכז סגור כי הם ביום כיף. כששאלתי מה עושות מטופלות המכון, אז אמרו לי שלהן יש מענה- רופאה שבודקת אותן, אבל היות ואני לא מטופלת של המכון, אז לא מגיע לי שהיא תבדוק אותי.
מה אכפת להן שאפספס ביוץ וילך חודש לפח? הן מזריקות הורמונים מדי יום???
אחרי ריב עם הנציגה והאחראית, קיבלתי בסוף הפניה לרמב"ם.
אבל למה זה צריך להיות ככה?
אני כל הזמן בסטרס מזה (כאילו הסטרס של הטיפולים לא מספיק), כל שיחה איתן אני מגיעה לסף דמעות (הורמונאלית, כבר אמרנו?!)
פשוט נמאס לי?!
מניחה שיש פה עוד בנות כמוני, איך אתן מסתדרות???? זאת רק אני???
היום לא יכולתי יותר וכתבתי פניה לנציבות פניות הציבור (לא מאמינה שמשם תבוא הישועה, אבל כבר לא יודעת מה לעשות).
אשמח לשמוע מה אתן עושות? ואולי אם יהיו כמה תלונות הם יתייחסו לכך יותר ברצינות...
תודה למי שקראה עד כאן וסליחה אם העמסתי
היי בנות,
חייבת לפרוק... מקווה שתוכלו להבין אותי...
הרבה זמן אני מרגישה שמעבר למאבק והקושי היומיומים, אני מריכה להאבק גם עם בריאות האישה.
אני מטופלת של בר חוה, אך היות ואני גרה בקריות, את המעקבים אני עושה בבריאות האישה (שנמצא "רק" חצי שעה נסיעה מהבית שלי).
מילא, המרחק וחוסר הנוחות והאיחורים לעבודה- את הכל אני מוכנה לספוג, הרי המטרה מקדשת את האמצעים...
אבל, הבירוקרטיה היא שהורגת אותי- כל פעם מחדש אין תורים ואז לריב איתן ולהסביר שנצרת זה עוד יותר רחוק ממני, ושאני לא יכולה לנסוע כל יומיים לרופא המטפל ולהתחנן שיכניסו אותי בין התורים...
השבוע זה חצה את כל הגבולות- ביום חמישי המרכז סגור כי הם ביום כיף. כששאלתי מה עושות מטופלות המכון, אז אמרו לי שלהן יש מענה- רופאה שבודקת אותן, אבל היות ואני לא מטופלת של המכון, אז לא מגיע לי שהיא תבדוק אותי.
מה אכפת להן שאפספס ביוץ וילך חודש לפח? הן מזריקות הורמונים מדי יום???
אחרי ריב עם הנציגה והאחראית, קיבלתי בסוף הפניה לרמב"ם.
אבל למה זה צריך להיות ככה?
אני כל הזמן בסטרס מזה (כאילו הסטרס של הטיפולים לא מספיק), כל שיחה איתן אני מגיעה לסף דמעות (הורמונאלית, כבר אמרנו?!)
פשוט נמאס לי?!
מניחה שיש פה עוד בנות כמוני, איך אתן מסתדרות???? זאת רק אני???
היום לא יכולתי יותר וכתבתי פניה לנציבות פניות הציבור (לא מאמינה שמשם תבוא הישועה, אבל כבר לא יודעת מה לעשות).
אשמח לשמוע מה אתן עושות? ואולי אם יהיו כמה תלונות הם יתייחסו לכך יותר ברצינות...
תודה למי שקראה עד כאן וסליחה אם העמסתי
