ברוכה הבאה צילוש מחופשתך, שם ב..
דרום העמוק..
..ובדרך גם יצא לך "חופשת מולדת" ב"מולדת הישנה" שלך במיצפה..
..ושנים רבות עשיתי את הדרך לאילת כמה פעמים בשנה, לרוב עם חברים ובבוא הזמן עם גם עם אשתי.. אבל תמיד זה היה .. עם ..גלשנים על הגג
. הינו יוצאים מוקדם..ממש מוקדם, בעצם עדיין בחושך כדי להספיק ולהגיע לחוף הגולשים ( "חוף אלמוג" ) לא אחרי תשע וחצי, עשר גג...הכל כדי להספיק יום גלישה מלא.. נהיגה רצופה של ארבע וחצי שעות בפיאט אונו הידנית שלי דאז לא נחשבה בזמנו מול רוח צפונית טובה וים אילתי מלא ברבורים, חלומו הרטוב של כל גולש..
קצת אחרי הפונדק של כושי, הינו נדרכים, מנסים כבר לנחש איזו רוח תצפה לנו באילת והאם היא תחזיק מעמד עד שנגיע או שנצטרך לחכות לחלק ב' שלה אחרי הצהריים..
. שהרי זוהי עובדה ידועה לכל גולש רוח שהרוח באילת נחלשת בסביבות 11-12 ומתחזקת שוב רק ב14-15 אחרי הצהריים. ורק בימים..ממש טובים שעוצמת הרוח מגיעה ל 25-30 קשר היא תימשך ברציפות עד השקיעה, ואפילו קצת אחרי.. וחברי הטוב י.( קיצור של יהודה..), בין הבודדים ש"נגרר" אחרי (יחד עם נעמי, יאמר לזכותה ) לתחום שייט יאכטות לאחר עשור משותף בגלישה הוא אחד מאותם האנשים שיודעים לרתק קהל בסיפורים שלו ולעתים אתה מוצא עצמך צוחק שוב ושוב גם לסיפור ששמעת ממנו בפעם החמישית..
טוב, הוא ממש כישרון.. רק תנו לו קהל..
וערב יום שישי אחרון בחברה מעורבת של חברים טובים וביניהם לא מעט אוהבי ים מכל הסוגים ( למעט אשתי שישבה כהרגלה בשקט בשולי ההמולה וחברתי אתי שמקבלת מחלת ים רק מדיבורים על ים..) היה זה רק צפוי שיוד ישלוף , כאילו במיקרה , אחדים מסיפוריו..
והפעם זה היה סביב האוביאקט המועדף עליו בנסיבות אלה, אני כמובן..
..והוא מתאר את אחת הנסיעות שלנו לאילת לפני עשור ומשהו בפיאט אונו הישנה שלי שנשאה על גגונה כהרגלה אז- ולא בלי לרטון- שני גלשנים, 2-3 מנורים, 3-4 תרנים, ולא פחות מ 6 מפרשים..למגוון רוחות אפשריות. המזגן הצליח רק בקושי לשרוד את חום האספלט הלוהט של חודש ספטמבר וכל משאית טריילר מלאת פוספטים שדהרה מולנו טילטלה את כל הקונסטרוקציה הזו טלטלה עזה שרק הגגון השבדי המשוכלל וקשירה מקצועית שלי ( בכל נסיעה יש אחד "מומחה" שמתמנה לקשירת הציוד ) מנעה מהמטען שלנו לנשור בהדרגה מאחור.. וככל שהתקרבנו לאילת המתח כרגיל עלה.."תהיה רוח או.. ש"אכלנו אותה" ביום של "שטילים" ?? שטיל=מצב ללא רוח, אל תשאלו אותי למקור המילה, גם אני לא שאלתי...ועכשיו כבר מאוחר
הסימן המעודד הראשון היה דגל ישראל מעט בלוי שהתנופף בחדווה על סוכת הש"ג במחסום הכניסה לאילת.. " זה לפחות 15 קשר" הבעתי את דעתי , מנסה לעורר ולחמם את האווירה וכדי לעודד ולדרבן גם את הרוח למלאכתה אני לוחץ על דוושת הגז עד הרצפה , לא משהו שבאמת שינה לאונו הקטנה והמותשת, בשלב מתקדם זה בחייה.. י. ישב בשקט, שנינו ידענו ש 15 קשר זה גבולי ועד שנגיע לחוף הדרומי זה יכול לעלות ל 18-20 קשר (כן|
תנאים אופטימליים
) או לרדת ל 10-12 , שזה.. ממש בלתי מספק עבורנו גולשים מתקדמים עם גלשני sinker מיעוטי נפח.. עינינו המשיכו לבלוש ולחפש בחוץ עוד סימנים מעודדים לרוח... ..כאן י. עשה אתנחתא כאילו לא מכוונת ולגם במתינות מכוס הקולה המונחת על השולחן מולו..."יש אולי עוד קוביות קרח ?" שאל בקול מנומס ומבטו חולף באיטיות למקרר, מצפה שמישהו ייקח יוזמה.. " די יהודה, תמשיך בסיפור" התנפלה עליו נעמי בקולה המחוספס, "אנ'אבי לך קרח אחר כך, דלי מלא.."..והיא זוכה מיידית לתמיכת הקהל שזורק גם הוא ליוד. מילה או שתיים לעידוד ,למעט פרנקי שזורקת לכיוונו מפית נייר מגולגלת אבל מפספסת בגדול.. "טוב, בסדר.." צוחק יהודה בכניעה והצחוק שלו ממשיך להתגלגל כאילו כבר רק מהמחשבה על מה שהוא הולך לספר בהמשך...
. והוא ממשיך לספר.. ..קרוב לשדה התעופה, עוד לפני הכיכר נראתה חבורה של ארבעה-חמישה צעירים סקנדינבים בלונדינים ותמירים ..ומבטינו התמקדו בצעירה בלונדינית גבוהה, נימפה יפיפייה ושזופה הלבושה בחצאית בדואית לבנה ושקופה וחלק עליון מינימלי של בגד ים שמכסה בצמצום חזה קטן ומוצק.. ובהליכתה המהירה והגמישה שערה הבלונדי הארוך התנופף לאחור בחופשיות ברוח.. "מה אתה אומר?" שאל אותי יוד, משחרר לדבריו אנחה ארוכה אותה פספסתי כנראה אז ,במקור.. "מה אני אגיד לך.." נאנחתי בהנאה גלויה... "..זה בטוח 15 קשר צפונית, לא פחות.." ומבטי חולף הלאה, לחפש סמן רוח נוסף.. כל הקהל ויהודה בראשם פרצו בצחוק מתגלגל שנמשך דקות ארוכות.. אני שכבר שמעתי את הסיפור..לא מעט פעמים, נשארתי עם חיוך גדול מרוח על הפנים, מודה בשתיקה בעובדות ובאשמה..וביני לבין עצמי חושב שאכן הייתה אז תקופה מלהיבה ותמימה כזאת, שנים ראשונות בהם גילינו את הים ואת עצמו בחברתה , תקופה בה למדנו, התקדמנו והתגבשנו לחבורת גולשים "מכורים".. ...ופעם , די מזמן, שדיברתי על זה עם יהודה ועם נעמי( שבזמנו גלשה גם במכביה..), היה קשה לנו לעכל שכבר אז הינו בעצם בני שלושים פלוס, רובנו נשואים,חלקם עם ילדים קטנים וקריירה מתפתחת.. אבל בפנים הייתה אותה הרגשת התלהבות נעורים ותחושה של התנסות ראשונית שמעמידה בצל זכרונות רבים אחרים של התקופה ובחלקה "אשמה" ל"המשך" שמנסה לשמר עד היום משהו מאותה אווירת של חופש , של פתיחות ושל ציפיה להמשיך ולגלות מה יקרה שם בים הפתוח, מעבר לאופק, מעבר לשנים...
דרום העמוק..
