ברווזים בזוגיות פתוחה*

SDK10

New member
בפעם האחרונה

שראיתי משהו כשליחות זה עלה לי במחיר שפוצצתי אותי במכות ושברו לי את המשקפיים
אני יכול לספר לך שאלה שעשו את זה היו בצבע חולצה כמו של מכבי תל אביב ולי הייתה חולצה בצבע המדים של צ'לסי
<השפעות של הג'וניור> מאז החלטתי שאת השליחויות שלי אני עושה בדרכי שאני אוהב לעשות והיא אחרת, פחות מוחצנת.

מה שאני בא להגיד במילים אחרות, שאין לי בעיה עם זה וזו זכותך וזו דרכך. אני לא פוסל אותה אני רק לא הולך באותה הדרך.
בסך הכל את מסכימה איתי שלמרות שאני מרימה את דגל השליחות את מורידה אותו לחצי התורן ועוד פחות במצבים מסויימים.
מה שאומר אתה יכול להיות צודק אבל להיות גם חכם אף פעם לא הזיק.

היה לי על זה סיפור השבוע שניסיתי לבחון עם עצמי משהו באחד המוסדות שאני מבקר בהם לאחרונה
זה לא המקום כרגע לספר אותו אבל זה קשור בזה... אז בהזדמנות
 
נכון

אבל לא כל מה שנתפס בעיניך ואולי אפילו בעיני ילדייך כדרך חיים מכובדת ואוהבת נתפס כך גם על ידי הסביבה. כמבוגר אתה יכול להחליט שלא משנה לך מה אומרים עליך, שזו הדרך שאתה מאמין בה וכך יהיה, אבל רובנו עברנו כברת דרך עד שהגענו, אם הגענו, לתובנות האלה. הנפש של הילד עדיין רכה ומעוצבת, ואני בעד לנסות לשמור ולגונן איפה שאפשר, על גבול פולניות היתר לפעמים (מודעת ומנסה לשחרר). ואחרי שאמרתי את זה - אני גם מסכימה שידיעה חלקית או המחשבה על איזה סוד איום ונורא שאתה לא שותף לו עשויה גם היא להזיק. כמו שכתבתי קודם - מאמינה שכן צריך לשתף במידת מה אבל רק במצב ״לית ברירה״, בשלב שהילד שואל, מבין ויכול להכיל ולהתמודד עם העניין הזה בצורה המיטבית להערכתנו.
 
אנחנו מפקירים את החינוך בידי אחרים

כשאנחנו משתמשים בטיעון 'להגן על הילדים', אנחנו לא באמת מגינים עליהם, אנחנו בסך הכל מפנים את הדרך לסביבה להשפיע עליהם. והסביבה לא נחמדה ולא רחמנית במיוחד.

פעם מזמן היתה תפיסה (וגם היום במקומות רבים) שלא מדברים על סקס עם נוער.
מה היתה התוצאה? בורות מוחלטת שהיתה ואקום ענקי שאליו נכנסו כל הגסויות, הדעות הקדומות, הסטיות עוד רעות חולות. כי הנערים\ות השלימו את החסר דרך שמועות, דרך הערסיאדה המצויה, דרך קללות, וכו'...
היום מבינים שהנוער ממילא סופג מידע, כדאי שזה יהיה מידע מאוזן יותר, נכון יותר, ודווקא פתיחת הנושא מגינה עליהם מפני ה'ערסיאדה'.

אותו הדבר בזוגיות פתוחה. המסרים הסמויים והגלויים של החברה הכאילו פוריטנית שלנו הם צבועים ולפעמים מקוממים. וזה מה שהנוער שלנו סופג.
זוגיות פתוחה היא עניין מורכב אבל נאור וליברלי. כמו שרובנו מעדיפים ש"אחרים ידברו עם הילדים שלנו על מין", כך אנחנו מעדיפים ש"אחרים ידברו עם הילדים שלנו על זוגיות בכלל", אנחנו מאפשרים למשל לטון הדתי מסורתי לשלוט. הילדים הטינאייג'רס שלנו יידעו מה רבנים חושבים על אהבה וזוגיות, הרבה לפני שהם יידעו מה אנשים נאורים יותר מהרבנים חושבים על אותם נושאים.

אני שייך למחנה הפחדנים. זה מביך אותי לדבר עם הילדים שלי על התחומים האלה, ו'נוח' לי שהם סופגים את זה במקומות אחרים. אני ממש לא גאה בפחדנות שלי, אבל אני מודה שזו פחדנות בלבד. אני משתדל לא לעטוף את הפחדנות שלי בטיעונים אידיאולוגיים, כי אז אשקר לעצמי.

סתם דוגמא קטנה:
הילדים היום סופגים חלק עצום מהידע שלהם על יחסים מסדרות טלוויזיה פופולריות, למשל 'חברים'. שהיא לכאורה אינה מזיקה בכלל, אבל כשצפיתי ביחד עם ילדים בתחילת גיל העשרה (11-13) בסדרה 'חברים', שמתי לב שפרקים רבים מספור מדברים על סקס כסחורה. (ציטוט - "למה אתה נחמד אלי היום, אתה רוצה סקס"? )

כמעט בכל פרק של 'חברים' כולם משקרים לכולם. בגלל שלפעמים לא נעים אז תמיד מסתירים שם כל אמת, אין שום כנות, הסוואות הסתרות, וגיבובי שקרים על גבי שקרים שנועדו לכסות על עוד שקרים וכו'... וכל זה במערכת החברית והזוגית.

כאחד שמעולם לא שיקר לילדי ולו גם שקר מזערי, (מעולם לא אמרתי 'אל תדאג הזריקה לא תכאב', או 'זהו, אין יותר ממתקים' ואפילו לא אמרתי 'הפיה תיקח את השן) זה זיעזע אותי איך 'חברים הכי טובים', 99% מהזמן משקרים אחד לשני וזה מוצדק ולגיטימי בעיני הסביבה.
זו היתה דוגמא לכאורה קטנה ולא מזיקה, כי 'חברים' זו סדרה קלילה וחמודה, אבל דוחפת מסרים מגעילים לפעמים. שמתי לב לזה יותר כשצפיתי ביחד עם הילדים, כי כשאני צופה לבד אני בכלל לא שמתי לב לזה.
 
כן ולא

אתה צודק בנוגע לפחדנות.
אב לפעמים זו פחדנות לחשוף דברים שיכולים להרע לאחרים ולתת להם להתמודד..

דוגמא? לכולם אתה מספר על מצב הזוגיות שלך?
תמיד יהיה מישהו שלא תספר לו כי הוא לא מעניין אותך ותמיד יהיה מישהו שתעדיף שלא ידע כי הוא עלול להזיק לך..
אני מדברת על בוס פוריטני (למשל)
כשאנחנו חושפים את הילדים שלנו לפרטים שהם שונים מהנורמה... אנחנו נותנים להם כלי לנגח בעצמם, למשל היום הם ידברו על זה עם החבר הכי טוב, מחר אותו חבר יהפוך לאוייב מר וישתמש בזה כנגדם!! אז אנחנו בעצם במקביל צריכים להגיד להם, אבל תשמעו, זה לא משהו שמספרים כי... ואז אנחנו בעצם מלמדים אותם שמה שאנחנו עושים זה לא מקובל..

אז נכון, עדיף היה לספר ולחיות בעולם שבו לאכול שוקולד כל היום זה לא משמין... בפועל זה לא קורה
ולהעמיס עליהם את הדברים שלנו, בגילאין שהם חווים את החוויות הראשונות.. אני לא רוצה

וכמובן שאחזור לעידן התמימות ואזכיר לך שבגיל 17 לאהבה הראונה שלך לא היה סוף, היית רוצה להרוס את התמימות הזאת אצל הילד שלך?
 

liansun

New member
אני לא חושבת

שיש סיבה שזה יהרוס את האהבה הראשונה התמימה והנהדרת.
הם ירגישו את ההתאהבות הזו עד מעל הראש ויהיו בעננים מאושר ומבחינתם זו תהיה אהבה לנצח ובהמשך הם יראו שאולי דברים משתנים עם הזמן, גם בלי קשר לצורת החיים של הוריהם.
הרי כשהם בשיא ההתאהבות, , לא משנה מה הם ידעו מחייהם של אחרים ונסיונם של אחרים,
הם יהיו באופוריה שלהם.
היא אפשר להרוס את זה...
נכון שזה נפלא
 

liansun

New member
כמו ילדים

להורים גרושים, שבמו עיניים ראו שאהבה לא תמיד לנצח
כאשר הם יתאהבו בפעם הראשונה...
שום דבר לא יפריע או יהרוס להם את היופי שבכך
 
ילדים סופגים

ילד שבא מבית הרוס, בהכרח ההרס הזה ישפיע על החברה הראשונה שלו?
כנראה שלא, אבל הסיכוי גבוה שכן.
לא כל ילד יגיב באותה צורה, אני בטוחה שמישהו שההסתכלות שלו על העולם היא ריאלית יגיב שונה ממישהו הומני
ומישהו אמוציונלי ירגיש יותר ויקח את הדברים קשה יותר..
אני מסתכלת על זה בעיניים נורא פשוטות, האם הרצון שלי לחיות בפתיחות ולספר להם יכולה לשנות משהו אצלם לטוב או לרע?
והיא כן יכולה לשנות גם לרע.. או כמו שבעולם שלי אנחנו קוראים לזה - אם יש ספק, אז אין ספק מעדיפה שלא לקחת את הסיכון
 

liansun

New member
אני באמת חושבת

שגרושים או כל צורת חיים אחרת שההורים חיים, לא משפיעה על ההתאהבות הראשונה.
יש להתאהבות הזו איזשהו כח מיוחד.
ואני מסכימה עם הנקודה שיש לחשוב אם השיתוף יתרום לילד משהו או לא..
העניין שאני בכל אופן מסתכלת עליו ,הוא הפוך,
האם ההסתרה פוגעת בו או לא.
 
כל אחד מגיב אחרת

יש את האידיאל ואת השונה מהאידיאל

אני באמת באמת נמצאת במצב שבו אני מאמינה שהדרך שלנו טובה יותר
אבל באותה נשימה, אני גם מאמינה שזה נכון לתקופה מסויימת ולזמן מסויים
ולא לכולם זה מתאים.
אותו דבר לגבי השיתוף, מה שאני אבחר עם מי לשתף ומתי, אני אתקשה לשתף עם ילדי
 
חושבת

במה יכולה לפגוע בילד..דרך החיים בה בחרנו לחיות.
ואיך בכלל אנחנו יכולים לחיות מלכתחילה במחשבה שדרך החיים שלנו תפגע בילדים שלנו.

אני מוצאת כאן סתירה כלשהי
מצד אחד מאמינים בדרך
מצד שני חושבים עליה..כפוגעת בילדים.

בכלל צצה לי עוד השלכה
על ילד שגילה את נטיותיו ההומסקסואליות
ומסתיר מההורים מפחד לפגיעה וניכור
וחיי שנים של כליאות בתוך עצמו

ולדעתי..אנחנו גם דיי מזלזלים באינטלגינציה של הילדים..הנה יש לנו אפשרות לפתוח בענהם עוד עולמות ..עוד דרכי חיים עוד דרכי חשיבה..ואנו ננעלים.
לכו תדעו עד כמה הילדים יםתיעו לטובה בקבלה..
האפשרות שניתנת לנו לגדל דור שלא חיי בתבניות..
 
הפגיעה היא לא במה שאני מאמינה

והיא לגמרי תלויית גיל
ילד חי בתוך חברה ואי אפשר לנתק את זה
ולתת לו ידע שעלול "לשמש כנגדו" ביחסים חברתיים..
לזה כיוונתי
 
כולנו חיים בתוך חברה כלשהי

ואני עדין שואלת במה סה יפגע בו..?
משאלות והצקות..
כאן את נכנסת לתמונה...תני לו כלים להתמודד
זה כל ענין ההורות

וזה לא תופס רק לענין הזוגיות הפתוחה...
ואם הילד היה בה ואומר לך.."יש לי בכיתה ילדה שיש לה שתי אימהות" ושואל אותך שאלות לגבי זה..איך היית עונה לו..מסבירה לו

כלים..
והכלים זה קודם החוזק שלך..בלעמוד מול הילד
כדי שהוא יעמוד מול מי שיהיה מולו

קל זה לא..אבל זה עדיף
 
אוף הכלים האלה...

אני נותנת להם אינסוף מהם
יש כאלו שאין לנו ברירה אלא להתמודד איתם.
כאלו שהוא יתקלו בהם איתי או בלעדי
יש כאלו שהוא יתקל מתוקף איזור המגורים ושכבה סוציואקונומית
יש כאלו שהוא יתקל כי החברה שלו כזאת וכזאת
ויש כאלו שהוא יתקל בגללעודף/חוסר משקל
ועוד ועוד ועוד

להעמיס עליו עוד נסיונות?
אני מעדיפה שלא

לגבי הדוגמא שלך... יש לי אחת משלי.. אחותי היא לסבית חיה עם חברה, מגדלת תאומים מקסימים, הנושא לא עלה בצורה של דיברור למוות, הוא עלה כי הילדים הם תבוניים מספיק ומתישהו זה היה ברור להם לחלוטין שאחותי היא לסבית שהחברה שלה היא פרטנרית שלה ושהילדים המקסימים שלה הם מהפריה... יש לי עוד דוגמאות כאלו
שהם גדלו לתוכם, אני לא משקרת, אני פשוט לא משתפת
 
שקר לבן..

לא לשתף ..זה כמו לחיות בחצי אמת.

אבל זאת האמת שלי ודרך החיים שלי
מה שאנני מעיזה להוציא החוצה..עדין לא שלם
מספיק לצאת החוצה.

בכל דבר בכל תחום.
 
בעיני יש הבדל בין חוסר שיתוף לבין שקר

הבדל משמעותי אפילו. ושקרים לבנים, בחיית, כולנו משקרים אותם על בסיס יומיומי. אחרת אי אפשר היה להתנהל בחברה בכלל. יש כל מיני סרטים די משעשעים על מה קורה כשאנשים לא יכולים לשקר...
 
עדין..

כשהילד גדל למציאות שאינה אמת
שהוא יודע. ומאמין שהוריו מנהלים זוגיות הומוגנית ובעצם הם מנהלים בסתר זוגיות פתוחה.
מעבר לשקר הלבן
יש כאן אשליה של צורת חיים

ויותר מזה כביכול מקנים לילד ערכים של זוגיות שאתם בכלל לא מאמינים בה.
 
זה נכון בגלל זה הסוגיה הזו כל כך מורכבת

כי זה לא שחור ולבן ובכל החלטה יש אפשרות לפגיעה ואפשרות לטעות ואפשרות להחלטה שתתברר כלא נכונה בדיעבד.
 

1precious1

New member
שוב

הרבה מהויכוח הזה טמון בנקודת ההשקפה, האם נקודת ההשקפה שלי כהורה ו"צדקת הדרך שלי" בדרך החיים שלי, או בראיה של הדברים דרך עיני הילד והגיל והבגרות שלו,
א. להתמודד עם הסיטואציה של ההורים
ב. לבחון ולאמץ או לא לאמץ את אותה דרך חיים.

ומכיוון שאני מאמין שכל דבר בעיתו, אז בהחלט יש סיטואציה שהזוגיות הפתוחה שלי נהדרת לי כרגע, אבל היא לא במקום, אפילו לא ברמת החשיפה לילד שלי, כי אני כהורה והוא כילד נמצאים במקומות לגמרי שונים בחיים שלנו כרגע.
ולכן אין מבחינתי סתירה.

שהבן שלי יהיה בוגר מספיק ויחווה את האהבות הראשונות שלו, ואם תהיה פתיחות בבית שלנו והוא ירגיש נח לדבר איתי או עם אמא שלו על זה, או אם נרגיש שיש צורך לעשות איתו "את השיחה", אז נעשה.
בדיוק כמו שכאשר הם הגיעו ל"גיל פורקן" לקחנו כל אחד מהם לשיחה קצרה, בלי לעשות מזה דרמה, ודיברנו על "הפרטיות של כל אחד" ושזה בסדר גמור "הדבר הזה" כל עוד שזה נעשה ככה וככה.
זה שילד אחד אצלינו יכול "ללכת לשירותים שעות" והוא לאחרונה גם בוחר ללכת לשירותים שעות שהאח השני שלו הולך לישון כי האח פעם צעק לו "כמה זמן אפשר לחרבן יא אללה?"
או שאותו אח שני מציל חברת סבונים אחת או שתיים ב"מקלחות שלו", סימן שהם כנראה קיבלו את זה כמו שצריך וכל אחד בחר "איך ומתי להשתמש בזה" בסדר גמור.

בשביל זה אני לא הייתי צריך לראות איתם ביחד פורנו ולהסביר להם טכניקות, ולהגיד להם "אחים שלי, גם אבא מאונן בסבבה שלו", נכון?
 
למעלה