ברבקואה של ג'יימי אוליבר

[ארז לפעמים]

ברבקואה של ג'יימי אוליבר

אופס, חוב ישן לפורום הזה.
הגיע הזמן באמת.

באיזור אמצע יוני השנה, במהלך טיול בלונדון - החלטתי לבקר את ברבקואה של ג'יימי אוליבר, אחרי המלצה כלשהי שקראתי בבלוג ישראלי מסוים,
שמפאת עצלנות אין קץ, אין לי כח לחפש.

הזמנתי מקום לשעה 19:30 בערב, באמצע השבוע,
הרעב הגיע שעה וחצי מוקדם יותר והחלטתי שאיתו אני לא מתעסק.
למסעדה, שהייתי ברובה ריקה הכניסו אותי ללא כל בעיה, ובאופק נראו מספר אנגלים עם חליפות (מה שאומר בעצם שלפני כן הם עבדו),
ומספר מבוגרים עולצים.

למנות הראשונות הזמנתי חמוצים ("AMAZING PICKLED VEGETABLES"), ולחמים ("BREAD BOARD").
למנה השנייה הזמנתי סטייק פילה עם רוטב ביארנז מעושן בתוספת מח עצם, בצלצלי שאלוט ועלים ירוקים ("FILLET STEAK")
ולקינוח - בראוני וגלידה ("DECADENT LAYERED CHOCOLATE BROWNIE").

רוצים פירוט? בצדק. הפירוט עבור כל מנה יגיע משורשר בהודעה נפרדת.
רק מילה לפני זה: השירות הוא מעל ומעבר. מלצר שעומד במרחק מטר ותמיד עירני לנעשה סביב ומוכן לעזור ולהיענות לבקשות,
ומלצרים אחרים שמסתובבים, ומבט שמתעכב עליהם יותר משניה מביא אותם אליך במהירות.
מפה לשם, הצוואר שלי הודה לי בסוף הארוחה

 

[ארז לפעמים]

חמוצים

קערה קטנטנה ומאוד מזמינה של חמוצים - כרובית, פלפל אדום, פלפל ירוק חריף וגזר גמדי, אם זכרוני אינו מטעני.

הרוטב נהדר, הכמות, כאמור - קטנה, והטעמים של הרוטב בקושי מורגשים בחמוצים.
המממ... מוכן להישבע ששמעתי לראשונה בחיי את הקיבה שלי עושה קולות של "פחחחחחחח"

 

[ארז לפעמים]

הלחמים

שלושה לחמים.
אם הייתי אנין טעם - הייתי אומר לכם בדיוק מה כל לחם.
מה אני כן יכול להגיד?
הראשון קליל,
השני קצת יותר לחמי,
והשלישי ממש כבד ואפילו מר.

עכשיו - בעיניי - ותסתכלו עליו טוב טוב, הלחם העליון הזה הוא סוד שאלוהים חלק עם ג'יימי אוליבר ואדם פרי.
מופלא, מהנה, כל כך עדין וכל כך מחוספס בעת ועונה אחת, שאין לי מילים. זה הלחם הכי טעים שאכלתי בחיים ללא ספק,
כאילו מופלטה מרוקאית, פרנה ופוקאצ'ה התערבבו להם ביחד.

מוכן להתחתן עם זאת שתצליח לשחזר את המתכון, תהא אשר תהא

מומלץ מאוד.

החמאה בתמונה נראית מעט גסה, אבל היא עדינה וכייפית בפה. יש בה משהו שונה ומעניין. לא הצלחתי לפענח למה,
הייתי עסוק בלתנות אהבים עם טיפאני. מה? אל תגידו לי שרק אני נותן שמות ללחמים!

 

[ארז לפעמים]

פילה בקר

טוב,
זו העיקרית שבחרתי. היא לא זולה.
35 פאונד. בעברית זה "מאתיים ועשרה שקלים". בדקתי במילון אוקספורד.

הנקודה היא - שציפיתי להרבה.
אתם יודעים:
ג'יימי אוליבר,
מסעדה אמריקאית,
פילה...

אז כן, הסטייק היה צלוי בדיוק כמו שצריך. הוא היה ללא ספק אחד מנתחי הפילה העסיסיים יותר שאכלתי בחיי אך... חסר טעם של ממש.
משהו שם היה שטוח, ולולא הרוטב, הייתי לוקח אותו בידיי ומרכיב אותו בחזרה אצל הפרה.
המח עצם היה לי מוזר ולא טעים. שזה קצת מוזר, כי אני בדרך כלל די מחבב מח עצם,
מה שכן - הבצלצלים היו ממש טעימים

מצד שני, אולי אלו היו הציפיות הגבוהות שהתנגשו עם המנה הזאת והיא דווקא ראויה.
לעולם לא אדע.

 

[passioneta]

אמריקאית?

 

[ארז לפעמים]

אכן.

 

[passioneta]

לא בטוחה שהייתי מגדירה אותה כך

אבל ניחא.

 

[ארז לפעמים]

זו לא הגדרה שלי

אני חושב שהם או אחרים הגדירו אותה ככה,
אני רק העתקתי.

למה היא לא אמריקאית בעינייך?

 

[passioneta]

זה לא סטייקהאוז אמריקאי קלאסי

לפי התפריט וההצהרות באתר המנעד רחב יותר.

 

[ארז לפעמים]

מקבל את התיקון

אני לא מבין בזה ממש...

 

[Gרר]

ככה זה עם פילה

בלי רוטב משובח הוא די חסר טעם.

 

[ארז לפעמים]

ולקינוח: בראוני עם גלידה

אוקיי,
סיום נחמד מאוד למנה הזאת.

שום דבר מיוחד או מפוצץ, רק שוקולד נהדר ונימוח וגלידה פושרת.
כמובן, עם קפוצ'ינו בצד.


לסיכום: מסעדה חמודה, עם שירות מעל ומעבר, עם הברקות פה ושם, ועם זאת - תג מחיר לא מוצדק בעיניי לרוב המנות.
מה שכן, ברור לי לחלוטין שבפעם הבאה שאני בלונדון אבקר את גורדון ראמזי או את האיטלקית של ג'יימי. והפעם: בלי ציפיות!