האיש והמנעד 1951-2007
בראד דלפ, כמעט בן 56, נמצא מת בביתו ביום שישי. לזה ייקרא פעמיים אגדת רוק. תודה, עיניים כחולות, על הקישור. מחווה יפה עשה לו דויד פרץ. צריך רק לציין כי דלפ לא היה היוצר של More Than a Feeling. הוא רק שר אותו כמו שאף אחד אחר לא היה מצליח. וככל שבעט את הגיהנום החוצה מגודל ראותיו, צריך לשמוע את My Destination - הוראיציה הקצרה בפסנתר על "אמנדה" מ- Third Stage. שתי הדקות האלה, במיוחד הבית השני - זהו שיר השירים של דלפ. ראיתי אותו לפני ארבע שנים על הבמה. עם טום שולץ, ועוד חמישה חברי להקת "בוסטון" מההרכב שהתהווה בשנות התשעים. קולו כבר לא הגיע לפסגות ההן של שנות השבעים, אבל עם מעט עזרה מידידו פראן קוזמו (והרבה פירגון) הוא נגע לא נגע ברגעי השיא שלו משני האלבומים הראשונים. לא הקשבתי להם הרבה שנים, כי לא היה צורך. כל שמונת השירים מאלבום הבכורה מתנגנים תדיר ברדיו מאז ולתמיד. הבוקר, למרבה הצער, הגיע זמנם והקשבתי לשניהם ברצף. שלושים שנה עברו, והם כמו אז - נפלאים ונצחיים. כמעט שכחתי כמה תמונות, ריחות, ועורות ברווז של נעורים השילוב המושלם של הלחנים של שולץ, הגיטרה שלו, והקול של דלפ אוצרים בתוכם. שיר אחר שיר - קפסולה קטנה של מנהרת זמן התנפצה לה לפתע בחדר. לחובבי בוסטון, במיוחד לאור העובדה שלא הרבו להוציא אלבומים (הם רק הקפידו מכור כל אחד כמו היה שבעה שמונה), שווה לבדוק את האלבום של Orion the Hunter - שיתוף פעולה של בארי גודרו - הגיטריסט הנפלא מההרכב המקורי, פראן קוזמו ודלפ (בעיקר בקולות רקע). כמעט אלבום אבוד של "בוסטון". נוח בשלום, בראדלי בוי. חתיכת נעורים עשית לנו.
