בקשת אימוץ

[עדיין מנסים]

../images/Emo45.gif

 

[עינתפ]

../images/Emo45.gif

 

[אולה *]

ההודעה שלך מנוסחת בצורה שמאוד

מאוד הכעיסה אותי. אם הכוונה שלך לאמץ "בדרך להריון", אז עדיף שתוותרי! אימוץ - זוהי דרך נהדרת להיות הורים. תאנימי לי, אני מדברת מנסיון. זה לא תחליף להריון, זה לא תחנה בדרך להריון. אנא ממך, אל תשווי גם בין אימוץ לאיסוף בעלי כלבים.

 

[דניאל@זר]

דעתי

לא אימצתי כדי להציל את העולם, ולא אימצתי כדי שהילד יעזור לי "לעבור את הכאב הקשה הזה של בעיות הפוריות בדרך להריון". אימצתי כי רציתי להיות אמא. הבת שלי היא לא ברירת מחדל ולא משהו שעשיתי על הדרך "לדבר האמיתי". היא הבת שלי ואני אמא שלה, וזה הדבר האמיתי. מאחלת לך בהצלחה.

 

[מאזניים שמתלבטת]

התנצלות

ושוב,מצטערת אם פגעתי זו לא היתה הכוונה. אני בעדכן/ם,ואני גם באותה התמונה. זה פשוט לא קל להבין זאת,זה עיכול קשה מאוד. המשך יום נעים לכולן/ם.

 

[בנדה1]

זה לא שפגעת בנו, ולא מתוך זה עניתי

הבעיה שלי עם ההודעה שלך היא שכל תפיסת האימוץ היא מעוותת, לא מאמצים כשלב ביניים, מאמצים כדרך חיים. בכל אופן מאחלת לך המון המון המון הצלחה, גם אנחנו היינו שם.

 

[דניאל@זר]

מה שהיא אמרה ../images/Emo45.gif

 

[גלי 10]

גם אני התחלתי בתהליך ../images/Emo127.gif

אמנם עוד לא נואשתי מהטיפולים, אבל אני כבר אחרי שנה של ניסיונות, ואני יודעת שאני אצליח להחזיק מעמד רק עוד כמה חודשים (יש לי כוח רק לעוד כמה כשלונות) ולכן כבר עכשיו התחלתי להתעניין. ממליצה על פורום אימוץ, הם נחמדים מאוד, עוזרים וממליצים. בהצלחה

 

[בואינג 707]

"בדרך להריון"??

גם אני חושבת כמו דניאל וכמו אולה וכמו בנדה. ממליצה לך בחום להיכנס לפורום אימוץ. לא חושבת שכניסה לעולם האימוץ מביאה "ילד אקמול" עד בוא ה"דבר האמיתי" המטרה היא להפוך להורים, להרחיב את התא המשפחתי. ברגע שהחשיבות שניתנת למטען הגנטי דוהה ומתפוגגת - הדרך להפסקת הסבל שנילווה לטיפולים קצרה. האומץ לדעתי אינו לעבור עוד טיפול ועוד טיפול ועוד טיפול ועוד ועוד ועוד האומץ הוא להגיד די, עד כאן. מספיק החרבנו את הגוף ואת הנפש, יש עוד אופציות להפוך למשפחה, אופציות לא רק רפואיות. שיהיה בהצלחה בכל דרך

 

[need1]

אנחנו בדרך

נרשמנו מיד אחרי האיקקלומין, פשוט "שיהיה" .אין שום התחייבות פשטו תופסים מקום בתור. ועכשיו לפני הטיפול האחרון (ככה החלטנו) זה ממש מעודד אותי כי אני יודעת שיהיה לי ילד/ה בקרוב! מנ שכן אני די עסוקה בימים אלה להסביר לכולם שאנחנו מאמצים משיקולים אגואיסטים ביותר (מה לעשות אני משתגעת אחרי הריח של תינוקות) ולא מתוך שליחות. בכל אופן אני חושבת שטוב שהעלת את הנושא (ככה חסכת לי כמה הסברים

...)

 

[ליטל 38]

אני רשומה כבר כמעט שנתיים

בארץ. מדובר בתהליך ממושך וכנראה שעוד הדרך ארוכה אבל יש בתהליך הזה תקווה וידיעה - שכאן בבית הזה יהיה ילד ואנחנו נהיה להורים גם אם כל הטיפולים יכשלו. והאימוץ בשבילי הוא לא דרך להקל על הטיפולים. בשבילי הוא דרך להיות אמא ואז אולי ארשה לעצמי להפסיק את הטיפולים. וזו גם לא דרך "להוריד לחץ" ואז אולי אכנס להריון. יש סיפורים כאלה אבל אני לא מאמינה להם. וכמו שאמרו כאן - הילד הזה לא יהיה רק חלק מתהליך הטיפול. הוא יהיה הילד שלנו לכל דבר. רק שיבוא כבר. ליטל

 

[kerenab]

אימצנו בונבון לפני חצי שנה

אנחנו שנינו בני 30, עברנו טיפולים במשך 4 שנים ולא יכולנו לחכות יותר ולכן החלטנו על אימוץ מחו"ל (בעזרה גדולה של ההורים) כל ההליך לקח 4 חודשים שבסיומם מצאנו את עצמנו משפחה. אני מדלגת היום בין פורום אימוץ לפורום פוריות כי אתם הייתם הבית שלי במשך כל אותן שנים של מאבק ואני עוד מתלבטת האם לחזור ולנסות עוד איפול או שניים או לאמץ שוב בעוד שנה. כל יום הוא אושר שאהי מאחלת לכל אחת ואחת מכן ואם משהי מעוניינת בעוד פרטים אשמח לענות לכל שאלה במסר. לילה טוב לכולכן

 

[רוצהלהיותאמא]

אני שמה בצד את הויכוח על בע"ח

וילדים כי נראה לי שהסוגיה של אימוץ חשובה הרבה יותר מההתנסחות שלך וקורה לכולם שניסוח זה או אחר מתפלק בלי כוונה וגורר פה מהומות אבל לי נראה שהנושא הרבה יותר חשוב מכדי שיבלע בתוך שירשור של ויכוחים מה חשוב יותר בע"ח או ילדים. לדעתי, הרשמה לאימוץ היא הדרך שלנו להודות שמה שהכי חשוב זה הורות (חלילה שלא תחשבו שטיפולים זה משהו אחר... אבל... נו אתן מבינות אותי כבר לא צריך להסביר...) ולא מיד מצליחים להגיע לתובנה הזו זה לוקח זמן, אם בכלל. כמובן שהרבה גם לא צריכים להגיע אליה כי ההריון מושג והזוג הופך להורים. ואני מאחלת לכולנו להיות חלק מזה.מהר. לנו לקח זמן להגיע למסקנה הזו ועד שהחלטנו לאמץ לעצמנו גישה קצת שונה: נתנו לעצמנו קו סיום, עד הקו הזה נעשה טיפולים. ומשם נעזוב את זה ונאמץ. אחרי שנהפוך להורים, נחליט אם לחזור לטיפולים או לא. מאחר ויש לנו האפשרות לאמץ בחו"ל ומאחר והתהליך מהיר יותר, לא נרשמנו לאימוץ בארץ. מן הסתם אם לא היינו יכולים היינו נרשמים כבר בארץ.מזמן. אני יודעת שאופן הכתיבה שלי כעת הוא קר ומחושב אבל מי שמכירה אותי יודעת שזה לא הדבר שהכי מאפיין אותי, בלשון המעטה. פשוט היה לי חשוב להראות לעוד מתלבטות דרך נוספת שיכולה לעזור לכולנו ברגעים הקשים יותר. לשים קו סיום לתקופה הזו כדי לא לחוש שכך זה יהיה לנצח. קו סיום שממנו בוחנים את הכל מחדש. בהצלחה לכולנו.

 

[שירישי]

../images/Emo45.gif