תגובה לכולכם
קודם כל לך, סלבו: אני מבקש ממך לא לדבר בשמי. אני לא חש צורך לבקש סליחה, כיוון שלא פגעתי בחיילי צה"ל. עכשיו ההסבר, בתגובה כללית לכולכם: הזעם הקדוש שלכם פשוט מיותר. לא ביזיתי את חיילי צה"ל, לא זלזלתי בהם ואני לא מזלזל, והאמינו לי שאתם לא צריכים לספר לי מה חיילי צה"ל עושים ברגעים אלה. כל מה שאמרתי הוא שאמוטיקון של חייל צה"ל הוא פוליטי, ואם תחשבו לרגע תבינו שזה נכון. בנוסף לכך שהכל פוליטי, חייל של לאום מסוים, שכרגע נמצא במלחמה/מאבק נגד לאום אחר, לא יכול להיות לא פוליטי. מדובר בפרקטיקה ולא בתיאוריה. בנוגע לשפה העברית - שוב, אתם לא צריכים ללמד אותי את תולדת החייאת השפה, אני גם עשיתי בגרות בהיסטוריה ויודע על כך לפחות כמוכם. אבל לא מדובר פה על ההיסטוריה של השפה, אלא על ההווה שלה. ובהווה שלה, השפה משמשמת לא רק יהודים ישראלים, אלא גם ישראלים לא יהודים (ערביי ישראל, שמעתם עליהם? כמיליון ומאתיים אלף תושבים), גם יהודים לא ישראלים (למשל, דן קרצר, שגריר ארה"ב בישראל) וגם לא יהודים ולא ישראלים (למשל, אנשי דת נוצריים מסוימים, בלשנים מסוימים וכו´). כולם יכולים להיכנס לתפוז ולכתוב בפורומים. תפוז הוא לא פורטל לעם היהודי או לכל עם אחר, לא לתושבי מדינת ישראל ולא לאף קבוצה אחרת מלבד קבוצת דוברי העברית . ולכן, שוב, הוא אינו צריך להוות שום כלי להזדהות, מחווה או כל דבר אחר ליהודים, לחיילי צה"ל, למארינס, לתושבי אום אל פאחם או ל
בגינה הקרובה לבתיכם. האמוטיקונים של התפוח בדבש, שללא ספק נוגעים רק לעם היהודי, לא נעשו מתוך הזדהות או מחווה לעם היהודים, אלא על מנת לספק את צרכיהם של משתמשים רבים בפורומים, כפרטים . כל המסקנות שהסקתם לגבי מהודעתי הקודמת, רצוי שתבחנו היטב את מנגנון הסקת המסקנות שלכם לפני שאתם קופצים. עופר
קודם כל לך, סלבו: אני מבקש ממך לא לדבר בשמי. אני לא חש צורך לבקש סליחה, כיוון שלא פגעתי בחיילי צה"ל. עכשיו ההסבר, בתגובה כללית לכולכם: הזעם הקדוש שלכם פשוט מיותר. לא ביזיתי את חיילי צה"ל, לא זלזלתי בהם ואני לא מזלזל, והאמינו לי שאתם לא צריכים לספר לי מה חיילי צה"ל עושים ברגעים אלה. כל מה שאמרתי הוא שאמוטיקון של חייל צה"ל הוא פוליטי, ואם תחשבו לרגע תבינו שזה נכון. בנוסף לכך שהכל פוליטי, חייל של לאום מסוים, שכרגע נמצא במלחמה/מאבק נגד לאום אחר, לא יכול להיות לא פוליטי. מדובר בפרקטיקה ולא בתיאוריה. בנוגע לשפה העברית - שוב, אתם לא צריכים ללמד אותי את תולדת החייאת השפה, אני גם עשיתי בגרות בהיסטוריה ויודע על כך לפחות כמוכם. אבל לא מדובר פה על ההיסטוריה של השפה, אלא על ההווה שלה. ובהווה שלה, השפה משמשמת לא רק יהודים ישראלים, אלא גם ישראלים לא יהודים (ערביי ישראל, שמעתם עליהם? כמיליון ומאתיים אלף תושבים), גם יהודים לא ישראלים (למשל, דן קרצר, שגריר ארה"ב בישראל) וגם לא יהודים ולא ישראלים (למשל, אנשי דת נוצריים מסוימים, בלשנים מסוימים וכו´). כולם יכולים להיכנס לתפוז ולכתוב בפורומים. תפוז הוא לא פורטל לעם היהודי או לכל עם אחר, לא לתושבי מדינת ישראל ולא לאף קבוצה אחרת מלבד קבוצת דוברי העברית . ולכן, שוב, הוא אינו צריך להוות שום כלי להזדהות, מחווה או כל דבר אחר ליהודים, לחיילי צה"ל, למארינס, לתושבי אום אל פאחם או ל
