"בקשה לי לליכוד – עזוב את הצבא"

"בקשה לי לליכוד – עזוב את הצבא"

אפילו נתניהו לא יתנהג לפי מה שמבקש הליכוד בתעמולתו מאולמרט התעמולה של הליכוד מנוגדת למושכלות ראשונים בדמוקרטיה. האם בתעמולת הליכוד שאולמרט השתפן בכך שלא אימץ את המלצות הצבא, יש הבטחה של נתניהו שהוא ייאמץ תמיד את ההמלצות הללו, גם אם מנוגדות לכל הגיון מדיני וצבאי? האם נתניהו מבטיח שהוא תמיד ייבטל את שיקול דעתו מול עמדת צה"ל? אינני חשוד כאוהד מושבע של אהוד אולמרט ושל בנימין נתניהו. יחסי אליהם מושפע בעיקר עקב העשן שעלה ממעשיהם ומהתנהגויותיהם, אף אם אש של ממש לא נמצאה שם. על שניהם ניתן לומר את מה שאמר בזמנו זלמן ארן, שר החינוך לשעבר. על אהוד אולמרט ניתן לומר את הדברים כלשונם "מעולם לא זוכיתי", ועל נתניהו ניתן לומר בפרפרזה על דברים אלו "מעולם לא נסגר תיק חקירה נגדי". התנהגויות שניהם מותירות ריח רע, גם אם עד כדי הרשעה בבית המשפט – הם לא הגיעו. אולם ללא קשר ליחסי לדמויות אלו, התעמולה של הליכוד, המציגה את צה"ל ככליל השלמות, ועל כן כאשר אולמרט דוחה את המלצות צה"ל ומערכת הביטחון, הוא משתפן, ובין השורות ניתן להבין שהוא פועל בניגוד לאינטרסים הלאומיים שלנו, רחוקה מהאמת וגם חותרת תחת אושיות המשטרה הדמוקרטי ותחת הסמכויות של הממשלה להחליט, גם בניגוד להמלצות הדרג המבצעי. במודעות שפירסם הליכוד, מוצג אולמרט כמי שנמנע מלהטיל סנקציות על הרשות הפלסטינית בניגוד להמלצות הצבא, שכללו הטלת מצור כלכלי, מניעת מעבר פלסטינים מעזה ליו"ש, הקפאת פרוייקטים שונים (כגון הנמל) ועוד. תנא דמסייע לטענות הליכוד הוא הרמטכ"ל לשעבר, "בוגי" יעלון, שהתנגד להתנתקות מעזה ואף חזר על כך בימים האחרונים. אף כי מנקודת זמן זו, תקופה קצרה כל כך אחרי ההתנתקות קשה לקבוע אם היא הצליחה או נכשלה מבחינה צבאית טהורה, ברורות מספר עובדות: ההתנתקות הייתה הצלחה מדינית עצומה ומעמדה של ישראל בעולם בעקבותיה התחזק, רוב העם תמך בהתנתקות ועדיין תומך בה (וההצלחה המטאורית של מפלגת יש מאין קדימה בסקרים מעידה על כך יותר מכל), עד כה אין הוכחות כי ההתנתקות הייתה כישלון צבאי, ייתכן אף שהייתה הצלחה (אך כאמור לעיל עניין זה יתברר רק בעתיד) ואחרון – הטענה של יעלון כי ההתנתקות היא שהעלתה את החמאס מנוגדת לעובדות הידועות היטב אפילו לרמטכ"ל לשעבר, ובוודאי לכל קורא עיתונים אינטלגנטי - עליית החמאס נמשכת זה מספר שנים, וטעות ההערכה של השב"כ ושל גורמים ביטחוניים אחרים, אינה צריכה להסתיר עובדה זו. אין צורך לנבור עמוק מידי בנבכי ההיסטוריה של צה"ל ושל משרד הביטחון, כדי לבדוק מתי הוא צדק בהערכותיו ומתי טעה: צה"ל טעה בהערכת כוונותיו של נאצר לפני מלחמת ששת הימים, בהערכת כוונות מצרים וסוריה לפני מלחמת יום כיפור, בהערכת כוונותיו של סאדאת לפני ביקורו בישראל לכינון השלום, המלחמה שהחלה בלבנון בשנת 1982, בשם הגרוטסקי "שלום הגליל" הייתה כולה טעות אחת ענקית, הפחדים שצה"ל הפיץ לפני היציאה מלבנון והמקלות בגלגלי הנסיגה שהכניס צה"ל על מנת לנסות לטרפד את החלטת ראש הממשלה דאז אהוד ברק והנבואות השחורות של מה שעלול להתרחש כאן אחרי הנסיגה, חוסר יכולת להעריך את פריצת שתי האינטיפדות ב – 1987 וב – 2000, ולאחרונה – את מה שהזכרנו לפני שורות אחדות – הטעות של גורמי ההערכה הביטחוניים, לרבות ראש השב"כ, שהעריכו שהחמאס לא ינצח בבחירות ברשות הפלסטינית. ראיה נוספת, שלעתים קרובות בכירי הצבא אינם יודעים את אשר הם מדברים ואם הם יודעים - הרי אינם יודעים מתי לשתוק, הם דבריהם של שני אלופי צה"ל היום, בדבר חוסר היציבות של המשטרים של המדינות השכנות לנו. היכן יש חילופי שלטון ובחירות כל שנתיים - שלוש? היכן נופלת ממשלה לפני שהפסיקה לסיים את כהונתה כסדרה? היכן מחזיקים מספר קטן של חברי פרלמנט את ראש הממשלה במקום עדין בגופו וכובלים אותו בניגוד לרצון רוב העם? אתם תשיבו. ולעומת זאת, היכן יושבים השליטים על כסאותיהם במשך עשרות שנים? היכן השליט והשלטון יציבים ואינם מוחלפים כל יומיים או כל שנתיים? היכן המדיניות נשארת קבועה במשך שנים ארוכות ואינה משתנה עם כל רוח? למי שאינו יודע את התשובה, וכנראה קציני צה"ל הבכירים נמנים על קבוצה זו, הרי רצוי שיסתכלו אל שכנותינו. גם בעניין היחס לרשות הפלסטינית לאחר עליית החמאס, דעתו של הצבא אינה מקובלת על הכל. על פי מספר פרסומים, חוות הדעת שנמסרה לממשלה על ידי המועצה לביטחון לאומי שונה מהמלצות צה"ל. על כן, כשהליכוד מפרסם מודעת תעמולה, לפיה אולמרט דחה את המלצות הצבא, מן הראוי היה לדייק ולציין שיש הערכות שונות מהערכות של צה"ל. אך פרסום כזה לא היה משרת את מטרות התעמולה הליכודית. אך, הדברים החמורים באמת הם, כאמור לעיל, אלו החותרים תחת סמכותה של ממשלה ריבונית במדינה דמוקרטית להחליט בכלל ולהחליט בניגוד לעצת המומחים מהדרג המינהלי והמבצעי. האם בתעמולה זו מתכוון הליכוד שאם וכאשר נתניהו ירכיב את הממשלה, הוא מבטיח לאמץ תמיד וללא כל שינוי את המלצות הצבא? אני בטוח שלא. אז בקשה לי לליכוד – עזוב את הצבא. לא רק שהוא לא צריך לשמש במשחק הפוליטי המלוכלך, אלא אין כל ביטחון שהמלצותיו הן הנכונות. ההיסטוריה מצביעה על כך שיש סבירות לא נמוכה שהמלצותיו אפילו מוטעות. פורסם ב 22 בפברואר 2006 21:28 במדור הרהורים וערעורים | 0 תגובות http://www.notes.co.il/meir/
 
למעלה