בקשה לייעוץ בנושא ייעוץ משפחתי

[keren8710]

בקשה לייעוץ בנושא ייעוץ משפחתי

שלום לכולם
אני מסיימת השנה תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומאוד מתלבטת לאן להמשיך. במהותי אני מאוד אוהבת להקשיב, לעזור ולייעץ ובהתאם לכך ליבי פונה למקצועות הייעוץ והטיפול, בין בילדים ובין במבוגרים. לאחר חיפוש באתרים שונים באינטרנט הגעתי למרכז מיכל דליות ("סופר נני" מהטלויזיה) שמעביר לימודי תעודה של שנתיים ומעניק בסיומו הסמכה של ייעוץ משפחתי. הבעיה שאני לא יודעת אם זה מה שיעזור לי וייתן לי את הכלים למשרה האידיאלית עבורי, גם לא יודעת אם הלימודים כדאיים לי מיד לאחר התואר הראשון כי אין לי שום ניסיון בנושא ואני לא מכירה אף אחד שלמד את הלימודים האלה ויכול לענות לשאלותיי. והאם כדאי לי בכלל תואר שני בלימודי משפחה או ייעוץ אירגוני או קאווצינג' או משהו בסביבה. כפי שאתם רואים אני ממש מבולבלת, מישהו יכול לייעץ לי מה כדאי? אולי לימודים אחרים שטרם נתקלתי בהם? אשמח לייעוץ ועזרה בנושא. תודה מראש.

 

[דפנה קינן מור חיים]

חכי רגע

קרן יקרה,
דווקא נשמע שהכל בסדר. בחרת מסלול לימודים שנשמע שממש מתאים לך, ועכשיו את צריכה להתחיל להתמקצע בו.
כפי שתראי בדיון שמתקיים קצת מתחתייך, אני לא מאמינה בלימודי המשך ישירים לתואר ראשון וחושבת שצריך קודם לצבור קצת ניסיון מעשי. רק מתוך הניסיון תדעי להגיד בצורה יותר מדויקת אם את רוצה ללמוד ייעוץ ארגוני או הדרכת הורים (שני תחומים מאוד שונים). קחי קצת את הזמן, תתחילי לעבוד, ותמשיכי לשאול את עצמך כל הזמן ממה את נהנית וממה לא, מה את אוהבת בתחום ואיפה את מרגישה שהיכולות שלך באות לידי ביטוי. במה את מרגישה שיש לך ערך מוסף ולאן היית רוצה להתקדם.
לגבי בית הספר של מיכל דליות, אני לא מכירה אותו. אם אני הייתי הולכת ללמוד הדרכת הורים אין לי ספק שהייתי עושה את זה במכון אדלר (ואין לי פה שום אינטרס).
שיהיה בהצלחה, ואת תמיד מוזמנת להמשיך ולשאול בפורום.

 

[keren8710]

..

דפנה תודה על תשובתך!
ביררתי עוד קודם במכון אדלר אבל לפי מה שהבנתי הלימודים מיועדים לאנשי טיפול בוגרי תואר שני (פסיכולוגים וכו'), כך שאני לא עומדת בקריטריונים. אשמח לתיקון אם לא הבנתי את זה נכון.

 

[דפנה קינן מור חיים]

את צודקת

אם כי, אני מאמינה שאחרי שתצברי ניסיון רלוונטי אולי הם ישקלו אחרת את בקשתך.

 

[mosheyd]

דווקא אספק חיזוק לדברי דפנה לגבי גמישות בתנאי קבלה.

שלום לשואלת.

ממרום גילי ה"קשיש" למדתי מספר כללים חשובים לחיים, והנה שניים מהם:
1.גם אם נדמה לך שאת לא מסוגלת, מאוד הגיוני שלא בחנת את כל היקף האפשרויות. בנוסף, גם אם עומד מולך קיר, זה לא אומר שמדובר בסוף הדרך,
2.לעולם, היי נאמנה לעצמך ולעקרונותייך, ורק כך תוכלי להצליח. בדיוק כפי שדפנה אמרה לך.

הסברים:
1.אם היית אומרת להרצל שתקום מדינה יהודית שתהיה:
מעצמה גרעינית מספר 5 בעולם,
מעצמה צבאית מספר 10 בעולם,
מעצמת חלל עם יכולת שיגור לוויינים עצמאית,
הוא בטוח היה שואל איזה יין שתית...
אני לא זוכר אם היו אלה "שיימין" או "קיוסאקי" שאמרו את המשפט הגאוני הבא, אבל זה משהו כזה:

Don't say: I can't do it. Just ask yourself instead: how can I do it
​

נראה סתם משחק מילים? ממש לא. קחי דף, כתבי למעלה כותרת "דרכים למימוש המטרה" ושבי וכתבי איך את מתכוונת לממש. זה שאת חושבת שאת לא יכולה את כבר אולי יודעת, אבל אולי את יכולה להפתיע את עצמך ולהצליח, עם קצת שינוי קטן של המחשבה?
עוד דוגמא? ביולי 76 קורא שמעון פרס האליל לראשי הצבא ואומר להם שמטוס עם ישראלים נחטף ונמצא אלפי קילומטרים מישראל, כאשר הוא שמור בידי טרוריסטים ואנשי צבא מקומי באוגנדה. אז הוא מבקש מהם לתכנן מבצע חילוץ, שכל מומחה צבאי היה מכנה אותו כלא פחות מדמיוני. מה היתה התוצאה? הצלחה! אז גם את יכולה להצליח.
2.כששאול המלך מכין את דוד לקרב מול גוליית הוא מציע לו את מיטב כלי הנשק והשיריון האישי שלו. דוד מסרב בנימוס ומעדיף לצאת לקרב עם הקלע הפשוט שלו, משום שאותו הוא יודע להפעיל טוב. עד כאן המשל, ומה הנמשל? הצלחה נובעת מנאמנות לעצמך ולמי שאת.

ואחרי כל סיפורי הארוך הזה, אספר עוד דבר קצר. ביום מן הימים עמדתי מול ראש פקולטה יוקרתית במכללה יוקרתית להנדסה. חשבתי אז להצטרף ללימודים לתואר מהנדס. כמובן שהמרחק בין ציוניי בבגרות ובפסיכומטרי לתנאי הקבלה הנדרשים יכול להימדד בשנות אור, אבל לא ויתרתי ואמרתי לפרופסור המכובד שמולי את המשפט הבא: "אני יודע שלכאורה אני לא יכול להתקבל ללימודים אצלך, יחד עם זאת, אני בטוח שאם אצליח לעניין אותך באפשרות הזאת שאלמד אצלך אז נמצא את הדרך לאפשר זאת". ואז, לפתע פתאום כך סתם, הוא מודיע לי שאם ארצה אוכל ללמוד, ושעליי לגשת אליו לפני והוא "יתאם" זאת ב"מקומות המתאימים", כביכול.

אז אספק לך כמה כלים שיכולים תמיד לסייע לך. בראש ובראשונה, דפנה העניקה לך כאן עצה זהב. אם את מתחילה לצבור ניסיון מעשי בתחום, ואז את צוברת גם חוות דעת טובות, האמיני לי שמוסד הלימודים ימצא את הדרך לקבל אותך אליו.עוד מסלולים "עוקפים": מסלול סוציו-אקונומי, מסלול "ראויים לקידום", מסלולים למבוגרים ו/או נשואים למיניהם 30 פלוס ארבעים פלוס וכו', וועדת חריגים, אפיקי מעבר של האוניברסיטה הפתוחה למוסדות אקדמיים... ויש עוד אופציות.

אז שיהיה בהצלחה.