בקר יום ראשון לכולנו...שבוע חדש..

...Blue

New member
חחחחחחחח

בוקר אור ל"מכשפה"
}{
 

sahr12

New member
אהלן המנהלת..בקר יפה..

כמו שמכיר אותך..את לא הית מוסרת אותו למשטרה לפני הצ'ק.. חחחחחחח... שבוע יפה.
 

sahr12

New member
יש,יששששש..מלאן אתרים אפילו..חחח

זה שהיה לפניי כנראה "חגג"..חחחחח אני צנוע :) שבוע יפה צנוני..
 

נ י ש

New member
בוקר טוב ושבוע עוד יותר טוב ../images/Emo25.gif

אנימרגישה 10 ק"ג פחות חחח ולא בגלל המשקל..לא רזיתי
. סתם מרגישה שהורדתי שק מאוד כבד שהיה על גבי.
 
חנה'לה עזרה לך? ../images/Emo3.gif

שמחה בשבילך
אני למשל בכלל לא רזיתי <עדין עם 15 קג עודףףףףף
> אבל מרגישה נפלא משום מה
 

sahr12

New member
../images/Emo25.gif הכי קטע...

שאני מרגיש שה10 שלך עברו אליי..:) אבל בצורה חיובית.. שבוע נפלא גם לך.
 
בוקר טוב ישראל ... ../images/Emo140.gif

שיר בבוקר בבוקר... ניוחח של אהבה מתמשכת שלא ייגמר לעולם...
 
בוקר כבר לא

וירטואלים, אנשים שפתחתי בפניהם את לבי, אנשים שהאמנתי בהם. אתמול נפלה עוד תובנה, לגבי שואבי האנרגיות אלו שמשחקים אותך חברים שלך במטרה ברורה לנסות לרחרח דברים על אחרים וחושבים שאתה טיפש ונאיבי. אבל אני בסימן חברים,'חברים וירטואלים' או לפחות אלה שניסו לשחק אותה חברי הוירטואלים
הוירטואליה היא בית ספר עבורי אם כי היא לא מציאות, אבל זה גם מקום של מפגש מסויים
פה אני נמצאת לא מעט. וכנראה שהכל אצלי לאט לאט בהבנה או בתפיסה של סוגי האנשים הקיימים פה. בכלל לאחרונה שמתי לב להרבה דברים,לגבי אנשים וירטואלים (ואני בכלל לא מדברת על אלה שאני מכירה, שחציתי איתם וירטואליה) יש את אלה שמטיפים לדברים מסויימים לאחרים לא לעשות בזמן שהם עצמם עושים, גועלי משהו, לא?!
התרגלתי.. או את הלקלקים הכרוניים, שמשחקים אותה אמיתיים, אבל מאחורי הקלעים הם מבקשים סליחה, כן הפחדנים יש גם כאלה. (ואתם יכולים להיות צינים על כתיבתי הזו אני למדתי מצופי לא לחשוב לכתוב מה שאני רוצה נקודה) ועוד ועוד.. אה וציניות, כן הציניות החלטתי לאחרונה שאני לובשת אותה מעט עלי, נראה שאנשים מאוד מחוברים לה בוירטואליה, אמנם לא ממש אהבתי אותה, אבל החלטתי שהיא חלק בלתי נפרד מדמויות כאן בוירטואליה, אז אני רוצה גם
להיות חלק מהתרכובת הזו. אני אולי מתישה כמה, מה שבטוח שמי שקורא את זה, ואני יודעת שהרבה קוראים אותי, אם יכולתי לחשוף מה קורה מאחורי הקלעים במסרים, המקום שאני לא אוהבת עולם גדול של פחדנים ודו פרצופיים
אני מנסה להבין למה? אין תשובה, אולי בגלל שאנשים חיים פה ממש כמו במציאות, מה יגידו איך הם נראים זה החשוב, ולא מה הם מרגישים. אז אני מהיום והלאה רק מה שאני מרגישה! לעזאזל עם מה שיחשבו, שיקפצו לי, וזה בציניות, אני מתאמנת עליה חזק. זהו סתם כמה תובנות שלי ..יום נפלא
 

קסומה

New member
אוי, איזה בוקר איזה בוקר...

מיום חמישי הפשוש עם חום גבוה... ביום שישי שברנו שיא של 40.5 מעלות חום. הילד קדח. בשבת היה קצת יותר בסדר אל בלילה שברנו שיא שני של 40.6 מעלות חום. אזור העורף, הבטן והגב של הקטנציק שלי פשוט קדח והמחשבה שחס וחלילה יתחיל לפרכס לי לא עזבה אותי לרגע. בפעם הראשונה מאז שאני אמא, הרגשתי שאני חוששת לקחת אחריות על מה שעובר על אחד מילדי. לאחר שהודיעו לי שהרופא של ביקור רופא יגיע תוך שעתיים, החלטנו לקחת אותו למיון. עד שהתארגנו ליציאה,והתמקמנו ברכב, חשתי שהחום ירד מעט. מנת הנורופן שנתתי לו, עשתה את שלה. בחישוב מהיר והגיוני, החלטנו לחזור הביתה ולהשגיח על הפשוש עד הבוקר. מניסיון, ביקור במיון זו חוויה לא נעימה הן לפשוש והן לנו. בבוקר קבעה הרופאה שכנראה זה ויראלי ושלחה אותנו לבדיקות דם. אז זהו, אני פה, אחרי דקירת הזרוע הפצפונת של הפשוש ועמידתו בגבורה באקט הלא נעים הזה. בערב נדע מה מתחולל בגוף הכל כך שברירי שלו.... שרק נהיה בריאים.
 
למעלה