חודר כמפתח
New member
בקלאווה
באחת משיחות הטלפון החטופות שמעתי אותה ממצמצת בשפתיה, וכששאלתי מה היא אוכלת ענתה בעונג שהעיר בי עקצוצי תאווה: "בקלאווה"! זהו זה חשבתי, אביא לה בקלאווה. את הדרך גמעתי מבלי לשים לב. מחשבותי היו מרוכזות כולן בה. כשנכנסתי התבוננתי בה, היא התרוממה מכסאה ברגע שזיהתה אותי. עתה יכולתי לבחון אותה. מכיוון שמצאתי את עצמי נבוך שלפתי מכיסי את המתנה הקטנה. היא לא נראתה מופתעת. היא התיישבה והחלה פורמת את העטיפה באצבעות עדינות מטופחות וזריזות. עד מהרה עורטלה המתנה והנייר המרשרש נפרש באחת. פניה היו נדהמות: " בקלאווה " מלמלה בעונג כשהיא מחלצת את הגליל הנוטף ממלבושיו. עיניה העורגות ננעצו בממתק הזב מיי דבש. היא לא מיהרה לשים אותו בפיה. למרבה התרגשותי, שלחה מתוך פיה הבשרני לשון ורדרדה וקלטה את הנטפים המתקתקים אשר זלגו בעצלנות מהמעדן שבידיה. את הגליל החזיקה בעשר אצבעות ידיה בעוד לשונה מלטפת אותו ואוספת אל תוך חלל הפה הרעבתן את העסיס המטפטף. יכולתי לחוש בגרוני את צריבתו של הדבש, למרות שכל שעשיתי היה לשוב ולבלוע את הרוק אשר הצטבר בחלל הפה. היא כלל לא שמה לב לקיומי. שפתי הפה התאוותני התפשקו מעט, עטפו את ראשו של גליל הבקלאווה ומצצו את לשדו. קול המציצה העביר רטט של צמרמורת באחורי גבי הדרוך אבל היא המשיכה בשלה. לאחר שכמעט בלעה את הממתק לכל אורכו הוציאה אותו לאיטה כמעט עד סופו ולבסוך נשכה את קצהו. מצאתי את עצמי מתעוות במין כאב עמום ומענג כשראיתי את שיניה הצחורות נסגרות על הגליל וקורעות ממנו פיסה מתוקה ושברירית. היא לעסה באיטיות את הבצק הפריך תוך שהיא עוצמת את עיניה בתענוג עילאי ומשמיעה אנחה בקול נמוך וחרישי. עתה המשיכה לנגוס בפרי האסור ולסתותיה נעו כירכיה של רקדנית בטן עטוית שביסים. מפעם לפעם נטפה עוד טיפה של דבש והכתימה את מפת השולחן, אולם לפתע נשמט מהגליל, שכבר כמעט וחוסל, גרעין פיסטוק חלבי ירקרק, הגרעין הכרסתני צנח לאיטו, מושך אחריו קורי מתיקות שקופים ונחת על עורה הגלוי שבין צווארון חולצתה והכפתור הראשון אשר היה נמוך מספיק כדי לחשוף שקע עמוק ומגרה בין שדיה. כשנגע הגרעין בעורה כמו ניעורה לרגע. היא הביטה מטה ושלחה את אצבעותיה העדינות לאחוז בסורר ולנגב את הטיפה המתוקה והאובדת. היא הרימה את האבדה ובחושניות אין קץ, תחבה אותה אל בין שפתותיה הממצמצות. עתה כבר לא נותר כמעט זכר מהמתנה שהבאתי לה. רק האצבעות אשר חשפו את הגליל מניירותיו נותרו משוחות בדבש והיא טיפלה בהן אחת אחת, מוצצת אותן לפי תור ומותירה אותן עירומות ומבריקות. אז הרימה לפתע את עיניה כשנזכרה שאינה לבדה ליד השולחן. היא נעצה בי מבט ואמרה: " מרוב עונג שכחתי לשאול אותך לשלומך!" לא הספקתי לענות היא כמו קראה את הסערה בראשך למראה הארוחה החטופה ופרצה בצחוק מתגלגל. " חשבת שבקלאווה אחת תספיק לי? הרי זה מעורר אצלי את התיאבון!" ובאומרה זאת קמה מהשולחן ואמרה: " בוא! את הארוחה הזאת אני אמשיך כבר במקום אחר..."
באחת משיחות הטלפון החטופות שמעתי אותה ממצמצת בשפתיה, וכששאלתי מה היא אוכלת ענתה בעונג שהעיר בי עקצוצי תאווה: "בקלאווה"! זהו זה חשבתי, אביא לה בקלאווה. את הדרך גמעתי מבלי לשים לב. מחשבותי היו מרוכזות כולן בה. כשנכנסתי התבוננתי בה, היא התרוממה מכסאה ברגע שזיהתה אותי. עתה יכולתי לבחון אותה. מכיוון שמצאתי את עצמי נבוך שלפתי מכיסי את המתנה הקטנה. היא לא נראתה מופתעת. היא התיישבה והחלה פורמת את העטיפה באצבעות עדינות מטופחות וזריזות. עד מהרה עורטלה המתנה והנייר המרשרש נפרש באחת. פניה היו נדהמות: " בקלאווה " מלמלה בעונג כשהיא מחלצת את הגליל הנוטף ממלבושיו. עיניה העורגות ננעצו בממתק הזב מיי דבש. היא לא מיהרה לשים אותו בפיה. למרבה התרגשותי, שלחה מתוך פיה הבשרני לשון ורדרדה וקלטה את הנטפים המתקתקים אשר זלגו בעצלנות מהמעדן שבידיה. את הגליל החזיקה בעשר אצבעות ידיה בעוד לשונה מלטפת אותו ואוספת אל תוך חלל הפה הרעבתן את העסיס המטפטף. יכולתי לחוש בגרוני את צריבתו של הדבש, למרות שכל שעשיתי היה לשוב ולבלוע את הרוק אשר הצטבר בחלל הפה. היא כלל לא שמה לב לקיומי. שפתי הפה התאוותני התפשקו מעט, עטפו את ראשו של גליל הבקלאווה ומצצו את לשדו. קול המציצה העביר רטט של צמרמורת באחורי גבי הדרוך אבל היא המשיכה בשלה. לאחר שכמעט בלעה את הממתק לכל אורכו הוציאה אותו לאיטה כמעט עד סופו ולבסוך נשכה את קצהו. מצאתי את עצמי מתעוות במין כאב עמום ומענג כשראיתי את שיניה הצחורות נסגרות על הגליל וקורעות ממנו פיסה מתוקה ושברירית. היא לעסה באיטיות את הבצק הפריך תוך שהיא עוצמת את עיניה בתענוג עילאי ומשמיעה אנחה בקול נמוך וחרישי. עתה המשיכה לנגוס בפרי האסור ולסתותיה נעו כירכיה של רקדנית בטן עטוית שביסים. מפעם לפעם נטפה עוד טיפה של דבש והכתימה את מפת השולחן, אולם לפתע נשמט מהגליל, שכבר כמעט וחוסל, גרעין פיסטוק חלבי ירקרק, הגרעין הכרסתני צנח לאיטו, מושך אחריו קורי מתיקות שקופים ונחת על עורה הגלוי שבין צווארון חולצתה והכפתור הראשון אשר היה נמוך מספיק כדי לחשוף שקע עמוק ומגרה בין שדיה. כשנגע הגרעין בעורה כמו ניעורה לרגע. היא הביטה מטה ושלחה את אצבעותיה העדינות לאחוז בסורר ולנגב את הטיפה המתוקה והאובדת. היא הרימה את האבדה ובחושניות אין קץ, תחבה אותה אל בין שפתותיה הממצמצות. עתה כבר לא נותר כמעט זכר מהמתנה שהבאתי לה. רק האצבעות אשר חשפו את הגליל מניירותיו נותרו משוחות בדבש והיא טיפלה בהן אחת אחת, מוצצת אותן לפי תור ומותירה אותן עירומות ומבריקות. אז הרימה לפתע את עיניה כשנזכרה שאינה לבדה ליד השולחן. היא נעצה בי מבט ואמרה: " מרוב עונג שכחתי לשאול אותך לשלומך!" לא הספקתי לענות היא כמו קראה את הסערה בראשך למראה הארוחה החטופה ופרצה בצחוק מתגלגל. " חשבת שבקלאווה אחת תספיק לי? הרי זה מעורר אצלי את התיאבון!" ובאומרה זאת קמה מהשולחן ואמרה: " בוא! את הארוחה הזאת אני אמשיך כבר במקום אחר..."
