אבא של נעם
New member
בצלאל הישן, בצלאל החדש, בצלאל היום
אתמול ביליתי ערב נחמד עם איש מקסים, שבתי בראון. שבתי למד בבצלאל "החדש" משנת 1941 ועד 1944, כתלמיד תיכון. כך למדתי לראשונה על ההבדל בין בצלאל "הישן" (1906 - 1929, זה של שץ וליליין) שהיה בי"ס מקצועי למבוגרים, לבין בצלאל "החדש" (1935 - 1955) שהיה למעשה בית ספר תיכון. מקצועו של שבתי היה ריקוע ועבודת מתכת, ומיד לאחר סיום לימודיו קיבל מעמד של מורה והחל למד בבצלאל עצמו, עד 1947. חלק מעבודותיו אז הוצגו לפני כמה שנים בתערוכה שאצר גדעון עפרת, ביניהן כוסות קידוש, פמוטים וכו'. המאפיין העיקרי של העבודות - אותיות מנוסרות מקסימות במיוחד שהיוו חלק מהפריט עצמו, בטכניקות שונות של הלחמה. ב-47 עבר לצפת, ועבד זמן קצר בבית חרושת "כנען", ששכן בבנייני הבטון שחצצו בין הרובע היהודי לרובע המוסלמי בעיר. ביח"ר כנען ייצר חפצי יודאיקה, בעיקר לשוק האמריקאי. המלחמה פרצה מהר ושבתי חזר לירושלים ונלחם בשורות ההגנה. לאחר המלחמה פתח בקריירה ארוכה של הוראה בסמינרים למורים למלאכה ועד היום הוא ממשיך לייצר תכשיטים. בעשר השנים האחרונות הוא מתנדב כמורה לתכשיטנות במרכז יום של נכי צה"ל. חבל שלא לקחתי מצלמה לצלם את התכשיטים המדהימים שהאיש הזה מייצר בטכניקות פשוטות וגאוניות. מי שרוצה לראות אותו ואת עבודותיו יעלעל בספר של גדעון עפרת על בצלאל ה"חדש". היום כמובן בצלאל הוא בית ספר אקדמי, ואין כמעט קשר בינו לבין בצלאל "הישן" ו"החדש", למעט השם והעיסוק באמנות.
אתמול ביליתי ערב נחמד עם איש מקסים, שבתי בראון. שבתי למד בבצלאל "החדש" משנת 1941 ועד 1944, כתלמיד תיכון. כך למדתי לראשונה על ההבדל בין בצלאל "הישן" (1906 - 1929, זה של שץ וליליין) שהיה בי"ס מקצועי למבוגרים, לבין בצלאל "החדש" (1935 - 1955) שהיה למעשה בית ספר תיכון. מקצועו של שבתי היה ריקוע ועבודת מתכת, ומיד לאחר סיום לימודיו קיבל מעמד של מורה והחל למד בבצלאל עצמו, עד 1947. חלק מעבודותיו אז הוצגו לפני כמה שנים בתערוכה שאצר גדעון עפרת, ביניהן כוסות קידוש, פמוטים וכו'. המאפיין העיקרי של העבודות - אותיות מנוסרות מקסימות במיוחד שהיוו חלק מהפריט עצמו, בטכניקות שונות של הלחמה. ב-47 עבר לצפת, ועבד זמן קצר בבית חרושת "כנען", ששכן בבנייני הבטון שחצצו בין הרובע היהודי לרובע המוסלמי בעיר. ביח"ר כנען ייצר חפצי יודאיקה, בעיקר לשוק האמריקאי. המלחמה פרצה מהר ושבתי חזר לירושלים ונלחם בשורות ההגנה. לאחר המלחמה פתח בקריירה ארוכה של הוראה בסמינרים למורים למלאכה ועד היום הוא ממשיך לייצר תכשיטים. בעשר השנים האחרונות הוא מתנדב כמורה לתכשיטנות במרכז יום של נכי צה"ל. חבל שלא לקחתי מצלמה לצלם את התכשיטים המדהימים שהאיש הזה מייצר בטכניקות פשוטות וגאוניות. מי שרוצה לראות אותו ואת עבודותיו יעלעל בספר של גדעון עפרת על בצלאל ה"חדש". היום כמובן בצלאל הוא בית ספר אקדמי, ואין כמעט קשר בינו לבין בצלאל "הישן" ו"החדש", למעט השם והעיסוק באמנות.