בעקבות הפיצוץ בת"א - נסיעות מתבגרים באוטובוס?

בעקבות הפיצוץ בת"א - נסיעות מתבגרים באוטובוס?

אמהות למתבגרים שנוסעים באוטובוסים - תל אביביות, ירושלמיות, וכל מי שפוחדת: מה קורה אתכן עכשיו, בעקבות הפיצוץ הזה?

בתור ירושלמית ששתי בנותיה (14 ו-15) נוסעות המון באוטובוסים (לבית ספר ובחזרה, אבל לא רק) אני אובדת עצות עכשיו. מה עושים? נותנים להן להמשיך לנסוע כרגיל כדי לשדר קור רוח? מתגייסים להסעות כי זה מצב חירום? וכשאי אפשר להסיע - שיצמצמו פעילות, הליכה לחברות?

אולי בכלל מחכים לראות אם ועד כמה הן יילחצו ומגיבים בהתאם? ומהו ה"התאם"? להמשיך בשגרה גם אם אני משקשקת? או לעטוף ולגונן כי הסכנה מיידית ומוחשית?

סליחה על הצפת השאלות...

הקטנה כבר אתמול הביעה את חששה לנסוע באוטובוס כי "אמא, עכשיו אולי יהיו גם פיגועים". ואני החסרתי פעימה אבל ניסיתי לשדר קור רוח: "חמודה, כרגע הכל בסדר, אם זה יתחיל כבר נראה מה לעשות". זה עזר, היא נסעה כרגיל... אבל הנה, זה התחיל...

אמהות למתבגרים - מה אתן מתכוונות לעשות? אמהות אחרות, מה הייתן עושות?
 

מאי261

New member
תשובה היפוטטית

כי לא עמדתי במצב הזה, וכי תשובתי צבועה כנראה על ידי פוסטראומה ירושלמית מהאינתיפאדה השנייה - אבל כבר כשהתחיל המבצע הנוכחי דיברנו על זה שלא ניסע באוטובוסים.
ואני מאמינה שאם היו לי מתבגרים (וזה היפותטי, כי אין לי), לא הייתי נותנת להם לנסוע כרגיל. אבל אני טיפוס חרדתי יש לציין. אני מניחה שרציונאלית מישהו יכול להביא סטטיסטיקה שלנסוע באוטו זה עדיין הרבה יותר מסוכן.
 

שקדון

New member
היום נוסעת להחזיר את מהתיכון שבת"א,נראה מחר..

חושבת והופכת בנפשי איך לתווך לה את המצב,
איך להסביר, איזה מילים??
 
כרגע לא.

בדיוק כמו שבימים האלה אני לוקחת אותם לביה"ס וחזרה מחשש לאזעקה בדרך, גם הייתי מונעת נסיעה באוטובוסים בימים הקרובים.
 

אורora

New member
לא שם

אבל ברור לי שלא הייתי נותנת לילדים שלי לעלות כרגע לאוטובוסים.
 
אם אפשר, הייתי נמנעת

לא מהזווית של האמא, מהזווית של הנערה:
הייתי בתיכון כשהיה גל פיגועים וההתפוצצויות של אוטובוסים, ובאותה תקופה התניידתי בלעדית באוטובוסים. לא היתה להורים שלי אפשרות להסיע ממקום למקום, וגם אם היתה כנראה שהייתי דוחה אותה כי העצמאות תמיד היתה חשובה לי א-ב-ל
אפעס נותרתי עם טראומה.
כמה שנים אחר כך, כששוב היה גל פיגועים ופיצוצי אוטובוסים, זה רק חיזק אותה. כך שבעצם מאז התיכון, כל השנים, כל פעם שהייתי עולה על אוטובוס אני סורקת את כל מי שעליו כדי לראות אם יש מישהו עם תיק גדול באופן חשוד או סוודר נפוח או אני לא יודעת מה. לפעמים הייתי יורדת מאוטובוס מהפחד. ואז עולה על הבא ויודעת שבעצם אין לי דרך לדעת אם אולי דווקא הוא יתפוצץ.
 

Es Ti

New member
אני לא מרשה. הילדים שלי אצנםעדיין לא מתבגרים

אבל בימים של אבא שלהם הסבא אוסף אותם והם נוסעים באוטובוס.
מחר לא יסעו באוובוס. אני גם לא מוכנה שילכו בצירים ראשיים ברגל ע״ע דיזנגוף, בן יהודה, קינג גורג ואלנבי.
אניי עצמי לא יכולה להמנע כי המשרד בבן יהודה ורוב הדירות בדיזנגוף , אבל כן קיבלנו החלטה להתנייד דרך רחובות צדדיים ככל הניתן.
אולי זה היסטרי, אני לא יודעת. אני גדלתי בירושלים בתקופת הפיגועים הלא מתאבדים (מספר פעמים פיספסתי את קו 18 שהתפוצץ, ועברתי ליד פחים/ מטענים דקות לפני שהתפוצצו) , וחייתי בתא מאז שהתחילו להתאבד, ושמעתי וראיתי מספיק זירות. אז לא פחדתי, אם כי תמיד הייתי זהירה. היום אני כנראה מוציאה את כל הפחדים של שנות השמונים והתשעים, ואת הפחדים הטבעיים כאמא. אז אם מה שירגיע אותי או יתן לי אשליית שליטה זה נקיטת זהירות שאינה משבשת את החיים לחלוטין,בינתיים אני נוקטת בה.
 

catנוע

New member
אפשר לענות בתור הנערה שהייתי?

כי בתור אמא התשובה שלי לוקחת בחשבון את החרדות שלי כאמא לילדה שלי והייתי עושה כל מאמץ כדי שלפחות בימים הקרובים היא לא תסע באוטובוסים אם זה היה רלוונטי (זה לא כי אנחנו גרות באיזור אחר והיא רק בכיתה ג')

אבל בתור תיכוניסטית וחיילת וגם בתואר הראשון, גרתי בירושלים. היו אז אוטובוסים מתפוצצים ועדיין כולנו המשכנו לנסוע באוטובוסים. בלית ברירה אולי, אבל ככה עשו כולם וגם אני.
זה היה מפחיד, ועד היום כשאני עולה על אוטובוס אני סורקת אותו בעיניים לראות אם יש חבילות או חפצים חשודים, אבל לא נמנעתי מלנסוע.

ועד מתי נמנעים? הרי אי אפשר לדעת מתי יהיה הפיגוע הבא?
 

פלגיה

New member
בעקבות תאונות הדרכים הרבות

מישהי חשבה להפסיק להסיע את ילדיה במכונית הפרטית?
 

Es Ti

New member
אני. לא הפסקתי אבל בהחלט נמנעת משימוש במכונית

כשאין צורך. ובחרתי לחיות את חיי כך שאין באמת הרבה צורך. זה עניין של סדרי עדיפויות - אני מוכנה לעשות מאמץ גדול כדי שלא יסעו באוטובוס בימים הקרובים, ומעדיפה רכבפרטי על אוטובוס כחלק מניהול הסיכונים.
אני בהחלט לא משתמשת באופנועים/קטנועים לתחבורה (למרות יתרון הכלכלי, החנייה, וקיצור הזמנים) בגלל תאונות הדרכים הרבות והפגיעות הקשות יותר באופנוע מול רכב פרטי
 

פלגיה

New member
עלה בדעתי

בשבוע האחרון הרגשתי סביבי נהיגה יותר עצבנית, יותר תזזיתית, הרבה פחות מתחשבת, אז אחרי כמה כמעט-תאונות, ואחת לא כמעט, עלה בדעתי שאולי עדיף לנסוע באוטובוס. חבל שמשך הנסיעה לא פרקטי לי. ואני בוגרת כל תקופת פיגועי האוטובוסים בירושלים, כולל פיגוע שהיה מתחת למשרד שלי, בתחנה שבמקרה לא הייתי בה באותו רגע, ועוד אחד בתחנה שבמקרה כן הייתי בה ברגע הפיצוץ. ועדיין, לא עלה בדעתי לרגע לומר לבת שלי, שמשרתת בקריה, להימנע מנסיעות באוטובוסים באיזור (או מהליכה ברגל, זה פחות מסוכן) או להורות למתבגרים האחרים שלי להימנע מכך. וזה מדהים אותי איך אנחנו כולנו מדינה בטראומה קולקטיבית, ואיך ארגון-דה-לה-שמאטע מצליח לשתק מדינה שלמה ולהפר סדרי חיים.
 

Es Ti

New member
לצערי לא בטוחה עד כמה זה ארגון דה לה שמאטע

בדיוקבגלל שהואמצליח להפר סדרי חיים במדינה שלמה. אני גם לאבטוחה עד כמה הדרישה להמשך התנהלות נורמאלית במצב כל כך לא נורמאלי היא נורמאלית. אולי אם החיים ייעצרו כי יש טילים/פיגועים יהיה גם זעזוע מערכתי-מדיניי- כלכלי-חברתי - בינ״ל הולם.
 

ליאת +

New member
לא, אבל

אם נתבונן בטווח של 20-30 השנים האחרונות: רובנו התחלנו לשים לב יותר לאמצעי בטיחות, להתניחס לפרמטרים של בטיחות כשרוכשים רכב וכו'. אז לא נמנעים מפעילות אבל בהחלט מודעים לסכנה ומנסים להמנע ממנה (ואני בהחלט מודעת לכך שחלק מהפעולות הן אשליה, לעיתים ברמת הוודו).
 

פלגיה

New member
ומה לגבי טיסות?

האם התרסקות מטוס תביא אנשים לשקול שוב את נושא הטיסה הקרובה? ולא שצריך. אני חושבת שזה בדיוק המאפיין של הלם פוסט טראומטי - ההימנעות ושינוי שגרת החיים בשל מקרה בודד. הרי אין כאן את שרשרת הפיגועים של מה שהיה לפני עשור. יש מקרה בודד, שכבר כולנו, כקולקטיב הגבנו אליו בבהלה כי הוא החזיר אותנו עשור אחורה.
 
מסתבר שהאדם הוא לא תמיד יצור רציונלי -

למשל בימים טרופים אלה.

חומר לחוקרים במדעי החברה: מתי מדחיקים סכנות ומתי גם אם רוצים לא מצליחים...
 
אני לא מתערבת

הן מחליטות.
הצעיר נוסע בהסעה של בית הספר.
הבכור צועד ברגל או נוסע ברכב.
יש שתיים על הפרק.
אתמול האחת ביטלה נסיעה לחברה בפסגת זאב, נתתי גיבוי אבל לא הבעתי דעה. כלומר אמרתי שאני לגמרי מבינה אותה ושאם היא לא מרגישה בטוחה שלא תיסע.
הבוקר שתיהן לא העלו שום שאלה בנידון. אני לא אמרתי כלום.
את הצעירה מבינהן האזעקות הרבה יותר מלחיצות- ממש עד חרדה ודמעות מאשר פיגוע. לכי תביני.
 
למעלה