בעקבות אחד הטאגליינס..

שמוצה

New member
בעקבות אחד הטאגליינס..

מה זו מוזה בשבילכם? מי או מה נותן לכם מוזה? יש חיה כזאת?
 

MaddyD

New member
ממפ

מוזה בשבילי זה המוד המסויים שאני יכולה להעביר את הציורים שלי בראש למילים שהמוח שלי עובד במלוא המרץ ועושה את ההקשרים לדימויים בצורה האופטימלית [בשבילי]. אין משהו מסויים שנותן לי מוזה, היא באה בתקופות וכשהיא חסרה אני לא כותבת. יש חיה כזאת תודה לאל[:
 

uriya1

New member
בעיקר

אירועים קטנים כאלו, בכלל לא משמעותיים, שלקוחים מחיי היומיום ובשיר מתנפחים למימדים וצורות שונים לגמרי.
 

חמדונה

New member
../images/Emo15.gif

מה זו מוזה בשבילי? מעין אישור כזה מהעולם, שאני יכולה לכתוב. אוף, זה מוזר. משהו כמו פספורט שמעביר אותי לדף, אני מניחה. הממ... נראה לי שאני אכתוב על זה שיר. אני אקדיש לך אותו, שמוץ.
מי או מה נותן לי מוזה? הלוואי שידעתי. מרחב, זריחות, שקיעות, שמש, כוכבים, סרטים, מוזיקה, גברים, נשים, סיפורים, חדשות, צבעים, ים, חפצים. נדמה לי שפספסתי משהו.
יש חיה כזאת? I sure hope so
 
מוזה ../images/Emo90.gif ../images/Emo148.gif

מוזה זה כשאני מרגישה כשבא לי לכתוב. כשעולים לי מלא רעיונות. כשאני מתחילה כבר בראש לחשוב את המילים של השיר, והן מאיימות לפרוץ החוצה, ואני חייבת למצוא מקלדת ולהקליד כל מה שיש לי בראש.
 

שמוצה

New member
הממ..

אני מניחה שזה כל מיני מצבים מאוד מסוימים שקורים לי, בעיקר דברים חדשים, בעיקר דברים יומיומים. מי או מה נותן לי מוזה.. יש כמה אנשים צפציפים, עכשיו קצת פחות. לילות אצל גלי, חוף הים, לשבת בגינות ציבוריות בלילה וכו'. יש חיה כזאת? נדירה.
 

Marionette1

New member
.

רגעים קצרים מדי, בהם אני מצליחה לתרגם למילים. מגיעה לאט, בעיקר כשיש גשם, ומתנדפת מהר כששואלים עליה. לא חיה, יותר כמו דלת. המוזה היא ההתחלה, הרעיון. משם- רק אני והדף. [פלצפנות רולז].
 
מוזה?

מן רגע בו אני אוספת את כל הכוחות שלי. לא משנה לצורך של מה, פשוט... מורעלת, חדורת מוטיבציה וכל שאר הדברים שחסרים לי בד"כ.
 
...

פעם, כל דבר. אני לא יכולה להצביע לך על למה, אבל פשוט ככה. הייתי יכולה לכתוב על הכל. וכל דבר שכתבתי עליו, גם אם זה היה שיש שלושית על הכביש אחרי הגשם, ויש בה קצת שמש, זה תמיד נגמר במוות. (יאפ, יש לי כישרון להרוג) והיום.. כלום. אני חושבת שזה כי אני מאושרת.. כבר אין לי עצב, אפילו לא טיפה. אולי באסה פה ושם, אבל שומדבר עצוב, לא משהו עמוק.. אז התחלתי לכתוב חרא במקום.
 

Mooa-Numi

New member
החיים שלי, בדוגרי.

חוץ מזה שיש לי את החיים הכי פסיכיים לפעמים, אני גם לוקחת דברים נורא ללב, הדברים הכי קטנים. בדרך הקטעים שאני כותבת זה סיטואציה שקרתה לי, אבל בהגזמה מטורפת, ובצבעים, ובסוף אחר, ולפעמים סתם. שירים זה של הרגע, בדרךכלל כשאני מרגישה חוסר אונים או אי קשירות וכשירות, וזה קורה לי הרבה. רוב הפעמים יהיו בדפים האחוריים של מחברות תנ"ך, מתמטיקה והיסטוריה. (אני לא חושבת שיש לי מחברת לשאר)
 
למעלה