בעניין שינה... אשמח לתגובות

drorym

New member
בעניין שינה... אשמח לתגובות

ע"פ סופר נני וכל המחנכותות למיניהן שמופיעות בטלויזיה, הדבר הנכון לעשות הוא לשים את התינוק במיטה שילמד להירדם לבד, אם הוא בוכה להרגיע אותו ולצאת שוב מהחדר ושוב ושוב.... מאחר שהדבר נוגד את כל האינסטינקטים שלי, אני מרדימה את הילדה שלי (בת 4 חודשים) על הידיים ואז שמה אותה במיטה. זה מרגיש לי מאוד בודד ואפילו קר ומנוכר, להניח תינוק במיטה ולצאת מהחדר... אפילו אני לא אוהבת לישון לבד בחדר חשוך... עוד משהו שהמחנכות הללו מהטלוויזיה טוענות וכל מיני ספרים למיניהם... זה שתינוק בן שלושה חודשים כבר מסוגל לישון שש שעות לפחות רצוף- מבחינת גודל הקיבה, ואם הוא מתעורר בלילה לא להאכיל אותו, שיתרגל שלא אוכלים בלילה.... גם זה בניגוד להרגשת הלב שלי... וכשהילדה שלי מתעוררת בלילה אני מחבקת אותה , מניקה אותה ומרדימה אותה. דבר נוסף, מרגיש לי מאוד טבעי לישון עם התינוקת שלי במיטה, אך אני יודעת שזה נוגד גישות "חינוכיות" למינהן, ואומרים שאחר כך הילד לא מסכים לצאת מהמיטה של ההורים, ובכל זאת צריך לשמור גם על הזוגיות... רק שלשום שמעתי ברדיו על אמא שמספרת שהיא ישנה עם התינוק שלה במיטה (והבעל בסלון...) והיום אותו תינוק כבר בן שש ועדיין לא יוצא להם מהמיטה, והבעל עדיין בסלון... ובכל זאת... זה כ"כ כיף לישון עם המלאך הזאת במיטה ונראה לי שגם היא מרגישה הרבה יותר חום וביטחון איתנו במיטה... יש עניין נוסף שהוא עניין הבטיחות- שלא נסתובב עליה בטעות או משהו כזה...(למרות שקשה לי לראות איך זה קורה, אבל היו מקרים... שלא נדע....) השאלה אם באמת טוב לה לישון איתנו או שלי יותר טוב שהיא איתי, יותר מאשר שהיא באמת זקוקה לזה.... אשמח לתגובה... תודה
 
החינוך הכי נכון (והרבה פעמים גם הכי קשה)

הוא לחנך לפי המצפן הפנימי האמיתי שלנו (לא זה שחונכנו לפיו ולא זה שמחנכים אותנו אליו). לא מאמינה בכל ההצעות של "ילמד להירדם לבד". אני הרדמתי את כל הילדים שלי (כולל הקטנצ'יק שהוא בן 5 חודשים) על הידיים או בהנקה ולאף אחד מהם (עדיין לא כולל הקטנצ'יק) אין בעיה להירדם לבד... (דרך אגב, גם הקטנצ'יק לפעמים נרדם לבד). לגבי האכלה. הטיעון שלהם הוא נכון. אז מה? הילדים שלי לא קראו את הספרות המקצועית. והמוח העייף שלי, כרגע, לא מתחשק לו להיות אסרטיבי. הרבה יותר קל לחבר ולהירדם (וכן, גם יותר כיף). הקטנה שלי ישנה איתנו עד גיל 4 חודשים (ואז היא פשוט נרדמה לבדה במיטה שלה) והיא לא ישנה איתי במיטה שלי. אמא שישנה עם הילד שלה במיטה עד גיל 6 זוהי אמא שלא שמה גבולות וכנראה גם יש לה אינטרסים אחרים.. בגיל הזה- תלכי עם מה שטוב לך. כן, ייתכן שתצטרכי להקנות התנהגויות מחדש וייתכן גם שלא. אני חושבת שעדיף לפעול מהבטן ולא ליישם שיטות שלא מדברות אליך. אם את רוצה עוד חיזוקים או להתייעץ, את מוזמנת לפנות אלי במסר. יעל
 
לכי עם תחושת הלב. רובנו כבר איבדנו אותה.

ממליצה לך לקרא את הספר "הורים גם בלילה" של הוצאת ליף סנטר. הוא יתן לך נקודת מבט אחרת לגמרי. תראי שיש גישות חינוכיות אחרות, ולא כל מה שפופולארי בטלביזיה, בהכרח אמת מוחלטת. http://shop.lifecenter.org.il/-p-76.html?osCsid=56f56b66fb989a86d3b9a05f0364eaf5
 
בדיוק נזכרתי השבוע בכל אלו שאמרו לי

שאף פעם לא אוכל לשנות את ההרגל של הבכור שלנו לשינה אצלנו במיטה... אז ככה. הוא היה ילד עם נטייה לברונכיט, וכאמא, בכל פעם שהוא הרגיש רע היה לי נוח שיישן לידי, איפה שאני יכולה בנגיעה אחת קלה להעריך את מצב הנשימה שלו. כן, הוא אהב לישון אצלנו במיטה. כן, הרבה מהלילות עד גיל ארבע הוא ישן אצלנו במיטה. העצה האחת שקראתי באותם ימים ושהתקבלה על דעתי היתה שצריך להחליט את ההחלטות האלו (על השינה, כל ההאכלה באמצע הלילה וכו') מתוך חשיבה צלולה ולא מתוך הייאוש העייף והויתור של אמצע הלילה. עם זה אני מסכימה, כי עם החלטות כאלו של אמצע הלילה אנחנו לא באמת שלמות ואז הן מכבידות עלינו. ולגבי הבכור - בגיל ארבע בערך, הסברנו לו שהוא כבר גדול (פיזית) ושאין במיטה מקום לשלושתנו, אז אם הוא בא לישון אצלנו אחד מאיתנו צריך לעבור למקום אחר... ואז הוא הפסיק לשיון אצלנו במיטה, בקלות ובלי בעיות. היום הוא בן תשע עשרה. נער בוגר ושלם וחזק, וכן - אני מאמינה שהארבע שנים האלו שבהן הוא (וגם אנחנו) קיבלנו את מה שהיינו צריכים מהלינה ביחד הזו הן חלק מהחוסן שלו. אז כמו שאמרו לך לפני - לכי עם הלב והתחושות שלך. לימור
 
חינוך לעתיד

את צודקת, ההרגשה להשאיר תינוק לבד בחדרו היא קשה. הרבה יותר כייף להחזיק אותה על הידיים, לשמור עליה במיטה לידך. אך השאלה היא מה קורה לטווח רחוק יותר. מה יקרה אם התינוקת הקטנטונת בת 4 חודשים תפתח הרגל שהיא נרדמת רק בידיים של אמא? האם גם כשתהיה יותר גדולה תוכלי להמשיך להרדים אותה על הידיים? האם אז תתחילי תהליך של שינוי הרגלים, תהליך שיהיה הרבה יותר קשה וכואב? כאשר אנחנו מחנכות את ילדינו, אנו צריכות לחשוב על טובתם, על העתיד שלהם ולא רק על מה נעים וטוב בטווח הקצר ומה נעים ונוח לנו. האם אנו רוצות שילדינו יהיו מפונקים או בעלי יכולת להתמודד עם החיים? האם אנו רוצות ילדים שידעו לדחות סיפוקים? יותר קל לא לשים לילדים גבולות - בשביל מה לריב איתם, להיות קשוחים ושמור על עקביות, כאשר אפשר להתנהל על פי מה שמתחשק באותו רגע? כרגע, יש לי כוח להגיד "לא" ומחר אין כוח, סבלנות, פנאי, אז אתן לילד לעשות מה שרוצה. מאד קל לתת להם כל מה שהם רוצים ולא להתווכח, אך האם תמיד בחייהם יוכלו לקבל כל מה שהם רוצים? האם זה יהיה קל לי כהורה? האם הילד ילמד מכך דברים טובים לחיים? תחשבי מה את רוצה עבור התינוקת שלך כבוגרת, תחשבי איך את רוצה שיהיה לך להיות אמא כשתגדל וזה מה שינחה אותך בהתנהגותך איתה כיום. אספר סיפור - כאשר הבן שלי היה תינוק, גילינו בשביל להרדים אותו - עוזר לנענע את המיטה שלו. במשך הזמן גדל הזמן שהיינו צריכים לשבת לידו ולנענע את המיטה ואם הוא כמעט נרדם והפסקנו - הוא התעורר ובעט ברגליו. בגיל שנה וחצי, כאשר הגענו לכחצי שעה של נידנודים, הבנו שזה לא לעניין - לאט לאט גמלנו אותו מכך, זה לווה גם בבכי. עם הבת השניה - כבר נזהרנו לא ליצור הרגלים. תהני מההורות.
 
עוד משהו

תמיד יש ילדים שאיתם התהליך של שינוי הרגלים הוא קל ואחרים שאיתם התהליך הוא קשה ומלווה בבכי. כמנחת קבוצות הורים, אני שומעת על כל המגוון. שמעתי על ילדים שבגיל 6-7 היו מאבקים קשים שהגיעו לא רק לאיפה ישנים אלא לכל החיים בבית ושמעתי על ילדים שהספיק להגיד להם "לכל אחד יש את המיטה שלו". שמעתי על זוגיות הורים שנפגעה כי אחד ההורים איפשר לילד לישון במיטתם וההורה השני כעס. לעיתים, קורה שלאם טריה נוח להרחיק את הבעל מהמיטה והתינוק הוא תירוץ טוב. האם את יודעת לאיזו קבוצה שייכת הבת שלך? האם יהיה קשה או קל? איך בן זוגך מקבל את האורחת במיטה?
 
שלום לך...

כמנחת הורים מעולם לא, ולעולם לא אנחה הורים להשאיר את תינוקם בן הארבעה חודשים במיטה שיבכה ויצאו מהחדר. לדעתי אין שום סופר-נני שתייעץ זאת. תינוק/ת בן 4 חודשים קטן מדי מכדי שניתן יהיה להתחיל איתו בתהליך חינוכי של הרדמות במיטה שלו. מצד שני, קחי בחשבון שאם את בוחרת לישון עם התינוקת במיטה- שזה מסוכן וכבר קרו מקרים בעבר. כמו כל החלטה שאנו צריכים לקחת, היא צריכה להילקח כשאת יודעת את כל המידע ובוחרת מה לעשות. בכל מקרה, תינוקת בת ארבעה חודשים שישנה עם הוריה ממש לא בהכרח תהפוך לילדה בת חמש שמסרבת לישון במיטתה. ממש לא. תהני מהחודשים שהיא כזו קטנה וכזו שלך ואיתך ותשאירי את החינוך לשינה לבד לשלב יותר מאוחר לדעתי. שיהיה בכיף ובמזל טוב!!
 
שינה עם התינוק אינה מסוכנת אם שומרים

על כללי בטיחות בסיסיים. למעשה, זה הרבה יותר הגיוני, טבעי ונעים מהאופציה השניה.
 
לא חובה להירדם לבד ../images/Emo140.gif

לפי דעתי ומנסיון עם כמה וכמה תינוקות ( . ואין לשיטה שם ) . מומלץ בחום בגיל 4 חודשים להשכיב תינוק במיטה שלו ובחדר שלו אך... לא צריך לנטוש אפשר לשבת בכיסא נוח ליד המיטה ללטף את התינוק לתת לו את הביטחון שאנחנו פו אוהבים .עד שנירדם .גם ביקיצות הקצרות במשך הלילה . בהמשך זה גם יחליף את ארוחות אמצע הלילה . ! את מוזמנת להיתיעץ במסרונון .
 
יכולה לספר לך איך זה אצלנו

ישנים במיטה משפחתית. לגמרי. עד גיל מסויים זה הרבה יותר הגיוני וקל מבחינת הנקה ומבחינת צורך פיזי ורגשי של התינוק. כשהילד בן שש ותופס את המקום של אבא במיטה, זו כבר בעיה של גבולות שצריך לפתור. הבת שלי ישנה איתנו עד סביבות גיל ארבע ואז ביקשה לצאת למיטה משלה (כמובן שהיא ישנה במזרן ליד המיטה שלנו, אבא ישן במיטה ולא בשומקום אחר). הקטן בן השנתיים עדיין איתנו ואין אושר גדול מזה, בתחילת הקיץ יצטרף אליו עוד פיצפון ואני רק מקווה שבעיית המקום תיפתר כי אין לנו מקום לעוד מזרן. כרגע אנחנו במזרן ענק של 2 ומשהו מטר. במהלך ההורות שלך תיתקלי בהרבה גישות שינגדו את מה שהלב שלך אומר . בענין הלינה המשותפת, יש כמה כללי בטיחות בסיסיים וזהו. תהנו !!
 
למעלה