איי, איי, איי, נושא כה כאוב../images/Emo8.gif
גם אני וגם האיש, די אגרנים. אני מאוד מנסה לשלוט בעצמי (ודי מצליחה בשנים האחרונות) כי נראה לי שבסוף ימצאו אותנו טובעים בערמות של חפצים. לא הצלחתי להיות בודהיסטית ואני מאוד נקשרת לחפצים, סנטימנטלית בצורה בעייתית משהו, לכל חפץ (כמעט) סיפור משלו, קצת נשמה אפילו. מאז שהקטנטונת נולדה, משהו בסדר העדיפויות שלי השתנה וקצת יותר קל להעיף דברים. נעלים, בגדים - עוברים לאחינית שלי או למייכלי בגדים כאלה. בגדים לתינוקות, לכל דורש (המון חברות עם קטנטנים). אני מאוד אוהבת כלי כתיבה ודפים או מחברות (ויש המון). ספרים (התחלתי לקנות רק לקטנטונת, כי אין לי יותר מקום לספרים), חפצים נאים - אוהבת מאוד להיות מוקפת בדברים יפים(הבוידם כמעט מתפקע ומחכה שנעבור לדירה גדולה יותר ושלנו כדי לנוכל לאוורר קצת את האוצרות הגנוזים). לא עניתי ממש אבל, כמו הבאלאגן בבית כנאה יש משהו כזה גם בפנים כרגע.