בעיות הליכה (?) לילד בגיל שנתיים

yairanat

New member
בעיות הליכה (?) לילד בגיל שנתיים

בננינו בן השנתיים סובל מאיחור התפתחותי שקשור למוטוריקה ודיבור. לפני כחודש הוא התחיל ללכת ועדדין ההליכה שלו היא לא ממש יציבה והוא מרבה להתנדנד בזמן ההליכה. הוא נמצא בגן רגיל עם ילדים ני שנתיים עד שלוש ובכל יום הם יוצאים לטיול בוקר. בשנה שעברה היו לוקחים אותו עם העגלה אבל השנה ובניוחד מאז שהחל ללכת הגננת חושבת (ובצדק לפי דעתי) שלא כדאי לקחת אותו עם העגלה. הבעייה יא שהוא מרבה לסרב ללכת איתם לטיול. מתיישב על המדרכה ואף מתייח את ראשו באדמה. הוא מהנהן "לא" עם הראש. הגננת קיצרה מאוד את הטיולים ולמרות זאת עדיין מאוד קשה לו. גם אנחנו בבית מנסים לשכנע אותו לבוא איתנו לגן משחקים קרוב ואף שמים לו בתיק כל מיני דברים שהוא אוהב, אך עדיין מאודמאוד קשה לקחת אותו לטיול. מצד שני כשהוא רואה חתול או כלב הוא מיידקם ומתחיל ללכת לקראתם במהירות. התחושה שלי כאמא היא שהוא יכול ללכת וכל הסירוב הזה קשור למשהו ריגשי. במשך היום הוא מתנהג כמו ילדים אחרים חוץ מהדיבור (מאוד תיקשורתי ומשתמש הגוף ובהבהרות על מנת להבהיר את מבוקשו). הגננת שמה לב שגם קשה לו יותר משאר הילדים לקום מהמזרון אחרי שנת הצהריים. השאלה שלנו היא האם יש למישהו פיתרון איך כן לפתור את בעיית הטיולים. מצד אחד אם ניקח אותו בעגלה זה יסמן לו ולכולם שהוא לא כמו כולם וגם נוותר לו באותה הזדמנות. מצד שני לא לקחת אותו לטיולים יהווה בשבילו עונש ללא כל סיבה. נישמח על פתרונות יצירתיים וגם אולי רעיון שיכול להסביר את ההתנהגות הזהו. תודה מראש.
 

גרא.

New member
yairanat,ילד עם איחור בהתפתחות..

המוטורית שלו,צריך להגיע איתו לתחנה להתפתחות הילד של משרד הבריאות, ע"מ שיעבור הערכה התפתחותית מקיפה, דרך תצפית,ואיבחון ספציפי.בשלב הזה של ההתפתחות, עם כל הכבוד לרעיונות של גולשים, חשוב לקבל חוות דעת של איש מקצוע,הדרכה, ואם צריך, גם טיפול מתאים.
 

yairanat

New member
הילד מאובחן

הילד מאובחן ומטופל הן אצל קלינאית תיקשורת והן אצל מרפאה בעיסוק. באיבחון האחרון שנעשה אצל הרופא בהתפתחותהילד הוא הוגדר כבעל עיכובים התפתחותיים בכמה תחומים שאותם ציינתי. מה שביקנו פה זה רעיונות איך להתמודד ספציפית עם הבעייה שנוצרה במסגרת הגן. בכל שאר הדברים, כמובן שזה טיפול יום יומי ולא מפה תצא הישועה...
 

גרא.

New member
yairanat,על פניו נראה כי לבנכם יש

בעיות התפתחותיות אובייקטיביות,שמקשות עליו לתפדק לפי שעה כשאר הילדים בני גילו.העובדה שהוא מצליח לגייס כוחות,ומצליח להלך במהירות כלפי בעל חי,אינה מהווה הוכחה שזו רק בעייה רגשית.הפיגור ההתפתחותי שלו,שבעטיו הוא מטופל אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, שכנראה עובדת גם אל שפור המוטוריקה הגסה שלו,אי אפשר להתעלם ממנו כלא היה.כי ההרגשה שלך ענת כאילו הסירוב ללכת היא על רקע רגשי, בעצם מתעלמת מהליקויים הזמניים במיומנויות ההליכה,ויש בה יותר משאלת לב,מאשר הסתמכות על המצב האמיתי של הילד. העובדה שהגננת קצרה את הטיולים על מנת שיוכל להשתתף, היא בהחלט כיוון נכון.כי על ידי כך,היא מאפשרת לו להשתתף בפעילות הזו..שהיא חשובה ביותר..לגבי הגן,להבנתי, כל מה שאפשר לעשות הוא להתאזר בסבלנות,ולתת לזמן ,ולטיפול שבנכם מקבל, לעשות את שלהם.שום לחץ, או נסיון להקדים את הפיגור בהתפתחות המוטורית באמצעים מלאכותיים, לא ישנה את המצב.ומאידך הילד עלול להרגיש שהוא נלחץ לבצא דברים שקשה לו,וזה עלול לגרום לו דווקא לנסיגה, כי הוא יחשוש להכשל.לכן כדאי לתת לדברים להתפתח כפי שהם ופשוט להמתין. לגבי התנהגותו בבית, כיוון שאתם מציינים שהוא מאד אוהב כלבים/חתולים, יתכן שאפשר להביא כלב הביתה, כאשר המשחק איתו, ובעיקר הטיול היומי עימו בחוץ, יכול מאד להעסיק את הילד, ולגרום לו להתחיל ללכת ,למשל כשהוא אוחז את הרצועה של הכלב.מה דעתכם? מעבר לזה, גם כאן , לא כדאי ללחוץ ולהחיש לכאורה את צמצום הפער ההתפתחותי של הילד במוטוריקה עדינה ביחס לנורמה של בני גילו.
 
למעלה