בעיות הליכה (?) לילד בגיל שנתיים
בננינו בן השנתיים סובל מאיחור התפתחותי שקשור למוטוריקה ודיבור. לפני כחודש הוא התחיל ללכת ועדדין ההליכה שלו היא לא ממש יציבה והוא מרבה להתנדנד בזמן ההליכה. הוא נמצא בגן רגיל עם ילדים ני שנתיים עד שלוש ובכל יום הם יוצאים לטיול בוקר. בשנה שעברה היו לוקחים אותו עם העגלה אבל השנה ובניוחד מאז שהחל ללכת הגננת חושבת (ובצדק לפי דעתי) שלא כדאי לקחת אותו עם העגלה. הבעייה יא שהוא מרבה לסרב ללכת איתם לטיול. מתיישב על המדרכה ואף מתייח את ראשו באדמה. הוא מהנהן "לא" עם הראש. הגננת קיצרה מאוד את הטיולים ולמרות זאת עדיין מאוד קשה לו. גם אנחנו בבית מנסים לשכנע אותו לבוא איתנו לגן משחקים קרוב ואף שמים לו בתיק כל מיני דברים שהוא אוהב, אך עדיין מאודמאוד קשה לקחת אותו לטיול. מצד שני כשהוא רואה חתול או כלב הוא מיידקם ומתחיל ללכת לקראתם במהירות. התחושה שלי כאמא היא שהוא יכול ללכת וכל הסירוב הזה קשור למשהו ריגשי. במשך היום הוא מתנהג כמו ילדים אחרים חוץ מהדיבור (מאוד תיקשורתי ומשתמש הגוף ובהבהרות על מנת להבהיר את מבוקשו). הגננת שמה לב שגם קשה לו יותר משאר הילדים לקום מהמזרון אחרי שנת הצהריים. השאלה שלנו היא האם יש למישהו פיתרון איך כן לפתור את בעיית הטיולים. מצד אחד אם ניקח אותו בעגלה זה יסמן לו ולכולם שהוא לא כמו כולם וגם נוותר לו באותה הזדמנות. מצד שני לא לקחת אותו לטיולים יהווה בשבילו עונש ללא כל סיבה. נישמח על פתרונות יצירתיים וגם אולי רעיון שיכול להסביר את ההתנהגות הזהו. תודה מראש.
בננינו בן השנתיים סובל מאיחור התפתחותי שקשור למוטוריקה ודיבור. לפני כחודש הוא התחיל ללכת ועדדין ההליכה שלו היא לא ממש יציבה והוא מרבה להתנדנד בזמן ההליכה. הוא נמצא בגן רגיל עם ילדים ני שנתיים עד שלוש ובכל יום הם יוצאים לטיול בוקר. בשנה שעברה היו לוקחים אותו עם העגלה אבל השנה ובניוחד מאז שהחל ללכת הגננת חושבת (ובצדק לפי דעתי) שלא כדאי לקחת אותו עם העגלה. הבעייה יא שהוא מרבה לסרב ללכת איתם לטיול. מתיישב על המדרכה ואף מתייח את ראשו באדמה. הוא מהנהן "לא" עם הראש. הגננת קיצרה מאוד את הטיולים ולמרות זאת עדיין מאוד קשה לו. גם אנחנו בבית מנסים לשכנע אותו לבוא איתנו לגן משחקים קרוב ואף שמים לו בתיק כל מיני דברים שהוא אוהב, אך עדיין מאודמאוד קשה לקחת אותו לטיול. מצד שני כשהוא רואה חתול או כלב הוא מיידקם ומתחיל ללכת לקראתם במהירות. התחושה שלי כאמא היא שהוא יכול ללכת וכל הסירוב הזה קשור למשהו ריגשי. במשך היום הוא מתנהג כמו ילדים אחרים חוץ מהדיבור (מאוד תיקשורתי ומשתמש הגוף ובהבהרות על מנת להבהיר את מבוקשו). הגננת שמה לב שגם קשה לו יותר משאר הילדים לקום מהמזרון אחרי שנת הצהריים. השאלה שלנו היא האם יש למישהו פיתרון איך כן לפתור את בעיית הטיולים. מצד אחד אם ניקח אותו בעגלה זה יסמן לו ולכולם שהוא לא כמו כולם וגם נוותר לו באותה הזדמנות. מצד שני לא לקחת אותו לטיולים יהווה בשבילו עונש ללא כל סיבה. נישמח על פתרונות יצירתיים וגם אולי רעיון שיכול להסביר את ההתנהגות הזהו. תודה מראש.