the blak angel
New member
בעיה קטנה-גדולה
אז ככה.. אני בת 16..והשנה עליתי לכיתה י'.בית ספר חדש,אנשים חדשים.הילדה היחידה שהכרתי מהכיתה ומבית הספר בכלל היא רוני,חברה שלי.היא הסיבה היחידה בכלל נרשמתי לבית הספר הזה. אני בכל מקרה לא בדיוק ילדה עם הרבה חברים,אז חשבתי אם כבר להיות אומללה,עדיף להיות אומללה עם עוד מישהי,וככה להיות פחות אומללה(חה חה..הסתבכתי). בכל אופן, פגשנו מישהו אחד,מהכיתה שלנו,והתחברנו. הם התחברו יותר,ואני מתכוונת,ממש התחברו. הם נהיו זוג.ואני נשארתי לבד. אני לא ממש בחורה חברותית,ככה שאני מוצאת את עצמי הולכת אחריהם לכל מקום. הם מתנשקים,ואני יושבת לידם. הם מדברים,ואני מקשיבה לשיחה שלהם. הם שוב,מתנשקים,ואני שוב מסתכלת. בזמן האחרון התחלתי לשמוע שהרבה ילדים אומרים שאין לי חיים,שאני נדחפת בין רוני לחבר שלה,שאני מקנאה שלרוני יש חבר ולי לא.כל מיני שטויות. החיים שלי נהיו ממש סיוט.אני כבר לא יכולה לראות אותם ביחד,כי אני מרגישה כ"כ בודדה.עד כדי כך,שחשבתי ממש על דרכים להפריד בינהם.אני כ"כ פתטית. אז בהפסקות,אני ננעלת בתא בשירותים ושומעת מוזיקה,רק כדי שלא ייראו אותי יושבת ליד "הזוג הנוצץ" כמו מטומטמת. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. פשוט לא יודעת. זה לא שאין לי חברות בכלל.יש,מעטות,פה ושם.אני ילדה נורא ביישנית. אני לא מסוגלת לסבול יותר את האנשים שמדברים מאחורי הגב שלי. אני מתחילה לשנוא אותם.את שתיהם.מאוד. מה לעשות? קרה למישהו פעם מצב דומה? אני מיואשת.
אז ככה.. אני בת 16..והשנה עליתי לכיתה י'.בית ספר חדש,אנשים חדשים.הילדה היחידה שהכרתי מהכיתה ומבית הספר בכלל היא רוני,חברה שלי.היא הסיבה היחידה בכלל נרשמתי לבית הספר הזה. אני בכל מקרה לא בדיוק ילדה עם הרבה חברים,אז חשבתי אם כבר להיות אומללה,עדיף להיות אומללה עם עוד מישהי,וככה להיות פחות אומללה(חה חה..הסתבכתי). בכל אופן, פגשנו מישהו אחד,מהכיתה שלנו,והתחברנו. הם התחברו יותר,ואני מתכוונת,ממש התחברו. הם נהיו זוג.ואני נשארתי לבד. אני לא ממש בחורה חברותית,ככה שאני מוצאת את עצמי הולכת אחריהם לכל מקום. הם מתנשקים,ואני יושבת לידם. הם מדברים,ואני מקשיבה לשיחה שלהם. הם שוב,מתנשקים,ואני שוב מסתכלת. בזמן האחרון התחלתי לשמוע שהרבה ילדים אומרים שאין לי חיים,שאני נדחפת בין רוני לחבר שלה,שאני מקנאה שלרוני יש חבר ולי לא.כל מיני שטויות. החיים שלי נהיו ממש סיוט.אני כבר לא יכולה לראות אותם ביחד,כי אני מרגישה כ"כ בודדה.עד כדי כך,שחשבתי ממש על דרכים להפריד בינהם.אני כ"כ פתטית. אז בהפסקות,אני ננעלת בתא בשירותים ושומעת מוזיקה,רק כדי שלא ייראו אותי יושבת ליד "הזוג הנוצץ" כמו מטומטמת. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. פשוט לא יודעת. זה לא שאין לי חברות בכלל.יש,מעטות,פה ושם.אני ילדה נורא ביישנית. אני לא מסוגלת לסבול יותר את האנשים שמדברים מאחורי הגב שלי. אני מתחילה לשנוא אותם.את שתיהם.מאוד. מה לעשות? קרה למישהו פעם מצב דומה? אני מיואשת.
