בעיה מוכרת

בעיה מוכרת

קראתי כמה מההודעות כאן וזה גרם לי להתבונן על המערכת יחסים שלי עם חבר שלי. כאמור (כתבתי פה בעבר) אנחנו החודש 4 וחצי שנים ביחד, מערכת יחסים שאני מקבלת ממנה הרבה אהבה ותמיכה. מה שמציק לי לאורך כל הקשר שלנו הוא שאני מרגישה שאני יכולה להיפתח מולו ולדבר איתו על הכל, אולי בגלל שאני בן אדם כזה שאוהב לדבר על הכל, שמחכה ומצפה לגירויים, אתגרים בשיחה, דיונים, סיעור מוחות וכ"ו. בעניין הזה הוא בדיוק ההיפך הגמור שלי. הוא לא מדבר על שום דבר, לא אקטואליה, חדשות, רגשות, תחושות, תובנות, מחשבות. כנראה שלמדנו להכיר אחד את השנייה עד כדי כך שאנחנו יודעים את כל הפרטים הכללים אחד על השנייה והוא אפילו יודע מה קורה אצלי בנשמה, אבל אני לא יודעת מה קורה אצלו. בעבר זה לא הפריע לי כי היינו עסוקים בלהכיר אחד את השניה. עכשיו זה מאוד חסר. ניסיתי לפתוח אותו, לגרום לו לדבר איתי, אני לא מוכנה לוותר כי לא ייתכן שיש בן אדם שלא קורה לו משהו בלב/נשמה יש רק אדם שלא יודע אולי להוציא החוצה, לבטא מה שקורה לו. אני משתדלת לא ללחוץ אבל מצד שני 4 וחצי שנים ביחד ואני מרגישה שאינני מכירה אותו בכלל. אני חושבת על העתיד (ילדים בעיקר, ואני מודאגת) אשמח לשמוע מחשבות, תחושות, תובנות בנושא הזה... לילה טוב
 
חמודה! היי מוכנה להפתעות

קיראי את מה שכתבתי קשה כישאול בגידה גם אצלי היה מדובר באדם מאוד סגור שכנראה צבר מרירות מהקשר (לא הייתה סיבה מוצדקת לדעתי) הוא לא ביטא מה הוא חושב והראה עסקים כרגיל, כשהיה מדוכא חשבתי שמדובר בבעיות אישיות, נידב מעט מאוד מידע, מזל שההיכרות ביננו הייתה רבת שנים כך שאת רוב עברו הכרתי. הקשר שאת מתארת מזכיר לי מאוד את הקשר שלי. אני לא ממליצה לך סיים את הקשר כי בן זוגך סגור, דעי לך שקשה לחיות עם אדם כזה, במיוחד שאת כמו ספר פתוח מספרת הכל,הסבירי לו שכבת זוג ואולי כאישתו לעתיד חשובה לך הפתיחות שינסה להשתנות ולו במעט למענך, למענכם. בהצלחה יקירתי עדכני אותנו בהמשך.
 
ניסיתי גם את זה

הלכנו לטיפול זוגי, הגענו להבנה שהסיבה למצב כיום נעוצה בעברו: אבא אלים שהתעלל מינית באחותו. למרות שהוא לא עבר את זה, אני משוכנעת שהוא בטראומה כל שהי מזה. הוא מאוד סולד ממה שאבא שלו עשה, ובו זמנית מפחד להיות כמוהו. מצד שני הוא לא מתכחש אליו, ויש תכונות באביו שכן היה רוצה שיהיו לו כמו : אסרטיביות, לדעת לפתור בעיות בחיי היום יום בהיגיון, לדעת להסתדר עם כסף. בעצם כל הדברים שעיקרם היא להתמודד עם העולם הגדול. הוא כמו כל המשפחה היה בטיפול פסיכולוגי בילדותו אבל הוא הפסיק את הטיפול מיוזמתו. הוא מגלה נכונות לגלות חלקים בעצמו, להיפתח, להיות יותר קשוב, ואני משתדלת להיות מבינה וסובלנית אבל השיחות שלנו ביום יום הפכו להיות צורמניות: -היי -היי -מה נשמע? -בסדר, מה איתך? זה נהיה מעיק עד כאב לנהל שיחות כאלה וזה לא היה כל כך נורא אם לא הייתי מתגעגעת למשהו שפעם היה לנו, שיחות נפש, שעות על גבי שעות. אבל זה היה בתקופה שהתחלנו להכיר ועכשיו שאנחנו מכירים זה לא מספיק, כאילו חסר שם משהו... אני מרגישה שיש ימים שכל כך טוב לי איתו (כשאנחנו צוחקים, יוצאים, במסיבות) ויש ימים שאני מרגישה שזה הסוף. אחת הסיבות שאני נשארת איתו היא לגלות מה מסתתר מתחת לכל השכבות האלו. בו זמנית, אני מסוקרנת מדמותו שכן היא סימן שאלה אחד גדול בעייני וגם נהיית מתוסכלת מזה שנפשי לא מקבלת תשובות לכל מיני שאלות. וזו אחת התכונות שאני מאוד אוהבת בעצמי... לחקור, לשאול, ללמוד, להתפתח, לדון בכל מיני עניינים. הלוואי שהבן אדם שאני אוהבת היה תורם לי מהבחינה הזו. זה התסכול שלי בעצם... שמה שאני הכי אוהבת בעצמי הוא חסרונו של האדם שאני הכי אוהבת! פרדוקס?
 

chenby

New member
מנסיון

ואמנם הוא רק שלי ולא אומר כלום לגבייך גם לי היה חבר שהיה סגור, חשבתי שאני לא מתפשרת כי אני אוהבת את הסקרנות, ואני אוהבת להתגבר על המשוכות כי אני מגיעה לאנשהו - בפועל, זה לא עבד, בפועל כשהסתכלתי על מערכת היחסים הזו בדיעבד אחרי שהיא נגמרה, הבנתי על כמה דברים התפשרתי במקומות שלא היה מקום להתפשר (כמו להיות מוערכת במערכת היחסים ולא רק המעריכה) אולי זה לא פרדוקס- את אוהבת בעצמך את החקירה והלמידה, במקום שהוא נמצא בו, את כל הזמן חוקרת ולומדת אותו - תמיד נשארת בסקרנות... אולי זה מה שמושך אותך. השאלה היא האם זה גם מה שמקדם אותך בזוגיות הזאת... אחרי 4 וחצי שנים ואת מרגישה שאת לא מכירה אותו בכלל.. האם את חושבת שזה ישתנה? ישתפר? או רק יהיה שגרתי יותר... מה יותר חזק - הצחוקים המסיבות והיציאות או השיחות שמעיקות עד כאב? כשתראי את הרווח מול המחיר תקבלי את התשובה שלך. חן
 
אני לא מאמינה

שזה ישתפר. אך עם זאת הזוגיות איתו נותנת סיבה נוספת לקום בבוקר, השיחות עצמן נותנות לי כיוון בחיים לעבר מטרה קיימת. אני יודעת מה אני הולכת לעשות ומה לא בשביל לקיים את זה. ומאידך כשאין לי את השיחות איתו - אין לי כיוון, אומנם יש תוכנית (טיול משותף, ילד...) אבל אין פיתוח, ואז אני מרגישה שאני נעולה בגוף של עצמי, לא מצליחה לפרוץ החוצה. תגידו את לא צריכה אותו בשביל לקיים את התוכניות האלה. פעם חשבתי ככה, יאללה תרומת זרע. אבל ילד צריך אבא. ואני אוהבת את הבן אדם הזה. וזו רק דוגמא. ניסיתי להתנתק ממנו עשרות פעמים. ניסיתי להיות ידידה שלו, לא הלך (משיכה חזקה מידיי) ניסיתי להתעלם ממנו (בלתי אפשרי, מקום עבודה משותף, אותו מוסד לימודים וביחד עם כל מה שעברנו אין מצב) אז מה נשאר? לתת לזה הזדמנות. ואני נותנת את ההזדמנות הזו ממקום של למידה. מאוד הזדהיתי עם דבורה הגיבורה התנכ"ית. (צירפתי לינק לכתבה שפורסם כאן). היא בחרה לעזור לבן זוגה בדרך שלא מערבת אותה בתהליך וכך גרמה שהשינוי בעיני בן זוגה לא בא ממנה, כלומר לא היה לו מושג, אלא השינוי בא ממנו. זה מה שאני רוצה. אני חוקרת ומחפשת את הדרך. התקווה שיש לי באה מכיוונו של חבר שלי דווקא. כשהתפייסנו אחרי אחת הפרידות, הוא שאל אותי: חשבת על זה שבמקום לנטוש את הזוגיות, את יכולה לגרום לי להבין מה לא בסדר בכל מיני דרכים? את לא חייבת להיות ביקורתית ושיפוטית. אם את רואה ואני לא, תראי לי, תמחישי, תסבירי. אני מודה שקצת קשה לי לא לבקר ולשפוט, אני בוחרת להתמודד עם החיים לפעמים בציניות ובצחוק וזה מעביר את המועקה. תציעו לי אתם דרכים מניסיונות חייכם, טובים ורעים לשינוי. תודה שקראתם והגבתם.
 

chenby

New member
תגידי לי

את באמת כתבת תרומת זרע? את בת 23! נכון שמאז שאנחנו קטנות אנחנו מפנטזות על החתונה שלנו, ואיך יראה הבעל ואיך יהיו הילדים אבל את רק בת 23 את איתו מגיל 19..ונכון אין כרגע תוכניות אלא רק הדברים שאת חושבת עליהם מגיל קטן... אני לא אומרת שזה לאיכול לקרות, ברור שהכל אפשרי, השאלה היא מה איתך? את חושבת עליו, את חושבת על ילדים, מה את רוצה לעשות עם החיים האלו חוץ מלהיות אמא - איפה ההגשמה שלך? בלי קשר לחבר או לשאר- מה את רוצה לעשות?
 
חלק מההגשמה שלי היא להיות אימא

האמת לא חשבתי על זה מגיל קטן. הצורך/חשק/רצון לילד התחיל אצלי לפני כמעט שנה בעקבות ביקור אצל אחותי שילדה. מאז זה רק הולך וגובר. התוכנית שיש לפניי זה לסיים את הלימודים שלי, זה מה שהכי חשוב כרגע. בין אם אני אעסוק במה שאני רוצה או לא, אני בונה על טיול בעולם, כלומר יש לי תוכניות זה לא שעיקרם הם להיות אמא. זה רק חלק מזה. לאחר מכן אחרי שאני אראה קצת עולם אני מקווה שאני אגיע ליישום של הרעיון להיות אמא. את הרעיון של תרומת זרע נתתי במקרה הכי גרוע, שבו לא יהיה בן זוג ראוי שאני יכולה להחשיב כאבא לילדים שלי. חשבתי על זה כשעוברים את גיל 30, הפוריות יורדת, אז אמרתי מקסימום אני אביא ילד לעולם, את הבחור נמצא אח"כ. בזמן האחרון קשה לי לחשוב ככה, כי ילד צריך אבא. זה אנוכי להביא ילד לעולם שלא יודע מאיפה הוא בא.
 

chenby

New member
אחלה.

שאלה - עכשיו את בת 30? יש לך עוד 7 שנים להגיע ל30.. למה עכשיו את מתעסקת בתרומות זרע ואחר כך למצוא את הבעל? יכול להיות שההנחה הסמויה שיושבת אצלך היא שאם לא יהיה את הגבר הזה, כנראה שלא תמצאי יותר זוגיות? זה אומר שבטוח תהיי לבד? אני הייתי ממליצה לך לשמור את ההודעה הזאת, וכשתחגגי 30 תקראי אותה שוב. חוץ מלהקרע על עצמך מצחוק, אני לא יכולה לדמיין שום תגובה אחרת. :) את בת 23 - תתעסקי במה שמעניין אותך עכשיו מתוך ידיעה ובטחון שכל מציאות שאת רוצה תיווצר ב7 שנים האלו, ויותר מזה- כל מציאות שאת רוצה את תיצרי לך מעתה לאורך כל חייך. כרגע, תתעסקי עם מה שיש עכשיו. אין הרי שום דבר אחר חוץ מעכשיו - יש פרשנות על העבר, ויש ציפיות לעתיד - גם זה וגם זה לא קיימים. מה כן קיים? עכשיו. אימון מאתגר ביותר אבל אפקטיבי לכל החיים - תאמני את עצמך לחיות בכאן ועכשיו. ממליצה לך לקרוא את הספר כוחו של הרגע הזה.
 

nate2000

New member
אולי במקום לנסות לחקור ולדלות פרטים בכוח

תנסי להרפות ולתת לו להיפתח בפניך. נראה פשוט שמרוב הסקרנות שלך, החקירות וההתענינויות את לא נותנת הזדמנות לאדם לבוא אליך מרצונו ולהיפתח אליך. תראי יש אנשים שזה האופי שלהם, ואולי גם הדינמיקה שנוצרה בניכם מונעת ממנו לנהל איתך שיחות נפש. בכל מקרה אין כאן פיתרון קסם, אל לי נראה שאת מצפה ממנו לפתיחות ולשיתוף כי את משתפת אותו- ובעצם מצפה לתגובה שלו רק כי את שיתפת. ובגלל שהוא לא מגיב כמו שאת רוצה את בעצם מתאכזבת.
 

seeyou

New member
4 וחצי שנים ביחד ועדיין מציק לך גרגיר בנעל.

.."מה שמציק לי לאורך כל הקשר שלנו הוא שאני מרגישה ...." כאן,לדעתי מתחילה הבעיה שלך....והיא: "אני מרגישה ".... כנער אהבתי דמות בחורה כפי שאת מתארת את עצמך....: אוהב לדבר על הכל, שמחכה ומצפה לגירויים, אתגרים בשיחה, דיונים, סיעור מוחות וכ"ו.(כולל סקס) אם השנים למדתי ש: "יש חברים שמתאימים לקפה, יש חברים שמתאים לצאת איתם לפאב, יש חברים שמתאים לשבת איתם בבית ולדבר על עניינים פילוסופיים. לא כולם מתאימים לכל דבר" אחרי הרבה שנים בנשואים טוב לדעתי ולדעת אישתי, אני יכול להגיד לך את הגירסה שלי.... החיים בנשואים הם שנות אור רחוקים ממה שאת מצפה. מה שאת מחפשת נמצא(בחלקים) רק בילדות או כרווקים צעירים הרווקים המבוגרים יותר הופכים לקצת "חמוצים" בגלל שלא מצאו את הדרך לאושר. יוסי.
 

נומלה

New member
תפני את הסקרנות שלך החוצה

יש קצת אי בהירות במה שאת כותבת. מצד אחד את כותבת שבעבר הייתם עסוקים בלהכיר אחד את השני כלומר שאתם כבר מכירים אחד את השני . מצד שני את כותבת שאת לא מכירה אותו בכלל. אולי תפסיקי לחפור. את מכירה את הבחור אתם 4 וחצי שנים ביחד. הוא נותן לך המון אהבה ותמיכה (לדברייך). אולי תפני את החקרנות והסקרנות לאפיקים אחרים. יש אנשים שלא אוהבים לחפור כל היום בשאלות קיומיות כמו: מה אתה מרגיש בדיוק ברגע זה?". אחרי 4 שנים ביחד אפשר לדבר עם אחרים על פוליטיקה חדשות ותובנות. אם בן הזוג לא מגלה בהם ענין תחליטי האם הוא בן אדם מספיק מענין אותך כמות שהוא או לא. מזה צריך לדעתי להגזר מה שתעשי. את לא תשני אותו בגילו המבוגר. וודאי אני לא אחדש לך אם אומר שלכל אחד שתחליטי לחיות איתו בסופו של דבר יהיו יתרונות וחסרונות. הגבר המושלם (או האשה המושלמת) עוד לא נולד.
 
הצורך הזה של נשים

להתעסק ולהתעמק בכל דבר
אז יש לי חדשות בשבילך - הוא לא "יודע מה קורה אצלך בנשמה", יותר מזה, זה ממש לא מעניין אותו - הוא חי איתך, אוהב אותך, שוכב איתך מקשיב לך בסבלנות כשאת נשפכת עליו עם כל מיני "אקטואליה, חדשות, רגשות, תחושות, תובנות, מחשבות" וזהו - אין לו צורך לשתף, זה לא נראה לו חשוב, טוב לו ככה. את מודאגת כי אין לך מושג מה מסתתר מאחורי השתיקה שלו, ובאופן טבעי עולים על הדעת התרחישים הכי גרועים, אז עם כל הכבוד את נותנת לאינטלקט הגברי טיפה יותר מדי קרדיט לטעמי - אין שם שום דבר מיוחד או מסוכן, את יכולה להירגע.
 

הזוייה

New member
ארבע שנים חלפו

ולא שמת לב שחסר לך גירוי קוגניטיבי, איך אפשר. אני לא כל כך מבינה מה את מנסה לחפור ולגלות מאחורי המסכה שלו- נפט בטוח לא תמצאי וגם לא זהב. יש דברים שלפעמים בין בני זוג צריכים להישאר בגדר תעלומה. מה רע בזה, לכל אחד יש תיבות פנדורה. את לא צריכה להיות זו שמקלפת ממנו את המסתוריות. יש דבר שנקרא אינטימיות שאינה קשורה לסקס- והיא היכולת לחשוף את עצמך בפני האחר. כמעט כל אחד מגיע לזה בשנה הראשונה של החברות. גברים מיסודם שונים מנשים, הם יותר מופנמים, לא מדברים על רגשות- בעיקר בגלל מסרים מהילדות שלימדו-שגבר לא בוכה או לא מספר יותר מידי על החולשות שלו. גברים מתנסחים בביטויים חד משמעיים, רק לנו הנשים יש נטייה מלהפוך את המשפט- מה נשמע- טוב תודה, לסיפור מצמרר שיער. גברים יסתפקו בלהגיד, טוב תודה וזהו. למה-ככה זה. הם לא תופסים נושאי שיחה על איך היה בבית הספר, בעבודה ומה צריך לקנות לבית, כנושאים חשובים מבחינה חברתית. תני להם לדבר על כדורגל ועל הבורסה, תפיקי מהם אחלה נושא שיחה. השיחות שלכם יבשות – ואני אומרת שאחרי ארבע שנים את אמורה לדעת מה מעניין אותו. תלהיבי אותו במשהו שמשותף לכם, פוליטיקה, מצב הפליטים, עליית הלחם, הדוסים שסוגרים לחילונים את המדינה- חסר על מה לדבר. נדמה לפי התגובות שלך שכתבת כאן שאת מחפשת שליטה או שיהיה דומה לך. וזו טעות יש בו את הדברים המיוחדים שלו שתנסי להיזכר בהם שגרמו לך להתאהב בו. הוא לא בגדר אשם שצריך חקירה צולבת. הוא בן הזוג שלך עם מטענים וקשיים מהעבר שהשתלטו על החיים שלו והוא מנסה למזער אותם. אני הייתי מרגישה במקומו כמו במסע בלהות אם מישהו כל הזמן היה מזמזם לי באוזן. הוא פשוט לא מבין מה את רוצה ממנו. דבר כזה יגרום למישהו מכם להישבר בסופו של דבר וקשר כזה שצד אחד לוחץ את השני- עלול להסתיים במפח נפש. נ.ב רציתי להגיד לך שקסם לי לקרוא שיש בך טוּב מיוחד, ואהבה רבה לאדם עם קשיים שאת מחבקת. האם בסתר ליבך זו לא השיחה שחסרה לך אלא דברים אחרים שפתאום את נאחזת בניהם האומרים לך שאולי מיצית את הקשר. כי כשפתאום אחרי זמן מה כשמשהו מפריע וצורם בזוגיות, זה סימן שמשהו לא בסדר.
 
זה לא שהייתי איתו 4 שנים כעיוורת

ניסינו להתפתח ביחד, להכיר אחד את השניה, גם 3 שנים מה - 4 זה צבא שעברנו ביחד, ככה שזה לא נתן לנו להכיר אחד את השנייה. רק בשנה האחרונה שגרנו בה ביחד בקופסאת גפרורים התחילו להיווצר כל מיני סדקים. גם כל הזמן אמרתי לעצמי שהוא עייף ושחוק מהצבא ככה שזה נדחה כל פעם. היום אני גרה עם אמא בעקבות פטירתו של אבי. אני מרגישה הרבה פחות לחוצה בעקבות כך, כנראה שנשאר לנו ללמוד עוד הרבה עד שנגיע לבשלות המתאימה המאחדת זוג למגורים משותפים. בינתיים טוב לי ככה. אני מנסה להפנים שיש חברים לקפה, יש חברים למסיבות ויש כאלה לשיחות נפש, זאת אומרת אני מבינה את זה. מה שאני לא מבינה למה הוא לא יכול יותר להיפתח איתי, הרי אני הבן אדם הכי קרוב אליו (לטענתו). בקשר לשאלה שלך, אני מרגישה שיש לי מחסור באי אילו רכיבים בקשר, חסרה לי הקרבה אליו (לא פיזית) ולהיכנס לעולם שלו נראה לי אחת מהדרכים אלא שזה לא הולך. אני אנסה לא ללחוץ ונראה מה יהיה. תודה לכל המגיבים.
 

seeyou

New member
לא מבינה למה הוא לא יכול יותר להיפתח איתי?

לי זה ברור הוא כבר מכיר עם מי יש לו עסק-איזה נושים את אוהבת ואת את מגיבה כאשר לא מסכימה לדעה שלו. הוא לא רוצה להפסיד אותך בגלל תכונות טובות אחרות שלך- ולכן הוא שותק
 
איך הופכים את המצב הזה?

אם הוא מפחד לדבר בגלל הביקורתיות שלי, איך אני יכולה לגרום לו לא לפחד מהביקורת? גם אם אני לא אוהבת את מה שהוא אומר, יש לו את האפשרות לעמוד על שלו, אבל הוא לא עושה את זה... זה נותן לי את "הלגיטימציה" להיות היותר דומיננטית בקשר.
 

seeyou

New member
"לגיטימציה" להיות היותר דומיננטית בקשר?

איך את יכולה לגרום לו לא לפחד מהביקורת? פשוט-תפסיקי להביא ביקורת קבלי את דעותיו גם אם לא תסכימי איתם. כול אחד מפרש אחרת את הדברים אפשר לחיות טוב אחד במחיצתו של השני. הגנים לא משתלבים כאשר עושים סקס וגם אחרי עשרות שנים ביחד כול אחד נישאר שונה מהשני. אם שתיכם תחשבו אותו דבר סימן שרק אחד ממכם חושב קחי את החיים בקלילות ,יש דומיננטיות במובן חיובי ויש במובן שלילי.
 
"אם שתיכם תחשבו אותו דבר

סימן שרק אחד ממכם חושב" אפשר הסבר בבקשה? לפי מה מחליטים מי יהיה החושב? ומי מחליט מי יהיה החושב? ואם החושב טיפש מה אז עושים? "קבלי את דיעותיו גם אם לא תסכימי איתם" אישה לא חושבת הולך טוב עם גבר לא חושב? גישה כל כך לא אינטימית בין אנשים,קצת כמו יחסי עבודה ולא נישואים.
 
למעלה