בסך הכל רציתי להזריע בשלום...
למרות כל התלונות שלי על הלימודים, יש חוויות אותן יכולים לחוות רק תלמידי מדעי בע"ח, כמו ביקור במכון הזרעה. אין כמו אולד - פאשן רומנטיקה: אור נרות, בקבוק יין, פר, פרה והדוקטור שנתקע באמצע. הסיור היה אמור לצאת ב 8:15 בדיוק. "פחחחח" נחרתי לעצמי בחינניות, "ממתי אוטובוסים יוצאים בזמן?" >נזכרת באוטובוס ההוא בברצלונה שכן יצא בזמן והותיר אותי לחפש דרך הגעה חלופית לשדה התעופה< אז הגעתי באיחור אופנתי, 10 דקות גג. בעודי עוברת בצעד קל בשערי הפקולטה, אני מגלה לתדהמתי שנהג האוטובוס לא העריך כלל את האופנתיות המתפרצת שלי ובדיוק נוסע. לא איבדתי עשתונות והתקשרתי למזכירת החוג שאמורה להגיע למשרד ב8:30 (כלומר, את העבודה בפועל היא מתחילה ב 11:00 אחרי 17 כוסות תה וריכולים). למרבה הפלא, היא לא הייתה במשרד. בלי למצמץ התקשרתי לחברת ההסעות (שאת שמה הספקתי לקלוט כשהאוטובוס חלף על פני) וביקשתי שיגידו לי לאן נוסעים כדי שאגיע ברכב. המוקדן הפנה אותי לנהג האוטובוס (שהשמיע את השיחה עמי בדיבורית לכל יושבי האוטובוס) והסביר לי איך מגיעים לקיבוץ הציורי משואות יצחק. כעבור חצי שעה, גל רמזורים אדומים ונהג מונית אחד שמשום מה חשב שחתכתי אותו וניסה להתנקם בי כל הדרך - הגעתי. ירדתי מהרכב והצטרפתי לחבורת סטודנטים שבחנו בעיון אבוקדו. רגע רגע רגע... אבוקדו? מה הולך כאן? איפה הפרות? בירור קצר אצל הנהג העלה שיצאו שני סיורים באותו הבוקר. אחד של החוג שלי, אחד של החוג למדעי הצמח. פרט קטן אך חשוב שהמוקדן שכח לציין בפניי. וכך, במקום לצפות ב cow on cow action חזרתי למכוניתי בעודי מפתחת תיאבון לאבוקדו. מסקנתי מהאירוע: להירשם בהקדם לחוג למנהל עסקים כמו כל סטודנט נורמלי. מי בכלל רוצה לראות הזרעה מלאכותית של פרה
???
למרות כל התלונות שלי על הלימודים, יש חוויות אותן יכולים לחוות רק תלמידי מדעי בע"ח, כמו ביקור במכון הזרעה. אין כמו אולד - פאשן רומנטיקה: אור נרות, בקבוק יין, פר, פרה והדוקטור שנתקע באמצע. הסיור היה אמור לצאת ב 8:15 בדיוק. "פחחחח" נחרתי לעצמי בחינניות, "ממתי אוטובוסים יוצאים בזמן?" >נזכרת באוטובוס ההוא בברצלונה שכן יצא בזמן והותיר אותי לחפש דרך הגעה חלופית לשדה התעופה< אז הגעתי באיחור אופנתי, 10 דקות גג. בעודי עוברת בצעד קל בשערי הפקולטה, אני מגלה לתדהמתי שנהג האוטובוס לא העריך כלל את האופנתיות המתפרצת שלי ובדיוק נוסע. לא איבדתי עשתונות והתקשרתי למזכירת החוג שאמורה להגיע למשרד ב8:30 (כלומר, את העבודה בפועל היא מתחילה ב 11:00 אחרי 17 כוסות תה וריכולים). למרבה הפלא, היא לא הייתה במשרד. בלי למצמץ התקשרתי לחברת ההסעות (שאת שמה הספקתי לקלוט כשהאוטובוס חלף על פני) וביקשתי שיגידו לי לאן נוסעים כדי שאגיע ברכב. המוקדן הפנה אותי לנהג האוטובוס (שהשמיע את השיחה עמי בדיבורית לכל יושבי האוטובוס) והסביר לי איך מגיעים לקיבוץ הציורי משואות יצחק. כעבור חצי שעה, גל רמזורים אדומים ונהג מונית אחד שמשום מה חשב שחתכתי אותו וניסה להתנקם בי כל הדרך - הגעתי. ירדתי מהרכב והצטרפתי לחבורת סטודנטים שבחנו בעיון אבוקדו. רגע רגע רגע... אבוקדו? מה הולך כאן? איפה הפרות? בירור קצר אצל הנהג העלה שיצאו שני סיורים באותו הבוקר. אחד של החוג שלי, אחד של החוג למדעי הצמח. פרט קטן אך חשוב שהמוקדן שכח לציין בפניי. וכך, במקום לצפות ב cow on cow action חזרתי למכוניתי בעודי מפתחת תיאבון לאבוקדו. מסקנתי מהאירוע: להירשם בהקדם לחוג למנהל עסקים כמו כל סטודנט נורמלי. מי בכלל רוצה לראות הזרעה מלאכותית של פרה
