בני סלע -

בני סלע -

בהמשך לשרשור הזה שהותיר אותי יותר הפוכה ממה שהייתי לפניו, אני מוצאת שתגובת היתר שלי לא משתנה. אני בסטרס, אני חושבת מחשבות איומות, אני פוחדת נורא. לא חושבת בכלל על הדברים המעצבנים (משטרה, שב"ס, בלה בלה). חושבת על זה שהחתיכת חרא הזה אונס בזה הרגע כל כך הרבה נשים במדינה: אונס אותן לחרוד, אונס אותן לנעול את הדלתות והחלונות. אונס אותן לפחד ללכת לבד ברחוב, אונס אותן להסתכל אחורה, לקפוץ מרעש בשיחים, לא להרים את הפקק של החשמל. אונס אותן לחשוש להיות לבדן בבית, אונס אותן לחפש מקומות חניה הכי קרובים שיש ליעדן, אונס אותןצ להבהל מכלבים שנובחים בחצר. אונס אותן לבדוק בחשש פנים של גברים שחולפים מולן ברחוב, אונס אותן לעקוב אחרי החדשות. אונס אותן לחשוב עליו. הוא חדר (מילה איומה פתאום, נכון?) אל תוך החיים של המון נשים. הוא ניצח, האפס. הוא יחקק לנצח בספר השיאים של הפסיכופטיים הסוטים. וזו הרי התגשמות של חלום. סליחה על זה שפתחתי הודעה כזאת וסליחה על זה: סססססססססמק. שיתפסו כבר את הבנזונה והלוואי ו"יתפתח" מאבק שבו יהיו "חייבים" לירות בו על מנת לרסנו. והלוואי שימות.
 

lulyK

New member
הוא רק סימפטום.

כל הפחדים שעולים אצלי עכשיו היו שם כבר קודם, יש כל כך הרבה סיבות לפחד בעולם הזה. בשנת 2000 כשהוא היה בשיא הפעילות שלו, גרנו בתוך ת"א, ואני נכנסתי לשיתוק מוחלט. התקלחתי עם גז מדמיע ביד ועברתי בין חדרי הבית בפזצטות. כמובן שלא ישנתי לבד בבית ונגזר עלי לנדוד בין חברים ולנסוע לאמא שלי כל פעם שצצו מילואים או חו"ל. בסוף הגעתי לטיפול בדמיון מודרך והשתחררתי מרוב החרדות. היום אני לא מרשה לעצמי להתמכר לזה. נכון, הוא שם בחוץ. גם כשהוא בפנים, הרוע בחוץ. יש צד אפל בעולם הזה ואני לא רוצה לחיות כשהוא נושף בעורפי 24 שעות ביממה. נועלת דלתות, נזהרת קצת יותר. זהו.
 
כל הכבוד../images/Emo45.gif

גם אצלי הוא מציף מקומות וגם בשרשור המקורי כתבתי על זה. אני לא מצליחה להתנתק. אתמול הייתי בלמודים, ברעננה. שלושה סיבובים בכל האיזור עד שהתפנתה חניה מול המדרגות של בית הספר (אני מסיימת ללמוד ב-20:00). לעת הפסקה ארגנתי קבוצה כי נורא רציתי קפה (בית הקפה במרחק 5 דקות הליכה מהמקום). אותי זה משתק. לא מכירה את עצמי ככה.
 

lulyK

New member
אני כל כך מבינה על מה את מדברת.

במקרה שלך זה כנראה יעבור כשיתפסו אותו, אז חכי בסבלנות.
 
אני מחכה

בסבלנות? עהההה.... לא כל כך. העובדה שפתאום אמרו שמחפשים אחריו ממש כאן, ליד הבית, העבירה אותי סופית על דעתי. אני יושבת בחדר העבודה אצל הוריי, חולשת על כל הבית בערך ודלת הכניסה מתחתיי. משתוקקת שאחד מההורים יחזור כבר מהעבודה. אוי, נו. אני חייבת להעיף אותי מפה.
 

Rplus1

New member
הפחד הקמאי

קוראת לזה לילי רתוק. הפחד הזה שמשותף לכל הנשים באשר הן והוא סוג של כפיה גברית שובינסטית מהזן הגרוע ביותר, כי הוא משאיר אותנו בבית, משאיר אותנו תלויות בגבר שיגן עלינו משאיר אותנו חרדות וחסרות אונים. וזה לא יעזור לאף אחת אם בני סלע ימות. הוא לא היחיד.
 

טינ

New member
אנחנו גרים ב"איזור החם"

חברה עכשיו סיפרה לי שהיום, לראשונה מזה שלושה ימים היא פתחה לאוורר את הבית... ואפילו אני, שממש לא כזאת כל פעם חשבתי פעמיים על כל תנועה, אני באמת לא מכירה אותי ככה. ובקשר לאחרים- דובר פה הרבה בהקשרים אחרים על מה שלא יודעים לא כואב, במקרה שלו כל שיטות הפעולה עד כה ידועות וזה באמת גורם לחשוב כל הזמן. מקווה שייתפס מאד בקרוב, ושכולם יחזרו לישון בשקט (יחסי)...
 

יעל י

New member
איפה זה האיזור החם? צפת,

עכשיו החיפושים באיזור צפת. מי יודע איפה הוא??? אולי גם כבר מחוץ לארץ,אם היה לו סיוע אז הוא יכול להיות בדרך ל...על איזו יכטה למשל הכי מפחיד אותי שאולי הוא נכנס לבית כלשהו ומחזיק מישהי כבת ערובה...
 

נינה 999

New member
מונח נפלא. אני הולכת להשתמש בו

"לילי רתוק": אין יוצאת ואין באה בסמטאות, במגרשים ובגנים החשוכים. ברדת הלילה, מן ההכרח הוא שאנחנו הנשים נסתופף במחסה. למרות שאני סמויה אדוקה בפורום הזה, אני חייבת להגיד שאת המונח הזה אני שואבת לארגז ההגדרות הפמיניסטי שלי.
 

ritush2002

New member
שונאת את הפחד הזה!

וזה שהוא הפך לחלק ממני מאז שהודיעו שמחפשים אותו בשרון ואנחנו גרים באיזור. שקלתי לא לתת אוכל לכלב שלנו כמה ימים, רק במקרה וה
הזה יחליט להקלע לאיזור... אבל הכלב שלנו יותר מדי נחמד בשביל להתקרב לכזאת חיה! מקווה שבסוף כמו שאמרה לינוי בר-גפן: "יהיה אזרח שייתקל בו. והאזרח שייתקל בו ידאג להפוך את ההתקלות לאלימה".
 

נטעטע

New member
הלכתי לבדוק שהדלת נעולה

אני לא מקפידה על כך ביומיום, אבל איך שראיתי את הכותרת נזכרתי.
 
למעלה