בני נולד עיוור

ללה ה

New member
בני נולד עיוור

בני נולד עיוור. לא קל להיות עיוור. למשל, לצאת לרחוב הרבה יותר קשה, כל פעם שהוא יוצא לרחוב הוא חוזר עייף. רוצה רק להתקלח ולנוח בבית. איימי מקריאה לבני סיפורים. קולה יבש ומונוטוני כאילו הייתה עיניים בלבד. איימי מעבירה את המילים לבני ומשאירה לו את הקריאה. מילים שכתבו אנשים על ים של שלווה, שמיים של גבול, שלכת של תוגה, פריחה של תקווה, על גלים המתנפצים על המזח. איימי מקריאה סיפורים שכתבו אנשים על עצב וכאב, חשש ורצון. קולה יבש ועיניה יבשות ודמעות זולגות מעיניו העיוורות של בני. בני מכתיב לאיימי את מחשבותיו: `אינני יכול לראות את כל הכאב והגבולות, התוגה וההתנפצויות. האם בגלל שאינני רואה את הים, את השמיים והשלכת אני מוצא אותם ברחוב כל יום? ומדוע הם עצובים כל-כך אלו שכותבים עליהם`? איימי מקלידה ושותקת. כשבני מניח ידו על זרועה היא מבינה שסימן לה כי סיים, כפי שסיכמו ביניהם. אבל בני ממשיך לדבר: `כשאני יוצא לרחוב, על המדרכה, בין המון האדם, הפיח, החנויות והתנועה, אני חש שאני רואה את הים ואת השמיים ושלכת עם פריחה, כל-כך יפים הם המראות, כל היופי הזה גדול ועצום וממלא, עד שכשאני חוזר הביתה לא נותר לי אלא להתקלח ולנוח. לו רק יכולתי להראות למה כמה יפה...` בני מחייך ואומר: `הים שלי, אח הים שלי והגלים, הו איימי, הפריחה והגלים האלה`. איימי שותקת ועיניה במסך. `לו רק לא היו שלי בלבד`. איימי שותקת, קולה שבור ומעיניה זולגות דמעות.
 

alona..

New member
זה מזכיר לי

כשהייתי קטנטונת, רציתי להרגיש איך מרגישים העיוורים. איך הם מרגישים באמת. בלי לנופף ידיים באוויר, ולחפש את דרכי, בעלטה. בלי מקלות, בלי כלבים. חושך מוחלט. עצמתי את עיניי, מפחדת מהתחושה, ועדיין, לא מושיטה ידיים לעזרה. זה נגמר בבית חולים.. אבל בעצם כולנו עיוורים, או שכולנו רואים, לא אותו הדבר. הצהוב שלי, הוא לא הצהוב שלו, הים שלי הוא שלי, שלו הוא שלו. ואני חושבת.. שהוא לא באמת עיוור, לא כל עוד מעיניו זולגות הדמעות. כל עוד הוא חש. והנכות, גם אם היא קיימת בפועל, היא קיימת בראש בלבד. אלונה.
 

*eve*

New member
ואני תמיד תהיתי...

איך עיוורים חולמים. רק בקולות? גם בחלום הם ממששים? מה בדיוק עובר להם בראש..? ואלונה, אם את בצ`אט עכשיו, צרי קשר....
 

ללה ה

New member
ואני תוהה

האם עיוורים ובעלי ראייה גם יחד, בחלום, רואים ומה ואיך? אולי שם כמו פה, שזה קצת כמו שאמרה אלונה. אבל זה כבר סיפור אחר.
 

ranger joe

New member
הוצאת

את המילים מפי. גם אני הייתי משחקת את אותו משחק. ולפעמים לא רציתי לפקוח אותן, לראות את הרע שבעולם...
 

kumkum..

New member
כל כך יפה , ללה

ללמוד לראות את היופי מעיוור. ואיזו החמצה זו, שאת רוב החיים אנחנו מבזבזים על פיח וחנויות ותנועה, כשיש דברים כל כך יפים, שכל מה שנותר לעשות אחרי שרואים אותם זה להתקלח ולנוח.
 

רותי ב.

New member
יפה כמו שיר,

ובנך, בנך נולד מרגיש, מקשיב לרוח, לגלים, לצלילים שאולי אנחנו לא מכירים, מריח את האביב, ואת הסתיו, ואת הפריחות, וכל כך הרבה ריחות אחרים, ומרגיש את מה שאיימי מספרת לו, וחווה בכל כך הרבה אופנים, וכל שאר החושים כל כך מחודדים בצאתו אל הרחוב, ומה הפלא שחוזר הוא עייף, ורק להתקלח, ורק לנוח. כמו אלונה, גם אני ניסיתי פעם להרגיש `איך זה להיות`, וזה לא נגמר ב`תאונה`, ויש בזה קסם כאשר זה רק לרגע, ואולי כאב גדול כשזה לתמיד, ואולי דמעות, כמו אצלו.
 
למעלה