בני נולד עיוור
בני נולד עיוור. לא קל להיות עיוור. למשל, לצאת לרחוב הרבה יותר קשה, כל פעם שהוא יוצא לרחוב הוא חוזר עייף. רוצה רק להתקלח ולנוח בבית. איימי מקריאה לבני סיפורים. קולה יבש ומונוטוני כאילו הייתה עיניים בלבד. איימי מעבירה את המילים לבני ומשאירה לו את הקריאה. מילים שכתבו אנשים על ים של שלווה, שמיים של גבול, שלכת של תוגה, פריחה של תקווה, על גלים המתנפצים על המזח. איימי מקריאה סיפורים שכתבו אנשים על עצב וכאב, חשש ורצון. קולה יבש ועיניה יבשות ודמעות זולגות מעיניו העיוורות של בני. בני מכתיב לאיימי את מחשבותיו: `אינני יכול לראות את כל הכאב והגבולות, התוגה וההתנפצויות. האם בגלל שאינני רואה את הים, את השמיים והשלכת אני מוצא אותם ברחוב כל יום? ומדוע הם עצובים כל-כך אלו שכותבים עליהם`? איימי מקלידה ושותקת. כשבני מניח ידו על זרועה היא מבינה שסימן לה כי סיים, כפי שסיכמו ביניהם. אבל בני ממשיך לדבר: `כשאני יוצא לרחוב, על המדרכה, בין המון האדם, הפיח, החנויות והתנועה, אני חש שאני רואה את הים ואת השמיים ושלכת עם פריחה, כל-כך יפים הם המראות, כל היופי הזה גדול ועצום וממלא, עד שכשאני חוזר הביתה לא נותר לי אלא להתקלח ולנוח. לו רק יכולתי להראות למה כמה יפה...` בני מחייך ואומר: `הים שלי, אח הים שלי והגלים, הו איימי, הפריחה והגלים האלה`. איימי שותקת ועיניה במסך. `לו רק לא היו שלי בלבד`. איימי שותקת, קולה שבור ומעיניה זולגות דמעות.
בני נולד עיוור. לא קל להיות עיוור. למשל, לצאת לרחוב הרבה יותר קשה, כל פעם שהוא יוצא לרחוב הוא חוזר עייף. רוצה רק להתקלח ולנוח בבית. איימי מקריאה לבני סיפורים. קולה יבש ומונוטוני כאילו הייתה עיניים בלבד. איימי מעבירה את המילים לבני ומשאירה לו את הקריאה. מילים שכתבו אנשים על ים של שלווה, שמיים של גבול, שלכת של תוגה, פריחה של תקווה, על גלים המתנפצים על המזח. איימי מקריאה סיפורים שכתבו אנשים על עצב וכאב, חשש ורצון. קולה יבש ועיניה יבשות ודמעות זולגות מעיניו העיוורות של בני. בני מכתיב לאיימי את מחשבותיו: `אינני יכול לראות את כל הכאב והגבולות, התוגה וההתנפצויות. האם בגלל שאינני רואה את הים, את השמיים והשלכת אני מוצא אותם ברחוב כל יום? ומדוע הם עצובים כל-כך אלו שכותבים עליהם`? איימי מקלידה ושותקת. כשבני מניח ידו על זרועה היא מבינה שסימן לה כי סיים, כפי שסיכמו ביניהם. אבל בני ממשיך לדבר: `כשאני יוצא לרחוב, על המדרכה, בין המון האדם, הפיח, החנויות והתנועה, אני חש שאני רואה את הים ואת השמיים ושלכת עם פריחה, כל-כך יפים הם המראות, כל היופי הזה גדול ועצום וממלא, עד שכשאני חוזר הביתה לא נותר לי אלא להתקלח ולנוח. לו רק יכולתי להראות למה כמה יפה...` בני מחייך ואומר: `הים שלי, אח הים שלי והגלים, הו איימי, הפריחה והגלים האלה`. איימי שותקת ועיניה במסך. `לו רק לא היו שלי בלבד`. איימי שותקת, קולה שבור ומעיניה זולגות דמעות.