בני אדם מוליכים עצמם בדרכים לא להם.
את היצירה הזאת כתבתי ושכתבתי כבר עשרות פעמים שיר שלא נותן מנוח...מן שיר מסע שלא נגמר....אפילו שם אין לי... הנה עוד גירסא לשיפוטכם, לטוב ולרע. בני אדם מוליכים עצמם בדרכים לא להם. ואני בדרכי שלי, זאת שלפני האחרונה. אביט לאחור ואראה את כולם. כל ההולכים אחריי בדרך לא להם. העצב, האומללות והכאב - שגם אם אין להם שם יש בהם דמעה. כולם מדדים אחריי, לא במדבר ולא לזכר נעוריי, הקסם, העלבון, הציפיה , החלומות - וכמעט בסוף הבדידות משתרכת ענוגה ודהויית שורשים - היא בדרכי ממנה אני באה ואליה אני הולכת. בתרמילי אין צידה לדרכם האובדת, רק מילים שלא אומר לעולם- רסיסי חיים שנשרו ממני, פירורי אותיות שננעצתי ברחם אדמה עקרה לסמן את הדרך שאין ממנה חזרה. אני בדרכי, ולצידי הולך הנוחם המופלא, נכה הרוח ואדון לה. צילו סדוק ומלטף הוא מגיש לי , כהרגלו, עוד טיפת זכרון לשתות, אולי ארצה לעשות איתו את כל הדרך חזרה. ואחרון ההולכים אחריי - אתה שהיית פיסת השיגעון האחרונה שנותרה בי - פניך נמקים בלובן גסיסה נצחית, כמה יפה לך צל מות האהבה! ואני בדרכי יודעת שעוד מעט ננוח, גם אתה. עוד קמצוץ של אשליה, עוד מעט אכרע ואתעטף שוב בתכריכים לבנים של אמונה. ואני בדרכי יודעת שעוד מעט נבכה, גם אני. עוד כמה צעדים ולקראתי יבוא זה שיספר לי - איך ממשיכים לחיות בין המתים.
את היצירה הזאת כתבתי ושכתבתי כבר עשרות פעמים שיר שלא נותן מנוח...מן שיר מסע שלא נגמר....אפילו שם אין לי... הנה עוד גירסא לשיפוטכם, לטוב ולרע. בני אדם מוליכים עצמם בדרכים לא להם. ואני בדרכי שלי, זאת שלפני האחרונה. אביט לאחור ואראה את כולם. כל ההולכים אחריי בדרך לא להם. העצב, האומללות והכאב - שגם אם אין להם שם יש בהם דמעה. כולם מדדים אחריי, לא במדבר ולא לזכר נעוריי, הקסם, העלבון, הציפיה , החלומות - וכמעט בסוף הבדידות משתרכת ענוגה ודהויית שורשים - היא בדרכי ממנה אני באה ואליה אני הולכת. בתרמילי אין צידה לדרכם האובדת, רק מילים שלא אומר לעולם- רסיסי חיים שנשרו ממני, פירורי אותיות שננעצתי ברחם אדמה עקרה לסמן את הדרך שאין ממנה חזרה. אני בדרכי, ולצידי הולך הנוחם המופלא, נכה הרוח ואדון לה. צילו סדוק ומלטף הוא מגיש לי , כהרגלו, עוד טיפת זכרון לשתות, אולי ארצה לעשות איתו את כל הדרך חזרה. ואחרון ההולכים אחריי - אתה שהיית פיסת השיגעון האחרונה שנותרה בי - פניך נמקים בלובן גסיסה נצחית, כמה יפה לך צל מות האהבה! ואני בדרכי יודעת שעוד מעט ננוח, גם אתה. עוד קמצוץ של אשליה, עוד מעט אכרע ואתעטף שוב בתכריכים לבנים של אמונה. ואני בדרכי יודעת שעוד מעט נבכה, גם אני. עוד כמה צעדים ולקראתי יבוא זה שיספר לי - איך ממשיכים לחיות בין המתים.