בנות אני לא מוצאת את עצמי.

[טורטיקוליס]

בנות אני לא מוצאת את עצמי.

לא יודעת למה אבל אין לי שקט פנימי מאז הלידה. לפעמים עצבנית ולפעמים רגועה אבל לא מאושרת ומסופקת כמו פעם. והכי גרוע, ממש לא יודעת לאמר מה יעשה לי טוב. אוףףף

 

[רק ריקה]

שכחתי...כמה זמן אחרי לידה?

אם אני זוכרת נכון אז את ממש בחודשים הראשונים אחרי , נכון? את גם בבית איתם? העצה שלי היא שתנסי לחזור קצת ולצאת מהבית בלעדיהם....לחברות/משפחה/פדיקור/מניקור/מספרה...בקיצור, לחזור לאט לאט לדברים שהיו בשגרה לפני הילדים.... אי אפשר להיות 24/7 עם הקטנים ולא להשתגע....

 

[נושי52]

 

[רק ריקה]

ועוד משהו קטן...

אף פעם לא עשיתי את זה....

תעשי טובה לך (ולי!) ותשני את הניק שלך? זה שם של בעיה רפואית ולא כך היית רוצה שיכירו אותך לנצח, נכון? תבחרי לעצמך איזה ניק נחמד ואופטימי

(כמובן שאת לא חייבת! פשוט לי אישית עושה רע לראות מישהי שהניק שלה הוא על שם מחלה/בעיה)

 

[סופר MOM]

אני עם ריקה

שינוי השם למשהו אופטימי יותר יהיה תחילת השינוי...

 

[yr80]

גם משפט החתימה לא מאוד אופטימי...

אפשר היה לבחור את "אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא". בהקשר הזה נדמה לי שחשיבה אופטימית, והבנה שהקושי הוא זמני, יכולים לסייע לעבור את התקופה הקשה הזו.

 

[מאושרת 22]

חחחחחח רק עכשיו שמתי לב

לאיתי שלי היה טורטיקוליס

 

[טורטיקוליס]

חחח.. כמה שאתן צודקות.

אני באמת שקועה מאד בדאגות שלי. וזה יוצא לי מכל כיוון שאפשר.... אני אחשוב על משהו חדש. למישהי יש רעיון? אני אשמח לשמוע הצעות... האמת שאני מנסה דוקא לצאת מהבית, וגם החצי משתדל להרים את המצב רוח אבל לא יודעת למה, כאילו ההרגשה המבאסת נמצאת איתי. גם כשיש מצב רוח, הוא לא כמו פעם. האמת שיצאתי לפגוש חברות לפני שבוע, והיה כיף עד שבאה אחת ואומרת לי :את לפני או אחרי? (הבטן...) עם חצי חיוך כזה, וזה לא נעים להסתובב עם חברות שהן במקום טוב בחיים ורק אני בבאסה כזו. שמנה, רגישה יתר על המידה, עייפה עם עיגולים שחורים , הבגדים לא מתאימים למידות החדשות (10 קילו יותר) אני רואה במראה רק את העודפים מכל הצדדים... עם הפיטורים מהעבודה. ועוד ועוד ועוד... לפחות כאן לא מכירים אותי ואפשר לשפוך...

 

[רק ריקה]

תחליפי חברות.....

אני אומרת את זה חצי בצחוק וחצי ברצינות....למה שהיא תגיד כזה דבר בתור חברה?! (אוף! נשים!!) מה עם ספורט? את אוהבת לעשות? אולי תקביעי לך שכל יום בערב את יוצאת להליכה/ריצה של שעה? זה גם יתן אויר, גם כושר ושריפת קלוריות גם קצת לראות אנשים. ואני אגלה לך סוד.....אל תהיי כל כך בטוחה שטוב להן בחיים!! יש תכונה כזו לנשים, להראות כאילו הכל מצויין כלפי חוץ (כי הרי לכולן טוב אז מה, היא תהיה המסכנה היחידה??) כשבעצם ההפך הוא הנכון! גם אם הן שמחות/מטופחות/מאוהבות בילדים ובבעל ומקום העבודה פשוט מושלם...אל תקני את זה כל כך מהר

לא רשמת כמה זמן את אחרי לידה....ההורמונים משפיעים על מצב הרוח גם אחרי הלידה ואולי כדאי להתייעץ גם עם רופא משפחה.

 

[טורטיקוליס]

תודה רקריקה -

באמת חברה מעצבנת אבל היא מהטיפוסים האלו שאומרים הכל בסוג של הומור, לא בכוונה לפגוע. ביומיום מתמודדים אתם בעקיצות חוזרות, אבל כשאני חלשה פיזית אני חלשה גם מנטלית והבדיחות האלו לא מצחיקות אותי רק פוגעות. אני דווקא יוצאת קצת להליכות, נרשמתי לשעורי פילאטיס אבל ביטלתי אחרי 3 שעורים כי היה לי מאמץ מדי גדול. אני 4 חודשים אחרי לידה. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם החיים החדשים של 3 ילדים, הוצאות כספיות כבדות, יציאה ממעגל העבודה (היתה לי עבודה שבאמת אהבתי)

 

[רק ריקה]

להתחיל לחפש

עבודה חדשה. לפרסם לכל הסובבים שאת מחפשת עבודה. 4 חודשים אחרי לידה זו עדיין התקופה הקשה...תפרגני לעצמך וויתורים בתקופה הזו. לא הכל צריך להיות מתוקתק...את לא אמורה להראות מיליון דולר, הילדים לא אמורים לישון כל הלילה, רוב היום צריך לבצע פעולות טכניות (להכין בקבוקים, לחתל, להרדים וכו'). עוד כמה חודשים תהיי יותר חזקה ועירנית ואז דברים יתחילו להראות טוב יותר.

 

[מיכל איתם עמרני]

התייעצות עם איש מקצוע

הייתי הולכת להתייעצות קטנה. לא משהו מחייב או משהו ארוך טווח. רק לראות אם הוא/היא יכולים לעזור לך ולהרים אותך מהמקום שאת נמצאת בו. כי נכון שכל השינויים ההורמונליים, חוסר השינה, ההתקעות בבית, דיבור אל תינוקות כל היום, חוסר הבנה או תמיכה מבן הזוג - כולם ביחד וכל אחד לחוד יכולים להביא למצב שאת מתארת, אבל רק מהחשש שיש שם עוד משהו שעלול (חלילה) לפגום או להעיב על האמהות שלך - או על היחסים שלך עם עצמך או עם בן זוגך, אני חושבת שזה שווה את הבירור הזה. ואם את צרכיה הכוונה בענייני השינה, את יכולה לפנות אלי פה או במסר - אני אשתדל לענות כמיטב יכולתי מיכל

 

[טורטיקוליס]

תודה מיכל. -

אני באמת חושבת לפנות לכוון של לשקול פסיכותרפיה. האם לזה התכוונת? כי הרופא משפחה טוען שזה אולי דיכאון לידה. אבל הוא לא נראה לי מספיק אחראי, (רופא חדש, פעם ראשונה, הכיר אותי 10 דקות ורשם תרופה, ואני לא במצב קשה כל כך שהוא הבין מיד, פשוט נראה לי כמו חוסר אחריות קטן.)

 

[אופטימיות קוסמית12]

מכירה את המצב..

אצלי גם לאחר 3 חודשים מצב הרוח לא היה יציב, הייתי די מדוכדכת ובעיקר כמו שאמרת - יודעת שלא טוב לי אבל לא מוצאת מה יעשה לי טוב (למרות שהיו מלא דברים בעבר..פתאום הכל נראה תפל). לא מצאתי את עצמי והרגשתי כאילו אני לא מצליחה להתארגן על החיים שלי מחדש, עם האמהות ושאר הדברים הנלווים אליה. אני בזמנו הלכתי לכמה שיחות (בהפניה של רופא המשפחה) וגם טופלתי תרופתית וזה מאד עזר. למען האמת, גם חזרתי לעבודה בהמשך והיציאה מהבית עשתה לי טוב מאד. ממליצה לך לפגוש איש מקצוע ואם יש צורך, כדאי להיעזר זמנית גם בתרופה שמרגיעה. במקביל, לאט לאט, לאסוף את הכוחות ולהכניס לחייך תחביב חדש/תפקיד חדש/כל יציאה קבועה מהבית שתמלא אותך ובה תקדישי זמן רק לעצמך ותתעסקי במשהו אחר לגמרי... אם יש לך שאלות, את מוזמנת לפנות גם במסר. כמו שאמרו חברותיי כאן - הכי חשוב שתדעי שהקושי הוא זמני. זמני. זמני. וזה עובר. ועד שיעבור - תעזרי לעצמך בכך שתבקשי עזרה. בהצלחה

 

[טורטיקוליס]

סוףסוף מישהו שמבין אותי, איזה פורום מדהים

אני עוברת למסרים

 

[מיכל איתם עמרני]

כן, בדיוק לזה התכוונתי

טיפול תרופתי אמיתי יינתן רק ע"י פסיכאטר. אבל כל פסיכותרפיסט יוכל לזהות דיכאון לאחר לידה ולהפנות אותך לטיפול נכון. אני מכירה מטפלת מצוינת מהמרכז, אם תרצי. וזה באמת נשמע כאילו הרופא הזה חסר אחריות מיכל

 

[מאיה דורון]

החיים משתנים...

אנחנו הופכים להיות אנשים שקצת מאבדים את הזהות שלהם, עסוקים כל היום בסיפוק צרכיהם של 2 גמדונים, שכל היום הם עם אותם הצרכים והכי גרוע, הם צורכים את הצרכים האלה יום אחרי יום, בלי לשנות את הצריכה שלהם ובכלל לא מעריכים את מה שאנחנו עושים עבורם... נשמע מדכא, נכון? אז זהו... שבוך כל אלה, את חייבת למצוא את הזמן שלך לעצמך להיות את! לא אמא של... לא אשתו של... אלא את! חפשי את הזמן לצאת לבית קפה עם חברה, לצאת לאיזה סופ"ש בכיף או ללכת לחדר כושר. זה מדהים כמה זה מחייה, מעורר ונותן אנרגיות... נסי.