בנות אני דואגת!

[d i n o l e]

עכשיו ראיתי שכתבת. אז אם הם אמרו

שהכל טוב למה את בעצם לא מוכנה לקבל את זה? תנסי לעשות חושבים עם עצמך מה יגרום לך להרגע? האם שחס וחלילה כן תתגלה בעיה ותוכלי לומר אמרתי לכם? או לחילופין שתגיעי לגיל 18 ותראי שהכל תקין ואז תצטערי שהעברת את כל השנים בחרדות? זה נראה לי כמו גירסה של גיבור מת פעם אחת ופחדן מת מפחד אלפי פעמים (משהו בסגנון

) למה שלא תהני ממנו עכשיו? הוא נשמע ילד מקסים ונוח לגידול. תשעני אחורה ותהני. אם תתגלה בעתיד חס וחלילה בעיה תטפלי בה אז. ובינתים פשוט תהני (ואולי תופתעי לגלות שהכל בסדר) כי הרי היית אצל מומחים והם לא אמרו שיש לך מה לעשות לטובה או לרעה. (וזה לא שחס וחלילה אם יאתרו אוטיזם עכשיו יהיה לך מה לעשות נגד זה או יותר טוב) (ודרך אגב כמו שכתבתי היו ילדים שהיו נהדרים והתפתחו נהדר ופתאום חלה נסיגה, אז כולנו נמצאות ב"סכנה" הזו. פשוט צריך להחליט שיאן טעם לדאוג מראש, תדאגי רק כשיהיה באמת סיבה אמתית לזה)

 

[galigal33]

טוב אז את צודקת לגמרי

אתמול לקחתי את כל מה שנאמר בשירשור הזה והתחלתי להפנים ולהסתכל על הכל קצת אחרת. אפילו לקחנו ביביסיטר ויצאנו לסרט וקצת ניקיתי את הראש מכל החרדות. תודה על ההתייחסות והאכפתיות ואני לוקחת הכל לתשומת ליבי. הוא אכן מקסים וכל מי שרואה אותו חושב ככה (כולל המומחים) אליהם הוא מתייחס הרבה יותר ממני באבחון . אני ממילא איתו ומשקיעה בו בשירים , סיפורים, דיקלומים, שירי אצבעות, נישוקים חיבוקים ליטופים הקפצות ...אז בכל מיקרה אני עושה איתו מה שצריך...(זה לא שכל היום הוא יושב לו עם מישחקים ומשחק) ברשותך אעתיק את התגובה הזאת למטה כי היא מעין סיכום של הכל ..תודה!!

 

[אילה הסגלגלה]

מתה להראות לך את מה שכתבת עוד שנה

את תמותי מצחוק, מבטיחה! אני מרפאה בעיסוק וגם אמא לשנים, ולפי מה שתארת היחיד/ה שצריכ/ה עזרה כאן בכל הסיפור זו לדעתי את. ואני כמובן אומרת את זה בחיבה ובחיוך מזדהה וממש לא בהתנשאות-כי גם אני טיפוס די דאגני באופן כללי... ונהדרת בדמיונות מפחידים... בקיצור ובכמה מילים, מבלי להכיר אותך, מעבר לשטף ההודעות הדואגות שלך בשבוע האחרון- יכול להיות שקשה לך שהילד "לא מושלם" וקצת איטי מוטורית,(דבר שלאו דווקא קשור להמשך ההתפתחות המוטורית שלו בעתיד) זו רק ההתחלה, אני חושבת שההורות הזאת שלנו דורשת מאיתנו לעבור גם תהליך של קבלת הילד ואמונה שהוא בסדר גם אם הוא לא בדיוק כמו בספר, והם אף פעם לא כמו בספר- אם הבת היפיפיה שלי התקדמה יפה מוטורית , היא כמעט עד גיל שנתים לא אכלה ופשוט הלכה ונעלמה. אם הבן שלי מבריק בכל התחומים נפלא ונהדר מקדים את כל הספרים- אבל מאחורי הגידול שלו מסתתר תמיד צל מפחיד, בעיה מבנית בכליות שיכולה לפגוע בו באופן זה או אחר בחייו... מציעה לך לעשות איזה עיבוד של הדברים עם עצמך, אולי איזה שיחה טובה עם חברה, ולחשוב למה את כל הזמן בוחנת אותו, למה אף אחד לא מצליח להרגיע אותך. שוב מדגישה שאני יורה בערפל, ועושה את זה בהרבה הזדהות ואולי אני טועה, אולי יש באמת בעיה, אבל היא באמת לא נראת מהדברים שתארת.

 

[galigal33]

איזו מקסימה

את... יש המון בדברייך ואני באמת מנסה כל הזמן להבין האם זו דאגת יתר או שיש פה משהו. אני באמת חוששת שהוא קצת תינוקי בכל , עצמאי כזה, נוח מידי ומייד עולים לי כל הסימנים לאוטיזם והספקטרום. קראתי כל כך הרבה על זה מרוב דאגה שאני עושה לו בחינות כל הזמן. אני כל כך מקווה שאני אמות מצחוק עוד שנה. בינתיים הקטן הזה איטי להחריד ולא תלותי בכלל כמו שחשבתי שתינוקות אמורים להיות. אה ...ונחמד לדעת שקוראים את ההודעות שלי.

 

[ממולדה]

../images/Emo41.gif אני ממליצה לך

לקרוא ספרים כמו "יומנו של תינוק" או "על תינוקות ואנשים" (יש אותו נדמה לי בצומת ספרים), ספרים שמתארים את העולם מנקודת מבט של תינוקות, איך הם חושבים, רואים ומרגישים בגילאים שונים (ולא רשימות של דברים שהם צריכים לעשות.... ). זה יכול לתת לך פרספקטיבה חדשה.

 

[galigal33]

אני אנסה להשיג אותו

תודה על ההמלצה.

 

[olgaer]

חומד, תיארת לי עכשיו את יובל שלי

 

[olgaer]

ומוסיפה שלי הוא ממש לא נראה

כבעייתי, אלא כעצמאי. אני רואה את תגובותיו בעת משחק שלו עם עצמו, בעת תגובות לגירויים שונים. והכנתי שזה האופי שלו, שזה הקצב שלו ואני צריכה לכבד אותו, למרות שמבאס אותי קצת החוסר "נוג'ז" וחוסר סבלנות שלו כלפי והקוצי מוצ'י שלי הזה מצידו.

 

[galigal33]

תודה רבה רבה

זה בדיוק התגובות שאני מחפשת. אני אמא בפעם הראשונה וחשוב לי לדעת אם יש פה משהו חריג. הדברים שכתבתי הם הדברים שמציקים לי וחשוב לי לדעת שהם קיימים באופן טבעי לא רק אצלנו.

 

[olgaer]

תראי, הילד שלי באמת מתפתח יופי

ויחסית מהר לגילו. אבל יש לו התנהגות זבאמת לפעמים מבאסת את "אני האגואיסטי" שלי. אני אספר לך מה שאני יודעת על עצמי. השן הראשונה שלי יצאה אחרי גיל שנה, התחלתי ללכת בגיל 1.3 או משה כזה. מילה ראשונה אמרתי בסביבות 1.5. חלק מרופאים טענו שאני מעוקבת התפתחותית. לבסוף כשהתחלתי לדבר, לא סתמתי את הפה לרגע והורי כבר נזכרו בנוסטלגיה לימים ששתקתי. היו לי הרבה שעות שאהבתי להיות עם עצמי ולא נזקקתי לאיש להעסיק אותי ועד עכשיו זה מתבטא באופי שלי. למזלי הורי פשוט הניחו לי. יחסים עם הורי מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו חמים מאוד. ועכשיו נזכרתי מאיזה סרט "ילדים זה לא בהמות ולא שדה עגבניות - לא מגדלים אותם, הם גדלים לבד". אין שום קשר, סתם רצתי להגיד אותו.

 

[galigal33]

זהו

שההתפתחות המוטורית שלו לא מדאיגה אותי בכלל...(אני עצמי הלכתי רק בגיל שנה וחצי ובעלי גם היה מהאיטיים יותר) גם אני הייתי תינוקת שקטה מאוד אבל כן דיברתי מוקדם מאוד. מה שהדאיג אותי זה הדברים שרשמתי למעלה אבל עשכיו כשאני שומעת שיש עוד ילדים כאלו זה מרגיע אותי קצת כי הייתי בטוחה שההתנהגות הזאת באוטו ועם אבא שלו היא מאוד יוצאת דופן וזה שיגע אותי! תודה כל הכל . אני באמת מעריכה את זה כי כל החודש האחרון הייתי בסרטים רציניים.

 

[dusha55]

גם הבן שלי בן 8.5 חודשים

זוחל רק גחון ולא ממש מעניין אותו כשאני הולכת מהחדר או בכלל (כשמשאירים אצל הסבתא), ואפילו כשאני בעצמי חוזרת מהעבודה (ולא רק בעלי) לא תמיד הוא עם חיוך רחב ומלא אושר לקראתי (בין אם זה בגלל שהוא עייף או בין אם זה בגלל כל מיני סיבות אחרות שלו), ברור שזה דיי מאכזב במקום מסוים. ולגבי מה שקורה באוטו - מוכר לי מאד. אני יכולה לדבר עד מחר וכאילו אני לא שם, הוא מסתכל מהחלון כי זה הרבה יותר מעניין לחקור את העולם ואני הרי תמיד יהיה שם (נראה שהוא יודע את זה). רק אם אני דופקת עם הידיים על הגג או על החלון, משהו שעושה רעש זה מושך את תשומת ליבו. אז בקיצור אנחנו עדין מחכים שיגדל עוד טיפטיפונת (את הספר זרקנו מזמן) ויבין מה שאנחנו מדברים.

 

[galigal33]

שוב תודה רבה גם לך

זה ממש עוזר לי לשמוע שההתנהגויות בהם אני חושדת נימצאות אצל עוד ילדים. אני באמת קוראת פה בפורום כל הזמן מבינה שתינוק אמור להיות חייכן ומבסוט כשהוא רואה את ההורים שלו וקשוב אליהם כל הזמן ומחפש את התגובה שלהם ותשומת הלב. מודה לך ששיתפת אותי. מרוב חרדה במכונית שלא איכפת לו מה אני אומרת בכלל כבר קשה לי ליסוע איתו. התשובה שלך עזרה לי ואני אשתדל להפסיק לשגע אותו במכונית שיתייחס אלי. ודרך אגב ילדת 6 ימים אחריי...

 

[haima היחידה]

מוכר מאד ../images/Emo8.gif

הכל הוא עשה מאוחר- להתהפך, לזחול, להתישב בהתחלה קצת נלחצתי ואח"כ פשוט החלטתי שאני חייבת לתת לו את הזמן שלו. הבדיחה היתה שהדבר היחיד שהוא עשה מהר זה להוציא שיניים... וכשהוא התחיל לעמוד וללכת בתמיכה כולם אמרו לי: הנה, אוטוטו והוא הולך, את תראי אפילו עד סוף השבוע וכו' ואני המשכתי להאמין שגם זה יהיה שלב ארוך נתתי לו זמן עד הלידה של הבא בתור.... ואז באופו מפתיע הוא התחיל לשדרג את עצמו משהו מדהים לפני כמה זמן פגשה אותי חברה מרפאה בעיסוק שבעבר התייעצתי איתה עליו... היא פשוט צחקה עלי... "עליו דאגת שהוא לא מרים את הראש?..." בקיצר, השד שלי היום בן 1.8 המלך של העולם אוכלים אותו בגן, בשכונה, ואפילו סתם ככה אנשים שלא מכירים אותו הוא הדביק את הקצב ואף יותר מזה ת'כלס, כל אחד והקצב שלו חבל על הלחץ שלך הוא עלול לעבור גם אליו תהני מהקיים את עוד תרצי אותו תינוק.... בהצלחה

 

[חני 20]

../images/Emo24.gif

היום היתי עם הילד בקניון,הנחתי אותו רגע על הרצפה והוא זחל קילומטרים קדימה ואפילו פעם אחת לא הסתובב לראות אם אני באזור. כשבעלי לקח אותו מהטפלת היום,חיכיתי להם למטה עם האוטו ועשיתי לו שלום בהתלהבות והוא אפילו לא חייך אלי. כשהילד מתעורר בבוקר ואני מוציאה אותו מהמיטה הוא קופץ מהידים שלי לרצפה. אני לא אמא רעה (למרות שאפשר להסיק ככה מההתהגות שלו..) והילד שלי הכי מדהים בעולם או שעדין לא נתפס לו הקטע של ההתקשרות או שזה באופי שלו להעסיק את עצמו ולהחליט לבד אין לי בעיה עם זה ואני בכלל לא דואגת. מקווה שעוזר לך לשמוע מאמהות נוספות

 

[galigal33]

תודה חמודה

לקחתי את עצתך וכתבתי פה...

 

[galigal33]

תארי לך ששלי אפילו

שן אחת לא הוציא עדיין. איטי עד הסוף ובכל מובן ואופן

 

[galigal33]

מקפיצה לעוד תגובות

מקפיצה...חשוב לי.

 

[פלגיה]

אני מאוד מתלבטת אם לענות לך

כי את רוצה את ההרגעה ולא את "סיפורי האימה". יש לי שני ילדים שהתאימו לתיאור שלך. אחת היתה איטית מאוד: התהפכה בגיל 7 חודשים, התחילה לזחול בגיל עשרה חודשים ולא דיברה עד גיל שנתים. אני גם לא זוכרת חרדת נטישה מיוחדת. הדבר שהכי הטריד אותי זה שלא מפריע לה. אם היא היתה משחקת בצעצוע והוא היה נופל לה מהיד - היא לא היתה מחפשת אותו בכלל. זה לא רק שהיא לא זחלה אליו, אלא שלא נראה היה שיש לה איזו שהיא מוטיבציה בכלל להתחיל לזחול. היום היא בת 12, עדין עם עולם פנימי עשיר ביותר, עדין מלאכית כזאת ואפילו "טובה מדי", אבל נהדרת. מצד שני יש לי בן שאמנם התפתחותו היתה תקינה (עם עיכוב בדיבור אבל זה משפחתי אצלינו), אבל הוא היה כזה ילד שקט ונוח, שהעסיק את עצמו שעות, והתעניין בחפצים יותר מבאנשים. בגיל הגן התחלתי להבין שיש לו איזו שהיא בעיה, ולקח לנו המון זמן לעלות עליה. הוא לא אוטיסט ולא בשום מקום על הספקטרום, אבל יש לו בעיות בתקשורת עם הסביבה, ובהבנת סיטואציות חברתיות. לכן בכל פעם שאני שומעת אמא מספרת עד כמה הילד שלה "נוח" אצלי מתחילה להבהב נורית קטנה. אז יכול להיות שהכל אצל הבן שלך בסדר גמור, ושכשהוא יהיה גדול תצחקי על הדאגנות שלך. יש ילדים שפתאום עושים קפיצה ענקית בהתפתחות ומה שלא היה נראה בכלל ריאלי בגיל מסוים הופך להיות מובן מאליו חודש אחר כך. מצד שני יכול להיות שיש כאן "משהו" שיצריך בדיקה מעבר. כרגע אין לך הרבה מה לעשות בנידון, אבל יש לי כמה המלצות: 1. אל תפסיקי לדבר אליו, ולשיר לו, גם אם נראה שהוא לא מגיב לזה. גם ילד שלא מדבר מבין. 2. תחזיקי אותו ותחבקי אותו למרות שהוא לא מבקש (אגב - תינוקות אוטיסטים שונאים חיבוקים. אם הוא נותן לחבק אותו זה עוד סימן טוב) 3. תנהלי מחברת מיוחדת ובו כל הנקודות שראויות לציון מבחינתך כולל תאריכים. (מה הוא עושה בגיל 9 חודשים, מה בגיל 10 וכו') זה יכול לעזור בהמשך. 4. עשיתם בדיקת שמיעה? זהו. אני מקווה שעניתי לך, ושלא הלחצתי יותר מדי.

 

[galit74]

תינוקות אוטיסטיים שונאים חיבוקים?

לא שמעתי על זה.