בנות אני דואגת!

galigal33

New member
בנות אני דואגת!

האם נורמלי שבן 9 חודשים (עוד 8 ימים) עדיין לא מבין כלום? לא משנה כמה אני אראה לו אור , כפיים וכו'...הוא לא מבין. לא מבין גם איפה אבא, איפה אמא? הוא פשוט מרגיש לי עדיין תינוקי. רק עכשיו התחיל קצת לזחול גחון.(קצת היפוטוניה וגמישות יתר) אני ניכנסת פה לפורום וכל הזמן קוראת על כל התינוקות שעושים קטעים ושיגועים ואני שואלת את עצמי האם רק הבן שלי איטי? אין לו חרדת זרים והוא נחמד בד"כ לזרים שמגיעים הביתה.(לפעמים במעלית הוא קצת חשדן) אוהב צעצועים מאוד. משחק איתנו ועם זרים אבל לא נילחץ כשאנחנו יוצאים מהחדר. לפעמים מגיב לשם שלו ולפעמים לא(תלוי אם הוא עסוק) ובאוטו הרבה פעמים מסתכל דרך החלון ולא מתייחס אלי. כן מושיט ידיים אלינו ולאחרים(התחיל בגיל שמונה חודשים), ממלמל ובמצב רוח טוב בד"כ, מחייך ומגיב לאהבה ומילות אהבה בד"כ. כבר ראו אותו רופאים ולא רואים שום בעיה למעט קצת איטיות מוטורית. ברור שאף אחד לא יכול לאמר כלום בגיל כזה אבל אני כבר ב"סרטים". אנחנו הולכים באופן פרטי לענת סימון המקסימה (אחרי פגישה אחת הוא התחיל לזחול גחון) ואפילו למרפאה בעיסוק שגם לא ראתה בעייה למעט איטיות פיזית . היא טוענת שהיא לא רואה פערים בין ההתפתחות הפיזית שלו לקוגנטיבית והיא רואה הרבה דברים טובים) אני מאוד אשמח לשמוע מאמהות שהילדים שלהן היו פשוט איטיים באופן כללי. (לא רק מוטורית) לא בא לי לקרוא הודעות על ילדים שהלכו לאט אבל דיברו שוטף בגיל 8 חודשים. את כל הבדיקות הרלוונטיות אני ממילא עושה ואין מה לעשות כרגע הרבה אני אשמח מאוד לקצת עידוד . בעלי טוען שלילד יש את הקצב שלו אבל קשה מאוד להרגיע אותי. אל תדברו איתי אל תחושות אמהיות כי זה רק משגע אותי עוד יותר. האם אתן מכירות ילדים שהיו פשוט איטיים בהכל ?(שלי איטי בכל למעט מוטוריקה עדינה מתאימה לגילו) סיפורים כאלו אני רוצה לשמוע כי תרחישי אימה וסיפורי זוועה אני מומחית למצוא בעצמי באינטרנט. כרגע אני זקוקה לנחמה . האם יש בנימצא?
 

meravido

New member
מה את דואגת? לאן הוא צריך לרוץ?

גם נבו שלי בשבוע הבא בן 9 חו' ואני צוחקת עליו שהוא קצת פלגמט כי הוא עדיין לא מוחא כפיים (למרות שאני נורא מנסה ללמד אותו) ועדיין לא עושה "ביי ביי" - כל ילד יש לו את הקצב שלו - יש ילדים שמתחילים ללכת בגיל 10 חו' ויש ילדים בגיל שנה וחצי. יש ילדים שמתחילים לדבר בגיל שנה ויש ילדים בגיל 3. לא צריך לדאוג. בסוף הם כולם עושים אותו דבר וחבל שאת נלחצת לשווא. בגיל הזה יותר חשוב התגובות שלו - יתרה מזאת, עד גיל שנה וחצי זה יותר חשוב - צריך לבדוק שהוא מבין ומגיב למה שאת מדברת איתו. גם נבו לפעמים עונה לשם שלו ולפעמים לא (אגב שאלתי את אחות ט.חלב והיא אמרה שבגיל הזה הם מגיבים לקול ולא לשם שלהם) - תלוי עד כמה הוא עסוק. את רואה שהוא מגיב וחייכן וחשדן ובודק - זה העיקר. כל השאר יגיע עם הזמן. תראי, שני האמצעים שלי, היו עושים דברים BY THE BOOK - לא מקדימים את זמנם ולא יותר מדי איטיים אבל באופן יחסי לבכור הם היו מאוד איטיים. יותם לא מחא כפיים עד גיל די מאוחר וזחל גחון למשך תקופה די ארוכה (אני לא זוכרת את הזמנים המדוייקים אבל אני זוכרת שלקח לו זמן. הוא אגב היחיד אצלי שזחל גחון) והתחיל לדבר (חיבור של שתי מילים ויותר) מגיל שנה וחצי. ותראי אותו היום
-האור בחיי. מדבר באופן שוטף (זה הגיע במהירות מהרגע שהתחיל) משחיל חרוזים יפה, מפרק לי את כל הבית, מטפס על כל דבר אפשרי. בקיצור - תרגעי. הכל הוא יעשה (ותאמיני לי שאת תתגעגעי לימים שעוד ניתן היה לשלוט בו).
 

galigal33

New member
אז עכשיו אני מבינה למה כשאני קוראת

לבעלי הוא גם מסתכל. חשבתי שהוא לא מכיר את השם שלו ועכשיו אני מבינה שהוא לא אמור ופשוט מגיב לקול. דאגה אחת ירדה לי .תודה!
 

בנס

New member
נשמע לי אחלה תינוקי!

תאמיני לי... את עוד תרדפי אחריו ותתפללי שהוא ישתוק לפעמים...
בגיל 10, כשהוא ישיג אותך בתחרויות ריצה, לא תאמיני שכתבת כזו הודעה!
 
בעלך צודק

לכל ילד הקצב שלו, ואני הוכחה חיה לכך. התמלאתי קנאה בג'ימבורי כשכל הילדים זחלו ורק הבן שלי זוחל גחון וגם זה היה בקושי בהתחלה. הייתי היסטרית מזה, כל מני נשמות טובות היו אומרות לי "מה הוא לא זוחל? את לא מטפלת ? שיגעתי את בעלי וכבר ביררתי על סדנאות עד ש..... בעלי ניער אותי ובסוף המתוקי שלי זחל על שש והיום מתרוצץ לי בבית כמו רמבו. הבן שלי מאד איטי בקטע הפיזי אבל תאמיני לי שהיום אני לא רק צוחקת על עצמי אלא המומה מעצמי איך לא ראיתי את הצדדים הנפלאים לדוגמא בהתפתחות הרגשית שלו, האהבה שהוא מעניק לי, הנשיקות, איך הוא לומד כל יום משהו חדש ומתלהב ומנסה להרשים אותי, בקיצור כל כולי התרכזתי כמו מטומטמת בזחילה הזו.
 

POOH*

New member
כן - יש לי אחד כזה בבית...

והייתי מאד מודאגת כי יש לו אחות גדולה שכבר דיברה המון בגיל שנה וגם השחילה חרוזים. והוא כלום - לא דיבר [אבא בגיל 8 חוד' וזהו..] לא ידע אפילו להכניס צורות למקום המתאים. לא מחא כפיים לא כלום. ההתפתחות הפיסית שלו הייתה בסדר - [זחל, עמד וכד'] היום הוא בן שנה וחודשיים עדיין לא הולך לבד. כבר יודע למחוא כפיםם ולעשות קוקו ולהסתכל על האור כששואלים איפה אור. אומר אבא, בובה, הםהם לאוכל והאואו לכל החיות ואוף [ונראה לי שבימים האחרונים הוא גם מנסה להגיד אור] בקיצור נורא דאגתי.. ופתאום יום אחד גיליתי שהוא כן יודע.. בשבוע אחד הוא התחיל למלא הוראות. אולי גם קודם הוא הבין ופשוט לא רצה להראות את זה - לא יודעת. אבל זה היה בערך כמו שאת מתארת רק שלנו כבר היה מודל השוואה בבית. ופתאום גילינו שהוא עושה הכל - מוחא כפיים מחפש את האור כששואלים איפה אור, ממלא הוראות [תביא לאמא את הספר, לך תיקח את האוטו וכד'].. אם עשיתם בדיקות והכל בסדר - אז אין מה לעשות חוץ מלחכות.. POOH
 
בגיל 8 חודשים אמר אבא?

לא נשמע לי איטי (אחרת איך אני אקרא לבן שלי???). אצלנו הולכים רק בערך בני שנה וחצי ואצל חברה קרובה שלי הילד עוד שבועיים בין שנתיים והוא עדיין עושה רק צעדים בודדים (אי אפשר להגיד שהוא הולך לבד עדיין).
יהיה בסדר! ישועת ה' כהרף עין ותשועתו קרובה לבוא!
מלאן נשיקות וחיבוקים.
 

hagitb1

New member
ליה שלי בת 9 חודשים לא עושה כפיים

ולא עושה ביי ביי. אני מנסה ללמד אותה והיא רק צוחקת וממשיכה לשחק. לכל ילד יש את הזמן שלו-הוא יעשה את *ה כ ל* כשהוא יהיה מוכן לכך. מבינה אותך מאוד כי גם אני הייתי לחוצה עד לא מזמן מכל דבר שהיא לא עושה. ואז הגעתי למסקנה שכשהיא תהיה מוכנה היא תעשה הכל.
 
כאמא לתאומים

בני כמעט שנה אני יכולה להרגיע אותך , בן אחד שלי קולט די מהר, אומר אור ואבא אוטו אמממ(לאוכל) וכד' הבן השני מקשקש בג'יבריש שמובנת רק לו....... לא יודע איפה אור לא אומר אבא ולא אוטו ולא עוד הרבה דברים שמובנים לנו....... שניהם לא עושים כפיים לשניהם אין חרדת זרים........ מה שאני באה לומר זה שכל ילד הוא אחר , אחד קולט מהר אחד פחות אז מה??......... צאי מהלחץ תני לו זמן , תמשיכי לעניין אותו כמו שעשית עד כה....... יש לילד קצב משלו שלאו דווקא מתאים לך...... והכי חשוב לא להשוות לילדים אחרים.......... אף פעם. בהצלחה.
 

galigal33

New member
טוב בנות

קראתי את התגובות שלכן וזה אכן עזר. אבל אני רוצה להיות יותר ספציפית לגבי הדאגות שלי. 1 שמתי לב שהתינוק שלי שמח כשאבא שלו מגיע מהעבודה. אבל אם הוא עייף כשהאבא מגיע או רוטן ומקטר הוא פשוט לא שם עליו. וזה משגע אותי. האם תינוק לא אמור לשמוח כל פעם שרואה את אבא שלו? איך זה אצלכן? 2 האם זה נורמלי שלא מזיז לו אם אני בסביבה שלו או לא? אני אומרת בי בי יוצאת לחדר אחר והוא מייד מוצא לו משחק לשחק איתו. 3 הרבה פעמים באוטו לא מעניין אותו בכלל מה יש לי להגיד אלא אם כן אני שרה. הוא מסתכל על החלון ומבחינתו אין אמא . לפעמים הוא מציץ בי. אבל אני לא הכי מעניינת אותו באוטו. האם נורמלי? 4 אני בכלל לא שמה לב שהוא מנסה לרצות אותי כמו שכתוב בספרים . האם זה בסדר?
 

d i n o l e

New member
כשאת עייפה, את מתלהבת כשבעלך

חוזר מהעבודה? מותר לו
ואני חושבת שאת צריכה לשמוח שהוא יודע להעסיק את עצמו לבד, זו תכונה שדי מקלה על החיים. ולמה הכוונה בלרצות? אני לא שמתי לב שגור שלי מנסה לרצות אותי (עכשיו אני כועסת
)
 

tomer2007

New member
תראי

1. אני עד היום לא שמחה כל פעם שאני רואה את אבא שלי, רק לפעמים
מן הסתם הוא קשור יותר אליך, תשימי לב אם הוא שמח כשהוא רואה אותך כל פעם 2. אני חושבת שסגנון התקשרות עדיין מוקדם לבדוק, בגדול, בסגנון התקשרות בטוחה הילד כן קצת מתבאס כשהאמא יוצאת מהחדר אבל נרגע די מהר ומשחק וכשהיא חוזרת הוא מצמד אליה לנחמה. אבל זה משהו שבודקים אחרי גיל שנה ולא עכשין. עכשיו פשוט תיהי מבסוטה מזה שהוא לא מתקרצץ ויודע ויכול להעסיק את עצמו. 3. ברור שנורמלי, גם אלון לא מבין מה אני מקשקשת לו בשכל לפעמים באוטו ומרוכז במובייל שתלוי לו מקדימה... כמובן שכששרים אז ההקול הרבה יותר מעניין (האינטונציה שונה ומעניינת לעומת דיבור שהוא בדר"כ מונוטוני ולא ברור, שירה זה סוג של משחק קולי..) 4. מה הוא אמור לעשות כדי לרצות אותך בספרים? (ספרי לי שאני אספר לאלון, כי בינתיים, רק אני מרצה אותו.. ממש אגואיסטי מצידו
) בקיצור, לי נראה שזכית בילד חייכן, רגוע ומקסים
 

galigal33

New member
הצחקתן אותי שתיכן

בעיקר עם הקטע של לרצות. לרצות זה (כפי שמוסבר בספרים) לעשות משהו שאמא אוהבת. חינדלך כאלו...וזה ממש אין לו. גם קשה לי להאמין שפתאום אני אצא מהחדר ויהייה איכפת לו. אם עכשיו לא איכפת לו בכלל אז למה שעוד שלושה חודשים יהייה איכפת לו. אני כל הזמן קוראת פה על ילדים שצמודים לאמא ממררים בבכי כשהיא עוזבת את החדר, כולם צעירים אפילו מהבונבון שלי וזה מלחיץ אותי. הוא רואה אותי כל היום. הוא מחייך אלי כשהוא קם משנת הצהריים והבוקר.כשאני עושה משהו מצחיק, או אומרת לו "ילד פלא" ומידי פעם הוא מרים מבט ומגיב למשהו שאמרתי עשיתי בחיוך או בפרצוף של סימן שאלה ("מה המשוגעת הזאת לא תעשה בשביל למשוך את תשומת ליבי"?) ליפעמים ניראה שאני אפילו מפריעה לו. האם תינוק לא אמור לרצות כל הזמן את האמא שלו? לפעמים אני חושבת שאולי זה האופי שלו אבל אולי זה מעיד על בעיה וזאת הסיבה שנפשי יוצאת מרוד דאגה. מה פתאום הוא כל כך עצמאי?
 

d i n o l e

New member
אבל ממתי עצמאות הפכה למילת גנאי?

באמת שהוא נשמע ילד נורמלי. ואפילו נוח בצורה נחמדה. יש כאלה ויש כאלה.
 

galigal33

New member
הלוואי שהייתי יכולה

להנות מהנוח ואני רק סובלת כי אני חוששת שזה מצביע על בעיה.
 

d i n o l e

New member
אם את באמת כלכך מודאגת אז תפני

לרופא או מומחה להתפתחות הילד. כי פה אנחנו רק ננסה להרגיע אותך, אבל לא נוכל באמת לתת תשובה אמיתית (הרי לא משנה מה שנכתוב את תמיד תאמרי לעצמך שאנחנו סתם מנסות להרגיע) אמנם לרוב לא מאבחנים אוטיזם לפני גיל שנה, אבל אני בטוחה שהם יוכלו לעזור לך. (דרך אגב, שתדעי שלפעמים ילדים שהתפתחו נורמלית לגמרי , אפילו הלכו ודיברו וכדומה, פתאום בגיל שנה "פרץ" האוטיזם והחלה רגרסיה לאחור, ככה שאף פעם אי אפשר לדעת
ואיטיות של ילד לא בהכרח מעידה על בעיה)
 

galigal33

New member
ראיתי מומחים

הם לא רואים כרגע בעיה. ואני דווקא שמחה שאתן מרגיעות אותי.
 
למעלה