במשרד התחבורה מקדמים הארכת A1 לממילא ולמלחה

[novarex]

מאד נהניתי משיטת ההצגה שלך. כל הכבוד

תאר לך את הערך באתר "לונלי פלאנט"
שימו לב שהכיתוב ב"תיירותית" ומבוסס על אופן הביטוי האנגלי, כך "העיר הישנה" ולא "העיר העתיקה", "שדה התעופה תל אביב (TLV) ולא בן-גוריון" ועוד כמה תופינים לשוניים... כמו כן האמור מתייחס למצב בו הקו מהאומה מגיע רק עד ממילא.

"ירושלים:

ההגעה לירושלים מאד פשוטה, בשדה התעופה תל אביב יש רכבת ישירה לעיר שמגיעה ממש עד למרכז ההיסטורי, ועל רחוב המלונות הראשי כך שגם אם אינכם שוהים בוולדורף-אסטוריה או במצודת דוד (שלעבר ההילטון) לא תהיו יותר מתחנת אוטובוס או שתיים מתחנת הרכבת ירושלים-ממילא. אם החלטתם שהעיר הקדושה כבדה מדי לחופשה שלמה תוכלו עדיין להרגע בחוף הים של תל-אביב ולהגיע הישר ללב העיר ההיסטורית ב40 דקות. לרוב התיירים אנחנו ממליצים לעלות מהתחנה הישר לשער יפו ולהמשיך ברגל בסמטאותיה ההיסטוריות של העיר הישנה, להגיע לאתרים דתיים כמו כנסיית הקבר ואז לרדת בשוק המדורג לרחבת הקיר המיילל, שם תוכלו לחזור לתחנת הרכבת בחשמלית שסובבת את חומותיה הדרומית והמערביות של העיר, עם נופים פנורמיים של הים המת. תיירים שאינם מטיבי לכת יכולים לוותר על ההליכה ולהשתמש בחשמלית ממפלס הרחוב בשער יפו, ממש ביציאה מתחנת הרכבת. לאתרי הנצרות מומלץ לרדת בתחנת הר-ציון ולעלות על מיניבוס לכנסיות הדורמיציון וכנסיית הקבר.

הסקרנים שבכם יכולים להמשיך בחשמלית (הקו השחור, חלק ממערכת החשמליות בעיר) לרחוב יפו שבעיר החדשה שם ישנן מסעדות שתעברו בדרך לתחנת החשמלית "קינג ג'ורג' ". בעיר החדשה יש גם מוקדי חיי לילה כמו אזור נחלת שבעה התוסס, ואזורי מסעדות כמו רחוב בן-יהודה שהוא רחוב להולכי רגל. המסעדות בעיר החדשה מתאימות למי שרוצה לאכול ארוחת ערב בעיר ים-תיכונית תוססת שמערבת בין המזרח התיכון ואירופה. למי שלא בחר לשהות לילה בעיר מומלץ לחזור לתחנת הרכבת ירושלים-ממילא לפני השעה 10 בערב על מנת שלא תפספסו את האוטובוס למלון מתחנות הרכבת בתל-אביב או נתניה.

אזור תחנת ירושלים-ממילא הוא אזור היסטורי ששוחזר. כמו ברלין, גם ירושלים חולקה בין שני צדדים יריבים, ואזור התחנה היה בעבר שטח הפקר. מסיבות כאלו ואחרות קניון ממילא נפתח רק בעשור הראשון של המאה ה21, כ40 שנים אחרי מלחמת 67 שביטלה את החלוקה הפיזית של העיר. הקניון שמעל לתחנה כולל רחוב שחציו בניינים משוחזרים מהמאה ה19 - תחילתה של העיר החדשה מחוץ לחומות העיר הישנה, וחציו בניין מלון מודרני שאמור להשתלב בארכיטקטורה האיטלקית-ויקטוריאנית מבלי להתחרות בה. המשך הקניון בטיילת לכיוון שער יפו, וברחבה ממש מחוץ לשער עצמו שבה נמצאת תחנת החשמלית והמעלית ופיר המדרגות הנעות לתחנת הרכבת.

בתקופת חלוקת העיר נבנו בצד המערבי (הישראלי) מספר מוקדים חילוניים-תרבותיים כמו מוזיאון ישראל (קומפלקס נרחב על גבעה עם אוספי ארכאולוגיה, אומנות, ומגילות ים המלח המפורסמות שמצדיק יום ביקור שלם), וכן מוזיאון השואה המפורסם יד-ושם. המקומות רחוקים אולי ממרכז העיר, אבל אם אתם שוהים בעיר או אם כבר ביקרתם בירושלים הם שווים ביקור. למוזיאון יד-ושם יש קו חשמלית (הקו האדום, תחנה סופית, הר הרצל) אם אתם מגיעים ממחוץ לעיר תוכלו אפילו לחסוך רבע שעה ולרדת בתחנת ירושלים-האומה שתיירים אינם משתמשים בה בדרך-כלל (מידע פיקנטי - התחנה נקראת על שם מרכז כנסים בו התקיים בין השאר משפט אייכמן בו ישראל שפטה פושע נאצי שהמוסד תפס בארגנטינה) בעוד למוזיאון ישראל יש לקחת אוטובוס ממרכז העיר, אך ישנן תוכניות להמשך קו החשמלית לאוניברסיטה בגבעת רם עד למוזיאון עצמו.

לחובבי הרכבות שביניכם: כקילומטר דרומית לתחנת ירושלים-ממילא שוכנת תחנת ירושלים ההיסטורית, שאינה בשימוש יותר. בעשור הראשון של המאה ה21 המתחם עבר שיפוץ וכיום יש בו מספר מלכודות תיירים וניתן לשכור ממנו אופניים ולרכב על שביל אופניים לאורך המסילה ההיסטורית עד לתחנת הרכבת הפעילה "ירושלים-מלחה". לא היינו ממליצים לנסות את הרכיבה הזו בחודשים יוני-אוגוסט, אך באביב ובסתיו זו חוויה מהנה. תחנת ירושלים ההיסטורית נפתחה ב1892 והיתה על אחד הקווים הראשונים שהוקמו במזה"ת. עברו בה אישים היסטוריים מהקייזר ווליהלם II ועד לקיסר היילה סאלאסי. השכונה שבה היא שוכנת היא המושבה הגרמנית, אחד האזורים הבורגנים-בוהמיים השוקקים שבהם התושבים מבלים על מנת להמנע ממרכז העיר המתוייר לעייפה. הרכבת במסילה הישנה פעלה כמאה שנה עד שהשירות הופסק כי המסלול ההסיטורי שעבר בעמקי נחלים בין חורש ים-תיכוני היה מעוקל מדי וזמן הנסיעה היה כפול מזמן הנסיעה באוטובוס. אחרי הפסקה של כעשור הקו חודש, אך רק עד תחנת ירושלים-מלחה שמדרום לעיר. במשך היום אפשר להמליץ לחולי הרכבת שבכם על הנסיעה הנופית מירושלים-מלחה לתל-אביב, אך זמן הנסיעה יותר מכפול מזמן הנסיעה ברכבת לממילא, והמשך הנסיעה מהתחנה לעיר עצמה תלוייה בשימוש באוטובוס מקומי או במונית. בגלל המרחק הקצר בין שני הקווים ישנם דיבורים על חיבור המסילות, אך אלו אינם בתיכנון מיידי."

מאד נהניתי משיטת ההצגה שלך. כל הכבוד
אני בדעה שהמחשת חלופות עתידיות שונות בצורה של נרטיב דמיוני עשויה להיות הרבה יותר משכנע מסתם הבעת דעה ועשית את המלאכה באופן יוצא מן הכלל. כל הכבוד למאמץ שהשקעת!

אפשר לכתוב עוד סיפור כזה אודות קטרי הקיטור התיירותיים המופעלים מפעם לפעם בקו מלחה-תל אביב בהם הסגל לבוש בסגנון ישן, מוגשת ארוחת תה ועוגות טעימות, ומקיימים קטעי הופעות היסטוריות במספר תחנות בדרך...

בברכה,

דוד

 

[Ccyclist]

תודה, תזכור שאתה גר בין דפי הספר אלטנוילנד

מאד נהניתי משיטת ההצגה שלך. כל הכבוד
אני בדעה שהמחשת חלופות עתידיות שונות בצורה של נרטיב דמיוני עשויה להיות הרבה יותר משכנע מסתם הבעת דעה ועשית את המלאכה באופן יוצא מן הכלל. כל הכבוד למאמץ שהשקעת!

אפשר לכתוב עוד סיפור כזה אודות קטרי הקיטור התיירותיים המופעלים מפעם לפעם בקו מלחה-תל אביב בהם הסגל לבוש בסגנון ישן, מוגשת ארוחת תה ועוגות טעימות, ומקיימים קטעי הופעות היסטוריות במספר תחנות בדרך...

בברכה,

דוד

תודה, תזכור שאתה גר בין דפי הספר אלטנוילנד
אמנם גירסאת 2013 עברה מספר עיבודים ושונה מהמקור, אך בסופו של דבר שיטת ההצגה הזו עובדת.

 

[Ccyclist]

נתת לי רעיון מעניין לרכבות תיירים:

תודה, תזכור שאתה גר בין דפי הספר אלטנוילנד
אמנם גירסאת 2013 עברה מספר עיבודים ושונה מהמקור, אך בסופו של דבר שיטת ההצגה הזו עובדת.

נתת לי רעיון מעניין לרכבות תיירים:

אם יתכננו בישראל רשת רכבות אקספרס-תיירים עם קרונות בעיצוב מיוחד, קרונות מסעדה וכו' ניתן לקרא לרכבות השונות על שם נשים תנ"כיות והלאה כדי ליצור רומנטיזציה של המסע.

משום ששלומציון משעממת, הלני לא ידועה כל-כך, ואלישבע / אליזבת ומריה בתולות שמה האקזוטי של רכבת התיירים לירושלים צריך להיות "סאלומי אקספרסס" ( ע"ש שולמית ושבעת הצעיפים), מה שמתאים בין השאר לפיתולים הרבים בתוואי המסילה הישנה.

ישנם חמישה נקודות כניסה עיקריות לישראל (נתב"ג, אשדוד, חיפה, אילת, מעבר נהר הירדן), ושלושה יעדים נוספים (ירושלים, טבריה ואתרי הנצרות בגליל, ראש הניקרה) וניתן לתת לרכבות האקספרס שמות לפי היעד:

נתב"ג ותל-אביב, כולל שירות אוטובוסים למלונות: אנדרומדה אקספרס
נמל חיפה: איזבל אקספרס
נמל אשדוד: דלילה אקספרס (באנגלית ההגייה היא דהליילה)
ירושלים: סאלומי אקספרס (היא שולמית)
אילת: שיבא אקספס (מלכת שבא)
ראש הניקרה: פיניקיה אקספרס (אמנם ארץ ולא אישה, אך זה נשמע אקזוטי למדי)
טבריה: ברניקי אקספרס
מעבר נהר הירדן: ארייביה אקספרס (במיוחד אם הרכבת תוכל להמשיך לאירביד' ולאפשר החלפה לרכבת החיג'אזית)

השיטה אמנם שונה מהאקספרסים שנסעתי בהם בשוויץ שהיו להם אותם השמות לקווים שלמים, אך היא מאפשרת לנוסע לדעת מהו היעד. כמו כן - רוב השמות מזוהות גאוגרפית עם אזור ספציפי, למרות שאת האיזבל אקספרס אפשר תאורטית להריץ מסבסטיה דרך עמק יזראל ועד לחיפה בחבל ארץ שלם שמזוהה עם הדמות המקראית.

סאלומי למשל חייבת להיות בסגנון הארט-נובו, כמו האיורים למחזה של אוסקר ויילד, אך ללא הראש הכרות של יוחנן המטביל. (ערך הוויקיפדיה של המאייר, ישנם מספר תמונות עם סאלומי ויוחנן http://en.wikipedia.org/wiki/Aubrey_Beardsley )

ייצוגים דומים ברוח הארט-נובו והארט דקו של הנשים והארצות (כנשים) יתנו לרשת זהות אחידה ויחברו אותה לעידן הזוהר של הרכבות ההיסטוריות, גם אם אקספרס שבא למשל יהיה ברכבת מודרנית מהירה שתתאים לקו לאילת, אולי עם עיצוב פנים של יאכטה כדי להראות יוקרתית.

 

[Ccyclist]

באנגלית: ג'זאבל אקספרס, פינישה אקספרס...

נתת לי רעיון מעניין לרכבות תיירים:

אם יתכננו בישראל רשת רכבות אקספרס-תיירים עם קרונות בעיצוב מיוחד, קרונות מסעדה וכו' ניתן לקרא לרכבות השונות על שם נשים תנ"כיות והלאה כדי ליצור רומנטיזציה של המסע.

משום ששלומציון משעממת, הלני לא ידועה כל-כך, ואלישבע / אליזבת ומריה בתולות שמה האקזוטי של רכבת התיירים לירושלים צריך להיות "סאלומי אקספרסס" ( ע"ש שולמית ושבעת הצעיפים), מה שמתאים בין השאר לפיתולים הרבים בתוואי המסילה הישנה.

ישנם חמישה נקודות כניסה עיקריות לישראל (נתב"ג, אשדוד, חיפה, אילת, מעבר נהר הירדן), ושלושה יעדים נוספים (ירושלים, טבריה ואתרי הנצרות בגליל, ראש הניקרה) וניתן לתת לרכבות האקספרס שמות לפי היעד:

נתב"ג ותל-אביב, כולל שירות אוטובוסים למלונות: אנדרומדה אקספרס
נמל חיפה: איזבל אקספרס
נמל אשדוד: דלילה אקספרס (באנגלית ההגייה היא דהליילה)
ירושלים: סאלומי אקספרס (היא שולמית)
אילת: שיבא אקספס (מלכת שבא)
ראש הניקרה: פיניקיה אקספרס (אמנם ארץ ולא אישה, אך זה נשמע אקזוטי למדי)
טבריה: ברניקי אקספרס
מעבר נהר הירדן: ארייביה אקספרס (במיוחד אם הרכבת תוכל להמשיך לאירביד' ולאפשר החלפה לרכבת החיג'אזית)

השיטה אמנם שונה מהאקספרסים שנסעתי בהם בשוויץ שהיו להם אותם השמות לקווים שלמים, אך היא מאפשרת לנוסע לדעת מהו היעד. כמו כן - רוב השמות מזוהות גאוגרפית עם אזור ספציפי, למרות שאת האיזבל אקספרס אפשר תאורטית להריץ מסבסטיה דרך עמק יזראל ועד לחיפה בחבל ארץ שלם שמזוהה עם הדמות המקראית.

סאלומי למשל חייבת להיות בסגנון הארט-נובו, כמו האיורים למחזה של אוסקר ויילד, אך ללא הראש הכרות של יוחנן המטביל. (ערך הוויקיפדיה של המאייר, ישנם מספר תמונות עם סאלומי ויוחנן http://en.wikipedia.org/wiki/Aubrey_Beardsley )

ייצוגים דומים ברוח הארט-נובו והארט דקו של הנשים והארצות (כנשים) יתנו לרשת זהות אחידה ויחברו אותה לעידן הזוהר של הרכבות ההיסטוריות, גם אם אקספרס שבא למשל יהיה ברכבת מודרנית מהירה שתתאים לקו לאילת, אולי עם עיצוב פנים של יאכטה כדי להראות יוקרתית.

באנגלית: ג'זאבל אקספרס, פינישה אקספרס...

 

[Ccyclist]

המצב כיום לעומת זאת (קטילה!!!):

תאר לך את הערך באתר "לונלי פלאנט"
שימו לב שהכיתוב ב"תיירותית" ומבוסס על אופן הביטוי האנגלי, כך "העיר הישנה" ולא "העיר העתיקה", "שדה התעופה תל אביב (TLV) ולא בן-גוריון" ועוד כמה תופינים לשוניים... כמו כן האמור מתייחס למצב בו הקו מהאומה מגיע רק עד ממילא.

"ירושלים:

ההגעה לירושלים מאד פשוטה, בשדה התעופה תל אביב יש רכבת ישירה לעיר שמגיעה ממש עד למרכז ההיסטורי, ועל רחוב המלונות הראשי כך שגם אם אינכם שוהים בוולדורף-אסטוריה או במצודת דוד (שלעבר ההילטון) לא תהיו יותר מתחנת אוטובוס או שתיים מתחנת הרכבת ירושלים-ממילא. אם החלטתם שהעיר הקדושה כבדה מדי לחופשה שלמה תוכלו עדיין להרגע בחוף הים של תל-אביב ולהגיע הישר ללב העיר ההיסטורית ב40 דקות. לרוב התיירים אנחנו ממליצים לעלות מהתחנה הישר לשער יפו ולהמשיך ברגל בסמטאותיה ההיסטוריות של העיר הישנה, להגיע לאתרים דתיים כמו כנסיית הקבר ואז לרדת בשוק המדורג לרחבת הקיר המיילל, שם תוכלו לחזור לתחנת הרכבת בחשמלית שסובבת את חומותיה הדרומית והמערביות של העיר, עם נופים פנורמיים של הים המת. תיירים שאינם מטיבי לכת יכולים לוותר על ההליכה ולהשתמש בחשמלית ממפלס הרחוב בשער יפו, ממש ביציאה מתחנת הרכבת. לאתרי הנצרות מומלץ לרדת בתחנת הר-ציון ולעלות על מיניבוס לכנסיות הדורמיציון וכנסיית הקבר.

הסקרנים שבכם יכולים להמשיך בחשמלית (הקו השחור, חלק ממערכת החשמליות בעיר) לרחוב יפו שבעיר החדשה שם ישנן מסעדות שתעברו בדרך לתחנת החשמלית "קינג ג'ורג' ". בעיר החדשה יש גם מוקדי חיי לילה כמו אזור נחלת שבעה התוסס, ואזורי מסעדות כמו רחוב בן-יהודה שהוא רחוב להולכי רגל. המסעדות בעיר החדשה מתאימות למי שרוצה לאכול ארוחת ערב בעיר ים-תיכונית תוססת שמערבת בין המזרח התיכון ואירופה. למי שלא בחר לשהות לילה בעיר מומלץ לחזור לתחנת הרכבת ירושלים-ממילא לפני השעה 10 בערב על מנת שלא תפספסו את האוטובוס למלון מתחנות הרכבת בתל-אביב או נתניה.

אזור תחנת ירושלים-ממילא הוא אזור היסטורי ששוחזר. כמו ברלין, גם ירושלים חולקה בין שני צדדים יריבים, ואזור התחנה היה בעבר שטח הפקר. מסיבות כאלו ואחרות קניון ממילא נפתח רק בעשור הראשון של המאה ה21, כ40 שנים אחרי מלחמת 67 שביטלה את החלוקה הפיזית של העיר. הקניון שמעל לתחנה כולל רחוב שחציו בניינים משוחזרים מהמאה ה19 - תחילתה של העיר החדשה מחוץ לחומות העיר הישנה, וחציו בניין מלון מודרני שאמור להשתלב בארכיטקטורה האיטלקית-ויקטוריאנית מבלי להתחרות בה. המשך הקניון בטיילת לכיוון שער יפו, וברחבה ממש מחוץ לשער עצמו שבה נמצאת תחנת החשמלית והמעלית ופיר המדרגות הנעות לתחנת הרכבת.

בתקופת חלוקת העיר נבנו בצד המערבי (הישראלי) מספר מוקדים חילוניים-תרבותיים כמו מוזיאון ישראל (קומפלקס נרחב על גבעה עם אוספי ארכאולוגיה, אומנות, ומגילות ים המלח המפורסמות שמצדיק יום ביקור שלם), וכן מוזיאון השואה המפורסם יד-ושם. המקומות רחוקים אולי ממרכז העיר, אבל אם אתם שוהים בעיר או אם כבר ביקרתם בירושלים הם שווים ביקור. למוזיאון יד-ושם יש קו חשמלית (הקו האדום, תחנה סופית, הר הרצל) אם אתם מגיעים ממחוץ לעיר תוכלו אפילו לחסוך רבע שעה ולרדת בתחנת ירושלים-האומה שתיירים אינם משתמשים בה בדרך-כלל (מידע פיקנטי - התחנה נקראת על שם מרכז כנסים בו התקיים בין השאר משפט אייכמן בו ישראל שפטה פושע נאצי שהמוסד תפס בארגנטינה) בעוד למוזיאון ישראל יש לקחת אוטובוס ממרכז העיר, אך ישנן תוכניות להמשך קו החשמלית לאוניברסיטה בגבעת רם עד למוזיאון עצמו.

לחובבי הרכבות שביניכם: כקילומטר דרומית לתחנת ירושלים-ממילא שוכנת תחנת ירושלים ההיסטורית, שאינה בשימוש יותר. בעשור הראשון של המאה ה21 המתחם עבר שיפוץ וכיום יש בו מספר מלכודות תיירים וניתן לשכור ממנו אופניים ולרכב על שביל אופניים לאורך המסילה ההיסטורית עד לתחנת הרכבת הפעילה "ירושלים-מלחה". לא היינו ממליצים לנסות את הרכיבה הזו בחודשים יוני-אוגוסט, אך באביב ובסתיו זו חוויה מהנה. תחנת ירושלים ההיסטורית נפתחה ב1892 והיתה על אחד הקווים הראשונים שהוקמו במזה"ת. עברו בה אישים היסטוריים מהקייזר ווליהלם II ועד לקיסר היילה סאלאסי. השכונה שבה היא שוכנת היא המושבה הגרמנית, אחד האזורים הבורגנים-בוהמיים השוקקים שבהם התושבים מבלים על מנת להמנע ממרכז העיר המתוייר לעייפה. הרכבת במסילה הישנה פעלה כמאה שנה עד שהשירות הופסק כי המסלול ההסיטורי שעבר בעמקי נחלים בין חורש ים-תיכוני היה מעוקל מדי וזמן הנסיעה היה כפול מזמן הנסיעה באוטובוס. אחרי הפסקה של כעשור הקו חודש, אך רק עד תחנת ירושלים-מלחה שמדרום לעיר. במשך היום אפשר להמליץ לחולי הרכבת שבכם על הנסיעה הנופית מירושלים-מלחה לתל-אביב, אך זמן הנסיעה יותר מכפול מזמן הנסיעה ברכבת לממילא, והמשך הנסיעה מהתחנה לעיר עצמה תלוייה בשימוש באוטובוס מקומי או במונית. בגלל המרחק הקצר בין שני הקווים ישנם דיבורים על חיבור המסילות, אך אלו אינם בתיכנון מיידי."

המצב כיום לעומת זאת (קטילה!!!):
שוב, השפה היא "תיירותית", אנגלית מתורגמת עם רפרנצים שאני מקווה שיעלו חיוך אצל קוראי באנגליה ויהיו זרים במקצת לקוראי בארץ.

"ירושלים בתחבורה ציבורית - ישנה עיר על הגבעה / להוא אשר אמיץ יהיה.

לתייר העצמאי שמחליט להתחיל את ביקורו בישראל בירושלים אין פשוט יותר מנסיעה בשירות מנמל התעופה תל-אביב. למי שלא מכירים את מערך התחבורה בישראל שירות היא סוג של מונית משותפת במיניוואן שבה הנוסעים מתחלקים בעלות הנסיעה. ישנם שני סוגי שירות, זו של שדות התעופה שנוסעת לעיר ראשית כמו ירושלים, תל-אביב או חיפה ואז הנהג נוסע במסלול שנקבע לפי יעדיהם של הנוסעים השונים, וכן קווים עירוניים ובינעירוניים שמתחרים בהצלחה בקווי האוטובוס הרגילים. בשירות משדה התעופה יש די והותר מקום למזוודות, וכאשר הרכב מתמלא הוא יוצא לדרכו. הנסיעה בשירות לירושלים היא חוויה ולא רק בזכות הנהיגה הפרועה של נהגיה, אתה יכול למצא את עצמך בין נזירה ליהודי דתי עם כובע וערבי בכאפייה. השירות משתמשות הן בכביש מס 1 שעובר ברובו בשטחי הקו הירוק, והן בכביש 433 שאמנם קצר ומהיר יותר, אך עובר דרך מחסומי צבא בכניסה לגדה המערבית, ובעת מהומות פוליטיות הוא ידוע בירי ממכוניות חולפות.

אם בחרתם להתחיל את החופשה הישראלית על חוף הים בתל-אביב או נתניה תוכלו כמובן לקחת אוטובוס בינעירוני, מנתניה העניין פשוט יחסית, קו 407 מהתחנה המרכזית שבהמשך רחוב הרצל (המשכה של כיכר העצמאות שבלב העיר) שיקח שעתיים, אך יתכן שיהיה מסובך להכניס את המזוודות לתא המטען שמתחת לאוטובוס. מתל אביב הנסיעה מסובכת יותר, התחנה המרכזית החדשה של תל-אביב היא אולי התחנה המרכזית השניה בגודלה בעולם, אך היא מזכירה אזורים קשוחים בערים רבות בעולם וככלל עדיף לתייר להמנע מלהגיע אליה. ישנו מסוף אוטובוסים ליד תחנת הרכבת תל-אביב מרכז ברחוב ארלוזרוב, אבל האוטובוס, קו 480 שבא פעם בעשרים דקות מתמלא די מהר ולא נדיר לראות נוסעים ישראלים יושבים על הרצפה למשך זמן הנסיעה במקום להמתין לאוטובוס הבא. בכל מקרה האוטובוסים לירושלים נוסעים דרך כביש מס 1 ומגיעים לתחנה המרכזית, בניין שבו הם עוצרים בחניון תת-קרקעי לא מאוורר ואחרי שאתם מפלסים את דרכיכם דרך הקניון שבבניין לרחוב יפו הסמוך תוכלו לעלות על קו החשמלית לרחוב יפו, או לחפש קו אוטובוס מקומי או מונית אישית (בירושלים אין שירות) לאזור המלונות ברחוב המלך דוד.

אם במשך הנסיעה בקו 480 לאורך האוטוסטרדה שחוצה את תל-אביב שמתם לב שישנה בלב הכביש מסילת רכבת, ושישנן תחנות רכבת בעיקר ליד גורדי השחקים של הבורסה או עזריאלי ותמהתם מדוע איננו ממליצים לכם לקחת את אחת הרכבות הסיבה לכך היא פשוטה: ישנו קו רכבת לירושלים, אך זמן הנסיעה בו כפול כמעט מזמן הנסיעה באוטובוס, והתחנה שאליה מגיעה הרכבת - ירושלים מלחה - היא באזור מרוחק ולא תיירותי בדרום העיר, כאשר האוטובוס היחיד ממנה הוא אוטובוס עירוני עם הסימן א'( A, חלופה משנית ) במספרו, והוא יקח עשרים דקות עד חצי שעה להביא אתכם למרכז העיר. בעבר הקו המשיך עד לתחנה שהיתה קילומטר מדרום לשער יפו, והיה ניתן להמשיך ממנה תחנת אוטובוס אחת או שתיים למלונות שברחוב המלך דוד, אך הקו הזה שהיה אחד המוקדמים במזה"ת ונפתח ב1892 נסגר באמצע שנות ה90, וכאשר נפתח מחדש הוחלט שלא לחדש את הקטע מירושלים-מלחה לתחנה הישנה שהיתה מרכזית יותר משום שהקו עבר בין בתי העיר בכמה משכונותיה היוקרתיות יותר.

אך יש גם זיק של תקווה - בתחילת שנות העשרים תיפתח באזור התחנה המרכזית תחנת רכבת תת-קרקעית של קו רכבת חדש במהירות רגילה שיגיע מהעיר תל אביב בחצי שעה, או בעשרים ומשהו דקות משדה התעופה תל אביב. עם זאת, התחנה תחייב לפחות רבע שעה של התעסקות עם מעליות וקניית כרטיסים לחשמלית הירושלמית, וגם אז תצטכו להחליף לאוטובוס מקומי אם לא התמזל מזלכם לשהות במלונות שבממילא, נקודת ההשקה בין החשמלית ללב אזור התיירות של העיר.

אם אתם אמיצים ישנה עיר על הגבעה, והיא בהחלט שווה נסיעה של שעה וחצי בכל כיוון. אם אתם אמיצים פחות ניתן לבקש במלון טיול-יום עם מדריך באנגלית קלוקלת במבטא הישראלי הכבד, פנסיונרים גרמניים חביבים, וכל חברת אלז-בלז מ"קארי-און אברוד" אך אם באתם לחופשה לא מחייבת ולא בא לכם להתקע בתוך עדר תיירים בנוסח שנות ה70 אולי עדיף להמנע מהעיר הקדושה עד שהיא תתאים יותר לתייר העצמאי. "

 

[amit1270]

אל תשכח שעד שהחזון יתממש תחנת הר הרצל

תאר לך את הערך באתר "לונלי פלאנט"
שימו לב שהכיתוב ב"תיירותית" ומבוסס על אופן הביטוי האנגלי, כך "העיר הישנה" ולא "העיר העתיקה", "שדה התעופה תל אביב (TLV) ולא בן-גוריון" ועוד כמה תופינים לשוניים... כמו כן האמור מתייחס למצב בו הקו מהאומה מגיע רק עד ממילא.

"ירושלים:

ההגעה לירושלים מאד פשוטה, בשדה התעופה תל אביב יש רכבת ישירה לעיר שמגיעה ממש עד למרכז ההיסטורי, ועל רחוב המלונות הראשי כך שגם אם אינכם שוהים בוולדורף-אסטוריה או במצודת דוד (שלעבר ההילטון) לא תהיו יותר מתחנת אוטובוס או שתיים מתחנת הרכבת ירושלים-ממילא. אם החלטתם שהעיר הקדושה כבדה מדי לחופשה שלמה תוכלו עדיין להרגע בחוף הים של תל-אביב ולהגיע הישר ללב העיר ההיסטורית ב40 דקות. לרוב התיירים אנחנו ממליצים לעלות מהתחנה הישר לשער יפו ולהמשיך ברגל בסמטאותיה ההיסטוריות של העיר הישנה, להגיע לאתרים דתיים כמו כנסיית הקבר ואז לרדת בשוק המדורג לרחבת הקיר המיילל, שם תוכלו לחזור לתחנת הרכבת בחשמלית שסובבת את חומותיה הדרומית והמערביות של העיר, עם נופים פנורמיים של הים המת. תיירים שאינם מטיבי לכת יכולים לוותר על ההליכה ולהשתמש בחשמלית ממפלס הרחוב בשער יפו, ממש ביציאה מתחנת הרכבת. לאתרי הנצרות מומלץ לרדת בתחנת הר-ציון ולעלות על מיניבוס לכנסיות הדורמיציון וכנסיית הקבר.

הסקרנים שבכם יכולים להמשיך בחשמלית (הקו השחור, חלק ממערכת החשמליות בעיר) לרחוב יפו שבעיר החדשה שם ישנן מסעדות שתעברו בדרך לתחנת החשמלית "קינג ג'ורג' ". בעיר החדשה יש גם מוקדי חיי לילה כמו אזור נחלת שבעה התוסס, ואזורי מסעדות כמו רחוב בן-יהודה שהוא רחוב להולכי רגל. המסעדות בעיר החדשה מתאימות למי שרוצה לאכול ארוחת ערב בעיר ים-תיכונית תוססת שמערבת בין המזרח התיכון ואירופה. למי שלא בחר לשהות לילה בעיר מומלץ לחזור לתחנת הרכבת ירושלים-ממילא לפני השעה 10 בערב על מנת שלא תפספסו את האוטובוס למלון מתחנות הרכבת בתל-אביב או נתניה.

אזור תחנת ירושלים-ממילא הוא אזור היסטורי ששוחזר. כמו ברלין, גם ירושלים חולקה בין שני צדדים יריבים, ואזור התחנה היה בעבר שטח הפקר. מסיבות כאלו ואחרות קניון ממילא נפתח רק בעשור הראשון של המאה ה21, כ40 שנים אחרי מלחמת 67 שביטלה את החלוקה הפיזית של העיר. הקניון שמעל לתחנה כולל רחוב שחציו בניינים משוחזרים מהמאה ה19 - תחילתה של העיר החדשה מחוץ לחומות העיר הישנה, וחציו בניין מלון מודרני שאמור להשתלב בארכיטקטורה האיטלקית-ויקטוריאנית מבלי להתחרות בה. המשך הקניון בטיילת לכיוון שער יפו, וברחבה ממש מחוץ לשער עצמו שבה נמצאת תחנת החשמלית והמעלית ופיר המדרגות הנעות לתחנת הרכבת.

בתקופת חלוקת העיר נבנו בצד המערבי (הישראלי) מספר מוקדים חילוניים-תרבותיים כמו מוזיאון ישראל (קומפלקס נרחב על גבעה עם אוספי ארכאולוגיה, אומנות, ומגילות ים המלח המפורסמות שמצדיק יום ביקור שלם), וכן מוזיאון השואה המפורסם יד-ושם. המקומות רחוקים אולי ממרכז העיר, אבל אם אתם שוהים בעיר או אם כבר ביקרתם בירושלים הם שווים ביקור. למוזיאון יד-ושם יש קו חשמלית (הקו האדום, תחנה סופית, הר הרצל) אם אתם מגיעים ממחוץ לעיר תוכלו אפילו לחסוך רבע שעה ולרדת בתחנת ירושלים-האומה שתיירים אינם משתמשים בה בדרך-כלל (מידע פיקנטי - התחנה נקראת על שם מרכז כנסים בו התקיים בין השאר משפט אייכמן בו ישראל שפטה פושע נאצי שהמוסד תפס בארגנטינה) בעוד למוזיאון ישראל יש לקחת אוטובוס ממרכז העיר, אך ישנן תוכניות להמשך קו החשמלית לאוניברסיטה בגבעת רם עד למוזיאון עצמו.

לחובבי הרכבות שביניכם: כקילומטר דרומית לתחנת ירושלים-ממילא שוכנת תחנת ירושלים ההיסטורית, שאינה בשימוש יותר. בעשור הראשון של המאה ה21 המתחם עבר שיפוץ וכיום יש בו מספר מלכודות תיירים וניתן לשכור ממנו אופניים ולרכב על שביל אופניים לאורך המסילה ההיסטורית עד לתחנת הרכבת הפעילה "ירושלים-מלחה". לא היינו ממליצים לנסות את הרכיבה הזו בחודשים יוני-אוגוסט, אך באביב ובסתיו זו חוויה מהנה. תחנת ירושלים ההיסטורית נפתחה ב1892 והיתה על אחד הקווים הראשונים שהוקמו במזה"ת. עברו בה אישים היסטוריים מהקייזר ווליהלם II ועד לקיסר היילה סאלאסי. השכונה שבה היא שוכנת היא המושבה הגרמנית, אחד האזורים הבורגנים-בוהמיים השוקקים שבהם התושבים מבלים על מנת להמנע ממרכז העיר המתוייר לעייפה. הרכבת במסילה הישנה פעלה כמאה שנה עד שהשירות הופסק כי המסלול ההסיטורי שעבר בעמקי נחלים בין חורש ים-תיכוני היה מעוקל מדי וזמן הנסיעה היה כפול מזמן הנסיעה באוטובוס. אחרי הפסקה של כעשור הקו חודש, אך רק עד תחנת ירושלים-מלחה שמדרום לעיר. במשך היום אפשר להמליץ לחולי הרכבת שבכם על הנסיעה הנופית מירושלים-מלחה לתל-אביב, אך זמן הנסיעה יותר מכפול מזמן הנסיעה ברכבת לממילא, והמשך הנסיעה מהתחנה לעיר עצמה תלוייה בשימוש באוטובוס מקומי או במונית. בגלל המרחק הקצר בין שני הקווים ישנם דיבורים על חיבור המסילות, אך אלו אינם בתיכנון מיידי."

אל תשכח שעד שהחזון יתממש תחנת הר הרצל
כבר לא תהיה האחרונה בקו האדום.

 

[Ccyclist]

הלוואי, אבל כרגע בועז משרשר יותר מ A1

אל תשכח שעד שהחזון יתממש תחנת הר הרצל
כבר לא תהיה האחרונה בקו האדום.

הלוואי, אבל כרגע בועז משרשר יותר מ A1
הפעם האחרונה שראיתי שירשורי רק"ל מהנטקה היתה לפני חודשים ואלו היו עבודות הכנה מהסוג שהתבצע ברחוב יפו עשור לפני פתיחת הרק"ל שם.

כאשר תהיה תחרות שירשורים טובה בין A1 לשלוחת הדסה יהיה אפשר להעריך איזה קו יפתח קודם, אך כרגע A1 מתקדם בעוד הכל שקט בחזית הרק"ל...

 

[amit1270]

אבל אתה כתבת על תחנת ממילא

הלוואי, אבל כרגע בועז משרשר יותר מ A1
הפעם האחרונה שראיתי שירשורי רק"ל מהנטקה היתה לפני חודשים ואלו היו עבודות הכנה מהסוג שהתבצע ברחוב יפו עשור לפני פתיחת הרק"ל שם.

כאשר תהיה תחרות שירשורים טובה בין A1 לשלוחת הדסה יהיה אפשר להעריך איזה קו יפתח קודם, אך כרגע A1 מתקדם בעוד הכל שקט בחזית הרק"ל...

אבל אתה כתבת על תחנת ממילא
שאם תוקם זה יקרה הרבה אחרי הארכת הקו האדום.

 

[amit1270]

איך הגעת ל"כמה אלפי נוסעים בחודש"?

אז סליחה, להקלה על כמה אלפי נוסעים בחודש
אין למדינה זכות, כך אני חושב, להשקיע מאות מליוני שקלים בחפירת מנהרה כה ארוכה.
זה לא שאם כן יחפרו את המנהרה עד ממילא ואולי אף עד מלחה זה יוסיף 40% לכמות הנוסעים או שלא לדבר על הכפלתם. ממש לא.
להערכתי בשביל להגדיל בלכל היותר 5% את מספר הנוסעים בקו A1 זה ממש מיותר השקעה כה עצומה.

איך הגעת ל"כמה אלפי נוסעים בחודש"?
אני מסכים עם "כדור האש" מעליי. פוטנציאל הנוסעים לאזור שער יפו הוא גבוה מאוד, מה גם שקיימת תופעה של תשתית שיוצרת ביקוש.

המנהרה המוצעת לא תהיה ארוכה מאוד יחסית למנהרות שכבר נחפרו בקו. בכל מקרה מדובר בתכנית לטווח ארוך מאוד.

 

[down under]

כמה נוסעים יהיו ביום ממוצע בקו הדמיוני הזה

איך הגעת ל"כמה אלפי נוסעים בחודש"?
אני מסכים עם "כדור האש" מעליי. פוטנציאל הנוסעים לאזור שער יפו הוא גבוה מאוד, מה גם שקיימת תופעה של תשתית שיוצרת ביקוש.

המנהרה המוצעת לא תהיה ארוכה מאוד יחסית למנהרות שכבר נחפרו בקו. בכל מקרה מדובר בתכנית לטווח ארוך מאוד.

כמה נוסעים יהיו ביום ממוצע בקו הדמיוני הזה
נניח שהוא קיים, קו תת קרקעי מתחנת האומה ועד ממש לשער יפו ו/או מתחם ממילא.

נניח שגמד דמיוני מבצע ספירה אולטרה מדוייקת של כל נוסע ונוסע בכל אחת מכמה עשרות רכבות ביום לכל כוון. הספירה מבוצעת בשתיים או שלוש דקות הנסיעה
בין האומה לממילא.
כמה נוסעים כאלו יספרו, כלומר הסיגמא/טוטאל/כמות, ביממה ממוצעת להערכתך?
שוב, אלו רק נוסעים שבאו מת"א שכן לא מאמין שיהיו הרבה אנשים שירדו למתחת לאדמה בבנייני האומה רק בשביל לנסוע לממילא.

אני מעריך שביום ממוצע בשני הכוונים גם יחד יהיו 1,000 איש במקסימום.
אתה יודע מה? 2,150.
תכפיל זאת ב-25 ימים וקבלת משהו כמו 50,000 עד 60,000 נוסעים, בחודש.
לא ביום אלא בחודש.
כיום בסבידור רק עולים לרכבת ביממה יש מעל ל-25,000 איש. ביממה רק עולים. אז בשביל 60,000 איש בחודש זה בעליל עלילי העלילים לא ראוי ולא הגיוני ואפילו גם קצת לא מוסרי
להשקיע שני מליארד ₪.

 

[down under]

טעות קלה ולא משמעותית ולא מהותית

כמה נוסעים יהיו ביום ממוצע בקו הדמיוני הזה
נניח שהוא קיים, קו תת קרקעי מתחנת האומה ועד ממש לשער יפו ו/או מתחם ממילא.

נניח שגמד דמיוני מבצע ספירה אולטרה מדוייקת של כל נוסע ונוסע בכל אחת מכמה עשרות רכבות ביום לכל כוון. הספירה מבוצעת בשתיים או שלוש דקות הנסיעה
בין האומה לממילא.
כמה נוסעים כאלו יספרו, כלומר הסיגמא/טוטאל/כמות, ביממה ממוצעת להערכתך?
שוב, אלו רק נוסעים שבאו מת"א שכן לא מאמין שיהיו הרבה אנשים שירדו למתחת לאדמה בבנייני האומה רק בשביל לנסוע לממילא.

אני מעריך שביום ממוצע בשני הכוונים גם יחד יהיו 1,000 איש במקסימום.
אתה יודע מה? 2,150.
תכפיל זאת ב-25 ימים וקבלת משהו כמו 50,000 עד 60,000 נוסעים, בחודש.
לא ביום אלא בחודש.
כיום בסבידור רק עולים לרכבת ביממה יש מעל ל-25,000 איש. ביממה רק עולים. אז בשביל 60,000 איש בחודש זה בעליל עלילי העלילים לא ראוי ולא הגיוני ואפילו גם קצת לא מוסרי
להשקיע שני מליארד ₪.

טעות קלה ולא משמעותית ולא מהותית
רק יורדים בסבידור ביממה ממוצעת זה כ-25,000 איש ולא עולים. עם הקוראים הסליחה (עולים יש כ-17,000 איש ביום).

 

[FiReBall]

ובכל מקרה, גם עם 50,000-60,000 נוסעים בחודש

טעות קלה ולא משמעותית ולא מהותית
רק יורדים בסבידור ביממה ממוצעת זה כ-25,000 איש ולא עולים. עם הקוראים הסליחה (עולים יש כ-17,000 איש ביום).

ובכל מקרה, גם עם 50,000-60,000 נוסעים בחודש
לשיטתך,

מדובר בקו יותר פעיל ממשה דיין,באר שבע, בת-ים יוספטל, הוד השרון, ראש העין צפון, פרדס חנה, בית שמש, קרית גת, קרית אריה, כפר סבא, יבנה מערב, פ"ת סגולה, בני ברק, בת-ים קוממיות, יבנה, ראשונים, קרית חיים, חולון וולפסון, ירושלים מלחה, פאתי מודיעין, לוד, רמלה, להבים, באר יעקב, צומת חולון, חוצות המפרץ,כפר חב"ד, ירושלים גן חיות, עתלית, דימונה


ואני די בטוח שעל כל קו מהקווים האלו הוציאו לכל הפחות 2 מלש"ח.

 

[down under]

שוב אני לא מסכים כמעט עם אף מלה

ובכל מקרה, גם עם 50,000-60,000 נוסעים בחודש
לשיטתך,

מדובר בקו יותר פעיל ממשה דיין,באר שבע, בת-ים יוספטל, הוד השרון, ראש העין צפון, פרדס חנה, בית שמש, קרית גת, קרית אריה, כפר סבא, יבנה מערב, פ"ת סגולה, בני ברק, בת-ים קוממיות, יבנה, ראשונים, קרית חיים, חולון וולפסון, ירושלים מלחה, פאתי מודיעין, לוד, רמלה, להבים, באר יעקב, צומת חולון, חוצות המפרץ,כפר חב"ד, ירושלים גן חיות, עתלית, דימונה


ואני די בטוח שעל כל קו מהקווים האלו הוציאו לכל הפחות 2 מלש"ח.

שוב אני לא מסכים כמעט עם אף מלה
וחלק מזה זה גם עובדות שתומכות בדעתי ולא בדעתך.
ראשית, בכל אחת מתחנות ב"ש יש או 109,000 נוסעים בחודש (ב"ש צפון) או 207,000 (ב"ש מרכז). לא פחות מ-60,000 איש כפי שעשוי לנבוע מדבריך.

בת ים יוספטל ומשה דיין (ראשון מערב) לא נסלל אליהן קו מיוחד אלא הן ממילא על אותו קו. העלות של הקו בין ההגנה לבין ראשון מערב אני כמעט בטוח שהיא היתה קטנה מ-2 מליארד ₪
וגם אם היא היתה 4 מליארד ₪ הרי כמות כל הנוסעים בקו הזה (משה דיין, קוממיות, יוספטל, וולפסון, צומת חולון) בחודש היא 300,000 עד 330,000 נוסעים בחודש. שוב
פי 3 עד פי 6 ממה שיהיה בקו בין האומה לממילא.
ולתושבי מערב ראשון וכן חולון ובת ים אין ללא הקו הזה אלטרנטיבה תחבורתית טובה בעוד שבירושלים יש את הרק"ל.


ביבנה מערב יש כ-65,000 נוסעים ושוב, היא תחנה על קו הגיוני והכרחי, הקו בין אשקלון לת"א ללא מעבר ברחובות ובלוד.

בבני ברק יש 60,000 נוסעים בחודש והיא ממילא היתה על קו קיים רק היה צריך לשדרג את מבנה התחנה, מה שעלה הרבה פחות מ-80 מליון ₪. לא מליארד ובטח שלא שניים.

 

[FiReBall]

אפשר לשער שהקו לירושלים יעשה קניבליזציה

כמה נוסעים יהיו ביום ממוצע בקו הדמיוני הזה
נניח שהוא קיים, קו תת קרקעי מתחנת האומה ועד ממש לשער יפו ו/או מתחם ממילא.

נניח שגמד דמיוני מבצע ספירה אולטרה מדוייקת של כל נוסע ונוסע בכל אחת מכמה עשרות רכבות ביום לכל כוון. הספירה מבוצעת בשתיים או שלוש דקות הנסיעה
בין האומה לממילא.
כמה נוסעים כאלו יספרו, כלומר הסיגמא/טוטאל/כמות, ביממה ממוצעת להערכתך?
שוב, אלו רק נוסעים שבאו מת"א שכן לא מאמין שיהיו הרבה אנשים שירדו למתחת לאדמה בבנייני האומה רק בשביל לנסוע לממילא.

אני מעריך שביום ממוצע בשני הכוונים גם יחד יהיו 1,000 איש במקסימום.
אתה יודע מה? 2,150.
תכפיל זאת ב-25 ימים וקבלת משהו כמו 50,000 עד 60,000 נוסעים, בחודש.
לא ביום אלא בחודש.
כיום בסבידור רק עולים לרכבת ביממה יש מעל ל-25,000 איש. ביממה רק עולים. אז בשביל 60,000 איש בחודש זה בעליל עלילי העלילים לא ראוי ולא הגיוני ואפילו גם קצת לא מוסרי
להשקיע שני מליארד ₪.

אפשר לשער שהקו לירושלים יעשה קניבליזציה
לאוטובוסים לירושלים, ולכן ה-25,000 שיוצאים עכשיו מרכבת מרכז יגדלו ל-30,000 (ועוד מספר אלפים יחד עם שאר תחנות תל אביב).

מה שאומר, בין 5,000 ל-10,000 (בערכה זהירה) נוסעים לירושלים מדי יום, בשלב הראשון?


רק 10% ימשיכו לעיר העתיקה? מסופקני..

 

[down under]

עכשיו אני מסכים עם כל מלה שלך (חוץ מהסיפא

אפשר לשער שהקו לירושלים יעשה קניבליזציה
לאוטובוסים לירושלים, ולכן ה-25,000 שיוצאים עכשיו מרכבת מרכז יגדלו ל-30,000 (ועוד מספר אלפים יחד עם שאר תחנות תל אביב).

מה שאומר, בין 5,000 ל-10,000 (בערכה זהירה) נוסעים לירושלים מדי יום, בשלב הראשון?


רק 10% ימשיכו לעיר העתיקה? מסופקני..

עכשיו אני מסכים עם כל מלה שלך (חוץ מהסיפא
דסיפא).

10,000 לירושלים ובשני הכוונים גם יחד 20,000 איש ביממה בקו A1.
כלומר אתה בעצם מסכים עם ההערכה שלי שיהיו בקו הקצר בין האומה לממילא משהו כמו 2,000 נוסעים ביממה.
אתה יודע מה? 3,330 נוסעים ביממה.
כמה זה יוצא בחודש? 60,000 עד 90,000 איש.

בשביל 90,000 איש בחודש, לשני הכוונים גם יחד, לא בונים תחנת רכבת חדשה שהיא לא על קו קיים.
שיתכבדו ויסעו ברק"ל לתחנת האומה או שיקחו מונית ספיישל ויפרנסו ככה על הדרך, תרתי משמע (ל-על הדרך), עוד אנשים.
בטח ובטח שלא מוציאים שני מליארד שקלים על דבר כזה.

 

[amit1270]

לי אין נתונים מדויקים כמו לך

כמה נוסעים יהיו ביום ממוצע בקו הדמיוני הזה
נניח שהוא קיים, קו תת קרקעי מתחנת האומה ועד ממש לשער יפו ו/או מתחם ממילא.

נניח שגמד דמיוני מבצע ספירה אולטרה מדוייקת של כל נוסע ונוסע בכל אחת מכמה עשרות רכבות ביום לכל כוון. הספירה מבוצעת בשתיים או שלוש דקות הנסיעה
בין האומה לממילא.
כמה נוסעים כאלו יספרו, כלומר הסיגמא/טוטאל/כמות, ביממה ממוצעת להערכתך?
שוב, אלו רק נוסעים שבאו מת"א שכן לא מאמין שיהיו הרבה אנשים שירדו למתחת לאדמה בבנייני האומה רק בשביל לנסוע לממילא.

אני מעריך שביום ממוצע בשני הכוונים גם יחד יהיו 1,000 איש במקסימום.
אתה יודע מה? 2,150.
תכפיל זאת ב-25 ימים וקבלת משהו כמו 50,000 עד 60,000 נוסעים, בחודש.
לא ביום אלא בחודש.
כיום בסבידור רק עולים לרכבת ביממה יש מעל ל-25,000 איש. ביממה רק עולים. אז בשביל 60,000 איש בחודש זה בעליל עלילי העלילים לא ראוי ולא הגיוני ואפילו גם קצת לא מוסרי
להשקיע שני מליארד ₪.

לי אין נתונים מדויקים כמו לך
ולכן אני לא יכול לתת הערכות ואשאיר את זה לאנשי מקצוע שזה תפקידם (וגם הם לא תמיד מדייקים). מלבד זאת אתה שוכח פרט קטנטן - הקו הזה לא מגיע רק לתל אביב אלא גם עובר בנתב"ג, ואזור שער יפו הוא הלב התיירותי של ירושלים עם מלונות רבים ואתרים חשובים (גם לתיירות פנים). אז מעבר להערכות, שאין לי מושג מאיפה הבאת ולדעתי הן הערכות-חסר, יש כאן גם שירות אדיר לתיירות (ואני מתכוון למספרים בעוד 10 שנים ולא היום).

 

[אדיה]

לצרכי התיירות יש פתרון עדיף

לי אין נתונים מדויקים כמו לך
ולכן אני לא יכול לתת הערכות ואשאיר את זה לאנשי מקצוע שזה תפקידם (וגם הם לא תמיד מדייקים). מלבד זאת אתה שוכח פרט קטנטן - הקו הזה לא מגיע רק לתל אביב אלא גם עובר בנתב"ג, ואזור שער יפו הוא הלב התיירותי של ירושלים עם מלונות רבים ואתרים חשובים (גם לתיירות פנים). אז מעבר להערכות, שאין לי מושג מאיפה הבאת ולדעתי הן הערכות-חסר, יש כאן גם שירות אדיר לתיירות (ואני מתכוון למספרים בעוד 10 שנים ולא היום).

לצרכי התיירות יש פתרון עדיף
אותו מנסה לקדם העירייה: יצירת שלוחה של הקו האדום של הרק"ל לשער יפו בשאיפה שהקו יקיף את העיר העתיקה מדרומה עד שער האשפות.

לפתרון זה, שאני לא בטוח לגבי מידת ישימותו ולוח הזמנים שלו (אבל כנ"ל לגבי תכנית משרד התחבורה), יש כמה יתרונות מכריעים:
א. הוא צפוי להיות זול בהרבה
ב. הוא ישרת גם את תושבי ירושלים והתיירים שכבר נמצאים בה ולא רק מבקרים מזדמנים מחוץ לעיר.
ג. התפעול יווסת על פי שיקולי הביקוש והעומס בתוך העיר ולא ע"פ שיקולי ואילוצי רשת הרכבות הארצית שהם שונים לגמרי.
ד. חווית המבקר מבחוץ: במקום שאחרי נסיעה עם שפע מנהרות הוא יגיח לאוויר העולם בממילא, העיר תחשוף עצמה בפניו בהדרגה לאורך רחוב יפו המשתדרג. לא רק התייר ייהנה - גם העיר תצא נשכרת מהחשיפה הזו.
ה. זה פתרון שורשי טוב בהרבה לפקקים ולעומסים שנוצרים בעיר העתיקה: אפשר יהיה אז להגביל דרסטית (או לגבות מהם תשלום משמעותי) רכבים פרטיים, מוניות ואוטובוסים ש"חונקים" את הכביש הסובב את העיר העתיקה. אופציית ממילא, לעומת זאת, לא תיטיב כלל את המצב התחבורתי סביב העיר העתיקה.

 

[Ccyclist]

לתיירים הפיתרון הזה אינו עדיף

לצרכי התיירות יש פתרון עדיף
אותו מנסה לקדם העירייה: יצירת שלוחה של הקו האדום של הרק"ל לשער יפו בשאיפה שהקו יקיף את העיר העתיקה מדרומה עד שער האשפות.

לפתרון זה, שאני לא בטוח לגבי מידת ישימותו ולוח הזמנים שלו (אבל כנ"ל לגבי תכנית משרד התחבורה), יש כמה יתרונות מכריעים:
א. הוא צפוי להיות זול בהרבה
ב. הוא ישרת גם את תושבי ירושלים והתיירים שכבר נמצאים בה ולא רק מבקרים מזדמנים מחוץ לעיר.
ג. התפעול יווסת על פי שיקולי הביקוש והעומס בתוך העיר ולא ע"פ שיקולי ואילוצי רשת הרכבות הארצית שהם שונים לגמרי.
ד. חווית המבקר מבחוץ: במקום שאחרי נסיעה עם שפע מנהרות הוא יגיח לאוויר העולם בממילא, העיר תחשוף עצמה בפניו בהדרגה לאורך רחוב יפו המשתדרג. לא רק התייר ייהנה - גם העיר תצא נשכרת מהחשיפה הזו.
ה. זה פתרון שורשי טוב בהרבה לפקקים ולעומסים שנוצרים בעיר העתיקה: אפשר יהיה אז להגביל דרסטית (או לגבות מהם תשלום משמעותי) רכבים פרטיים, מוניות ואוטובוסים ש"חונקים" את הכביש הסובב את העיר העתיקה. אופציית ממילא, לעומת זאת, לא תיטיב כלל את המצב התחבורתי סביב העיר העתיקה.

לתיירים הפיתרון הזה אינו עדיף
א: חיסכון מדומה. האטרקטיביות של תחנה ממש במוקד התיירות גדולה פי כמה מאטרקטיביות של תחנת מעבר מרוחקת.
ב: ישנו איזון תח"צי בין תושבי צפון ודרום העיר מחד, ותושבי מערב העיר מאידך. התחנה תשרת גם את התושבים.
ג: ברכבת המבקר שיגיע ממישור החוף יהנה מנסיעה מרווחת של 2-3 דקות אחרי ש40%-50% מהנוסעים ירדו באומה, בעוד ברק"ל הוא יצטופף עם נוסעי ציר הרצל או שלוחת הר-נוף ועוד לרבע שעה או עשרים דקות ברק"ל עד שיגיע לתחנות העיר העתיקה.
ד: אחרי הויאדוקט של הכניסה לעיר (נוף די מרשים) התייר יעלה לפני השטח בממילא תוך פחות מ10 דקות. משום שהעיר החדשה לא הכי מעניינת את התיירים הוא יגיע מנוף הרים יפה הישר לנקודה שאליה הוא רוצה להגיע. 40 דקות מתחנות האיילון, פחות מחצי שעה מנתב"ג, למה שיבזבז חצי שעה (העלייה מהאומה לפני השטח, ההמתנה לרק"ל, הנסיעה) בנסיעה פנימית שרק מסרבלת את הנסיעה למקום אליו הוא רוצה להגיע? התיירים הסקרניים יותר יוכלו לראות את מפת הרק"ל ביציאה מתחנת ממילא ולהסיק (גם מדוכן המידע לתיירים) שישנה עיר חדשה במעלה רחוב יפו.
ה: כמות המבקרים שרק חיבור ישיר יכול להביא יהפכו את שלוחת הרק"ל סביב החומות (שריד לקו השחור במערכת המקורית) לכדאי. לדעתי מיטיבי הלכת ילכו ברגל עד לכותל (וזה כולל גם את הנוצרים או החילונים שבאו לראות את כל הדתות) ומשם הרק"ל תחזיר אותם לממילא ותחבר אותם לציר יפו. בעולם שקדם לממילא היה אפשר להמליץ על תחנה במלך ג'ורג' וקו שחור קצר (2 תחנות ביניים בין רחבת המשביר לשער יפו, כאשר הקו ממשיך הלאה סביב החומות) אך התפתחותה של ממילא והעובדה שבנו את המנהרה מכיכר צה"ל לגיא בן הינום אומרת שניתן לבנות מתחת לקרקע באזור שנהיה מרכזי יותר ויותר. עם פתיחת הקו השחור (לדעתי צריך לחייג אותו היכנשהו ברחוב יפו, אולי בדווידקה או בשוק, ואסור-אסור-אסור להמשיך אותו להר-נוף כדי שתיירות לא יחוו את "נפלאות" הדרת הנשים) יהיה אפשר להפוך את העיר העתיקה לאזור לתושבים בלבד, רכב מזערי / חשמלי בלבד וכו' כפי שיש אזורים כאלו בערים תיירותיות רבות כמו גרנדה או פירנצה.

 

[down under]

גם ככה מרבית התיירים מנתב"ג

לתיירים הפיתרון הזה אינו עדיף
א: חיסכון מדומה. האטרקטיביות של תחנה ממש במוקד התיירות גדולה פי כמה מאטרקטיביות של תחנת מעבר מרוחקת.
ב: ישנו איזון תח"צי בין תושבי צפון ודרום העיר מחד, ותושבי מערב העיר מאידך. התחנה תשרת גם את התושבים.
ג: ברכבת המבקר שיגיע ממישור החוף יהנה מנסיעה מרווחת של 2-3 דקות אחרי ש40%-50% מהנוסעים ירדו באומה, בעוד ברק"ל הוא יצטופף עם נוסעי ציר הרצל או שלוחת הר-נוף ועוד לרבע שעה או עשרים דקות ברק"ל עד שיגיע לתחנות העיר העתיקה.
ד: אחרי הויאדוקט של הכניסה לעיר (נוף די מרשים) התייר יעלה לפני השטח בממילא תוך פחות מ10 דקות. משום שהעיר החדשה לא הכי מעניינת את התיירים הוא יגיע מנוף הרים יפה הישר לנקודה שאליה הוא רוצה להגיע. 40 דקות מתחנות האיילון, פחות מחצי שעה מנתב"ג, למה שיבזבז חצי שעה (העלייה מהאומה לפני השטח, ההמתנה לרק"ל, הנסיעה) בנסיעה פנימית שרק מסרבלת את הנסיעה למקום אליו הוא רוצה להגיע? התיירים הסקרניים יותר יוכלו לראות את מפת הרק"ל ביציאה מתחנת ממילא ולהסיק (גם מדוכן המידע לתיירים) שישנה עיר חדשה במעלה רחוב יפו.
ה: כמות המבקרים שרק חיבור ישיר יכול להביא יהפכו את שלוחת הרק"ל סביב החומות (שריד לקו השחור במערכת המקורית) לכדאי. לדעתי מיטיבי הלכת ילכו ברגל עד לכותל (וזה כולל גם את הנוצרים או החילונים שבאו לראות את כל הדתות) ומשם הרק"ל תחזיר אותם לממילא ותחבר אותם לציר יפו. בעולם שקדם לממילא היה אפשר להמליץ על תחנה במלך ג'ורג' וקו שחור קצר (2 תחנות ביניים בין רחבת המשביר לשער יפו, כאשר הקו ממשיך הלאה סביב החומות) אך התפתחותה של ממילא והעובדה שבנו את המנהרה מכיכר צה"ל לגיא בן הינום אומרת שניתן לבנות מתחת לקרקע באזור שנהיה מרכזי יותר ויותר. עם פתיחת הקו השחור (לדעתי צריך לחייג אותו היכנשהו ברחוב יפו, אולי בדווידקה או בשוק, ואסור-אסור-אסור להמשיך אותו להר-נוף כדי שתיירות לא יחוו את "נפלאות" הדרת הנשים) יהיה אפשר להפוך את העיר העתיקה לאזור לתושבים בלבד, רכב מזערי / חשמלי בלבד וכו' כפי שיש אזורים כאלו בערים תיירותיות רבות כמו גרנדה או פירנצה.

גם ככה מרבית התיירים מנתב"ג
נוסעים ליעד שלהם או במונית ספיישל או בהסעה מאורגנת (אוטובוס תיירים) או מישהו שאוסף אותם (הכוונה לא לקבוצה אלא לתייר בודד או זוג תיירים) או
רכבת עד לתחנת רכבת בת"א/חיפה ומשם מונית ספיישל.
להערכתי מעל ל-95% מהתיירים שמגיעים לארץ עושים זאת באחת מהדרכים שתארתי.

ת"א מפוצצת בתיירים מכל הסוגים, הומואים/לסביות (ת"א צויינה כאחת הערים היותר גאי פרנדלי בעולם), סטרייטים עשירים ועניים, אנשי עסקים וגם טיילי תרמיל (מוצ'ילרוס בספרדית).
אף תחנת רכבת היא לא ליד מלון כלשהו, בין אם 5 כוכבים ובין אם אכסנית פשפשים של טיילי תרמיל.
ובכל זאת ת"א מוצפת באלפי תיירים אפילו ברגע זה, על אחת כמה וכמה בקיץ או בחג המולד או בפסח/פסחא.

לא חושב שיהיו יותר מ-200 איש בשנה שלמה שחיים בחו"ל ואשר יגידו לעצמם, וואלה הישראלים בנו תחנת רכבת ממש צמוד לעיר העתיקה בירושלים ולכן אני רוצה לטוס לישראל.

התחנה בממילא לא תגדיל כמעט בכלל את התיירות לירושלים.
גם אם היא תגדיל ב-3% עד 5% את כמות התיירים הזרים שנמצאים בישראל אבל אילולא התחנה לא היו עולים לירושלים (קשה לי להאמין שיש אנשים כאלו)
השקעה של שני מליארד היא לא לעניין.

הכסף הזה הוא גם שלי ואני ממש לא מסכים שיזרקו אותו על כאלו דברים הזויים.

 

[Ccyclist]

הם נוסעים בעיקר ב Cheroot

גם ככה מרבית התיירים מנתב"ג
נוסעים ליעד שלהם או במונית ספיישל או בהסעה מאורגנת (אוטובוס תיירים) או מישהו שאוסף אותם (הכוונה לא לקבוצה אלא לתייר בודד או זוג תיירים) או
רכבת עד לתחנת רכבת בת"א/חיפה ומשם מונית ספיישל.
להערכתי מעל ל-95% מהתיירים שמגיעים לארץ עושים זאת באחת מהדרכים שתארתי.

ת"א מפוצצת בתיירים מכל הסוגים, הומואים/לסביות (ת"א צויינה כאחת הערים היותר גאי פרנדלי בעולם), סטרייטים עשירים ועניים, אנשי עסקים וגם טיילי תרמיל (מוצ'ילרוס בספרדית).
אף תחנת רכבת היא לא ליד מלון כלשהו, בין אם 5 כוכבים ובין אם אכסנית פשפשים של טיילי תרמיל.
ובכל זאת ת"א מוצפת באלפי תיירים אפילו ברגע זה, על אחת כמה וכמה בקיץ או בחג המולד או בפסח/פסחא.

לא חושב שיהיו יותר מ-200 איש בשנה שלמה שחיים בחו"ל ואשר יגידו לעצמם, וואלה הישראלים בנו תחנת רכבת ממש צמוד לעיר העתיקה בירושלים ולכן אני רוצה לטוס לישראל.

התחנה בממילא לא תגדיל כמעט בכלל את התיירות לירושלים.
גם אם היא תגדיל ב-3% עד 5% את כמות התיירים הזרים שנמצאים בישראל אבל אילולא התחנה לא היו עולים לירושלים (קשה לי להאמין שיש אנשים כאלו)
השקעה של שני מליארד היא לא לעניין.

הכסף הזה הוא גם שלי ואני ממש לא מסכים שיזרקו אותו על כאלו דברים הזויים.

הם נוסעים בעיקר ב Cheroot

ואומרים את זה בדיוק כמו הסיגר הזול, http://en.wikipedia.org/wiki/Cheroot
וכל מי שאני מכיר שעומד לנסוע לארץ, נסע בעבר, אך אין לו קשרים שם שואל "האם עדיין יש שם שרות?".
וזה ממש רע שבעיניהם אלו פני התחבורה הציבורית בישראל.

עידן Carry on abroad נגמר. http://www.youtube.com/watch?v=0phJGVh1mM0

עתידה של התיירות הוא באנשים שלא רוצים ולא צריכים שמישהו יאסוף אותם, אלא מצפים שתהיה תחבורה ציבורית בה הם יוכלו להשתמש כדי להגיע ביעילות ליעדם. ככה זה בעידן הטיסות הזולות ואתרי האינטרנט. אי אפשר לחזור לעידן החבילות וסוכני הנסיעות.

השנה למשל שירשרתי מסביליה, שוויץ ומלטה. בכל היעדים האלו השתמשנו בתח"צ במידה כזו או אחרת ומתוך בחירה כי החניית כלי רכב באזורים עירוניים היא כאב ראש, בשוויץ ומלטה לא שכרנו כלי רכב, בסביליה נסענו ברכב מהקוסטה דל-סול וחנינו בחניון פרברי תת-קרקעי זול ובטוח ולקחנו את המטרו שתי תחנות למרכז העיר. בפירוש פסלנו אופציות שהיו 5-10 תחנות מטרו ממרכז העיר (אזור האקספו למשל, מה גם שחניוני החנה וסע לא נועדו לתיירים) וחיפשנו מקום שלא יהיה במחירים של המרכז, אך לא יהיה רחוק מדי ומסובך מדי לחזור אליו בעיר בלתי מוכרת.

בכתבה אחת שקראתי היתה איזו תיירת בת"א שאמרה "איך יכול להיות שאין כאן מטרו?", והיא צודקת, בעיקרון במדינה שנראית דרום-אירופאית מצפים שתהיה רשת תחבורה ציבורית יעילה, ותחנה בממילא היא בהחלט מוקד יעיל, במרחק תחנת אוטובוס או שתיים מאזור המלונות הראשי של ירושלים, והידיעה שמדובר בעיר שקל להגיע אליה בהחלט תהפוך אותה לבחירה קלה יותר. כאשר אנשים מספרים לחבריהם בחו"ל שאין מטרו, או אין תח"צ כל יום זה עושה רושם רע שגורם לאנשים להמנע מלהגיע מלכתחילה.

לגבי ת"א - בתחילת העשור הבא תהיה רכבת קלה שתגיע למרחק 500 מטר ממלונות גן צ'רלס קלור, ותתחבר לתחנת ת"א מרכז. בעבר היה קו אוטובוסים בין המלונות, ואני מניח שאם יפרסמו אותו ויחברו אותו לת"א מרכז ות"א ההגנה ללא עצירות בין הטיילת לאיילון הוא יהווה דרך קלה מאד להגיע מתחנות האיילון למלונות. אני מכיר תיירים שביקרו בארץ והשתמשו ברכבת למרות ששהו באזור הטיילת בת"א, שבסך הכל נמצאת שני קילומטר מהאיילון (או - מייל וקצת לדוברי האימפריאלית שבינינו) כך שהיא אינה מרוחקת עד כדי כך או לגמרי מחוץ לתודעתם.

דוגמה אחרת לצורך בפיזור מרכזי יותר הן רכבות האקספרס של שדות התעופה הלונדוניים. אם ניתן להגיע בפיקדילי בארבעים דקות מדוע יש קו משגשג שנקרא הית'רו אקספרס ונוסע לפדינגטון? הקו הזה דרש מנהרה מתחת לשדה התעופה כך שאי אפשר להגיד שמנהרות ומהירות זה רעיון ייחודי לארץ.