במחסן של הדוד ואליק.

במחסן של הדוד ואליק.

ילדים רצים אל תוך קירות
לבנים כמו דוהרים אל תוך
שמים קפואים והחדר כולו
מרושת ברזלים.

ויביטו ילדים מבעד הסורגים
ויאמרו " אין סוד לבור" ותאמר
תמר " הבור יתמלא ויציף הדמעות".

ודוד ויאליק עדיין דופק בפטיש.
מסייד הקירות, משפיך חומר
לבן וסמיך, צובע חדרי ללבם.
ובפינה תמר רועדת כולה .

והוא ,שחור כולו ועל ידו חותם
הברזל, וידו מעוקלת קלות " וירד
אל תוך תוכה". ויבט בה במבט כה
חודר ולו שן מבצבצת בוהקת יורקת
מילים כה נשגבות.

" ואני רואה את מה שהיה
רואה את מה שהיה", וכעיט
ממריא אל שמי לבונה ומסמיק,
ואני כד מזכוכית שהעלה כבר
נובל הוא כמלאך המוות בשעון
הזמן מתקתק " תק תק תם
המשחק"

ואני לא ירקתי מלב, שפתי דוממות
מחרישות הביום כיפורים מחילה אבקש?
ואלוהים התמחאה הדמעה?, ויאמר תודה
אבא,תודה.
 

דייהטסו

New member
נושא קשה

והטיפול שלך בו מצויין. הערבוב המתמיד בין צביעת המחסן לבין מעשה הדוד בתמר (ששמה כמובן רומז לסיפור המקראי) ובסוף ההקשר ליחסים המסוכסכים שלך עם אלוהים. חזק מאוד.
 

niva99

New member
אכן נושא קשה

מקווה שללא יסודות אוטוביוגרפיים...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
הכל בסדר זה היה מזמן....


 

שמים1

New member
במחסן של הדוד ויאליק

הכותרת מקנה תחושה של שיר ילדים חביב
אך המילים קשות , ומה שאמור להיות חדר משחקים הופך לחדר בלהות
תחושת כלא והתעללות .


ויביטו ילדים מבעד הסורגים
ויאמרו " אין סוד לבור" ותאמר
תמר " הבור יתמלא ויציף הדמעות".

הבור הזכיר לי את הבור אליו הושלך יוסף ע"י אחיו
הבור מייצג את הבגידה , וכאן בגידת מבוגר באמון שנותנים ילדים .
הבור שיתמלא ויציף הדמעות הציף אותי בצער גדול .

שיר מאוד מאוד קשה .
 
אכן שיר קשה שמתאר חוויה קשה..

שלצערי חווים אותה ילדים וניסיתי לתאר את זה...
 
למעלה