ליאת, הספר הוא פרי עמל של 7 שנים חלקן לא
קלות, התחלתי לכתוב ברצינות כשיואב,הבן שלי התגייס לצבא קרבי, בזמן מלחמת הצפון השניה,חודשיים אלרי שפרצה אצלי סכרת,ובחורהומשפחתה,ילדה שגדלה אצלי באומנה מגיל13.5 עד 18 ניתקה את הקשר בינינו.יואב מאד אהב אותה כי הגיע מביה"ח הבייתה היא ולהבסיל 2 חתולות קיבחו את פניו. הנערה,יצאה לצבא,קיבלה את דירת אימה(שנםטרה אצלי במחלקה) הכירה את מי שהוא בעלה. אני ליוויתי אותה לחופה. אעברנו עליות ומורדות בקשרים, אבל גרעין טוב היה. כיום יש לה 3 ילדים, היא לגרה אי שם.אסור לי לדעת...מסרבת לקשר,ולא מרשה גם לילדים. זה כאב מאד בתקופת גיוסו של יואב,בלילות לבנים התחלתי לאסוף את מה שכבר היה במגירה..והמשכתי לכתוב.כעת זה מאוגד בספר מהדורה שניה,אחרי שקיצרתי וערכתי מחדש ,בעזרת עורכת מנוסה.הכתיבה הוהמוזיקה החזיקו אותי שפויה. כיום הילד שהלך לצבא הוא סטודנט למחקר רפואי במכון וויצמן, צוחק על הפחדים של אמשלו. זהו למה כתבתי את המגילה? הקפה עדיין לא חילחל לורידים. ביי
ליאת,לא מוצאת שום הודעה שלך. מהר לשלוח לי כתובת.מחר אני מוציאה כמה ספרים שאנשים הזמינו.
בוקר טוב ישראל