certified.woke
Well-known member
אין בהלה או ניסיון להימלט. הפעילים למען שחרור יגאל עמיר הם בעלי הבית
פעילים למען יגאל עמיר באירוע לזכר מאיר כהנא. הם לא מבקשים לשחרר רק את רוצחו של ראש הממשלה, הם מבקשים לתת דרור לעיקרון שהוא מייצג; צילום: נעם ריבקין פנטון
יוענה גונן
20:00 • 04 באוגוסט 2026
הדבר הראשון ששומעים בסרטון הוא ילדה מתחננת בקול כבוש ומבוהל: "אמא, די, תפסיקי, תתקשרי למשטרה". האם והבת נמצאות במכונית על הגשר מעל מחלף חמד, והאם מצלמת את המתרחש מבעד לחלון. המצלמה זזה שמאלה וחושפת מחזה מעורר חלחלה: אדם מבוגר, בחולצה כחולה, מוקף בשישה או שבעה בחורים צעירים. הבחורים — כולם עטויי ציציות, חלקם לובשים חולצות עם הכיתוב "ישוחרר יגאל עמיר" — מפילים אותו ובועטים בו בעודו שרוע על הקרקע. "משוגעים, אני מתקשרת למשטרה!", צועקת הצלמת, כשברקע זעקות הבכי המתגברות של בתה.
בריונים
זה קרה ביום ראשון שעבר. האיש בחולצה הכחולה הוא אילן מנס, בן 76 ממבשרת ציון. כשחבר סיפר לו שמישהו שוב תלה על גשר חמד שלט שקורא לשחרר את רוצחו של יצחק רבין, הוא החליט להגיע למקום ולהוריד אותו. בתו סיפרה לגלי צה"ל שהוא השתתף בעצרת ההיא בכיכר, שאז עוד נקראה על שם מלכי ישראל — "ולא יכל להכיל את השלט הזה". כשנבדק אחרי התקיפה ראו רק את החבלות החיצוניות, אבל כעבור כמה ימים הוא איבד תחושה ביד שמאל והחל לדבר מוזר. בצילום התגלה דימום מוחי, כנראה בעקבות החבטה שספג כשהופל. אתמול עבר מנס ניתוח בראשו, ועכשיו הוא מתאושש בבית החולים. על התנגדותו לתומכיו של יגאל עמיר הוא כמעט שילם בחייו.
יותר משבוע לאחר התקיפה, איש מהמעורבים לא נעצר. המשטרה הוזעקה למקום, אבל לדברי מנס, השוטרת פחות התעניינה במכות שקיבל ויותר בעובדה שהחנה את רכבו על המדרכה. במשטרה מסרו בתגובה את המריחה הרגילה, שלפיה "האירוע נמצא בחקירה" ולכן אין באפשרותם לפרט. רק היום, כנראה בעקבות ההתעניינות הציבורית הגוברת ומכתב ששלח גדי איזנקוט למפכ"ל (מנס הוא פעיל של מפלגת ישר), החלו סוף־סוף לקדם את החקירה. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו השלט על הגשר היה קורא להפסקת ההרג בעזה, או משהו ממין זה. ובעצם אין צורך לדמיין: כשמפגינים מניפים שלטים כאלה, המשטרה מגיעה ומפרקת להם את הצורה בעצמה.
מה שבולט בסרטון הוא לא רק הברוטליות של האירוע, אלא גם הנינוחות שבה הוא מתרחש. האלימות מבוצעת לאור יום, על גשר מרכזי, לעיני עוברים ושבים. התוקפים מתנהלים בנחת, חלקם אוחזים בקורבן ומרביצים לו, אחרים פשוט עומדים או מתהלכים מסביב. אין בהלה, אין ניסיון להסתלק, אין תחושה שמישהו סבור שהוא עושה מעשה שעליו יצטרך לתת את הדין. כך נראים פורעי חוק שיודעים שהחוק עבר לצידם. בתיעוד אפשר לראות את המזרן שהם הביאו והניחו ליד השלט, כדי שיוכלו להתרווח. התמונה כמעט זועקת מרוב סמליות: במרחב הציבורי — הם בעלי הבית.
"הוא פעל מתוך רצון למנוע את תוצאות הסכמי אוסלו, לאחר שכל דרכי המחאה הדמוקרטיות כבר מוצו וזכו להתעלמות מוחלטת מצד הממשלה", נכתב באתר של התנועה למען חנינה לעמיר. כשהאנשים ששומרים על השלט מפילים אדם מבוגר ובועטים בו, הם מתרגמים את המסר שעל השלט למעשים. הם לא מבקשים לשחרר רק את רוצחו של ראש הממשלה, הם מבקשים לתת דרור לעיקרון שהוא מייצג — שליהודי מאמין מותר להפעיל אלימות כלפי מי שעומד בדרכו הפוליטית.
כתבות קשורות
- יגאל עמיר היה גדול הטרוריסטים של המאה ה-20; בן גביר עשוי להאפיל עליו רוגל אלפר
- "בסוף יגאל עמיר ישוחרר, בעוד 20 שנה אולי גם ידליק משואה" יזהר באר
קל לומר שהמשטרה לא מתפקדת, אבל במקרה של מנס השוטרת דווקא תפקדה כמצופה ממנה: היא הגיעה לזירת תקיפה ואיתרה עבירת חניה. במילים אחרות, זה אינו סיפור על מדינה בלי חוק, אלא על מערכת אכיפה שמשרתת את האידאולוגיה של השר הממונה עליה. זה שבצעירותו הצליח להגיע לסמל של הקדילאק של ראש הממשלה. אחרי רצח רבין אמרו שהכתובת היתה על הקיר; עכשיו היא כבר תלויה על הגשר, כתובה באותיות ענק.
. אז סתם להשכלתך הכללית, יש אכן "לא מעט" אנשים כאלה. אין כאמור מעלה שום קשר מיוחד בין דעתם על המעשה שעמיר עשה (ככל שאכן עשה) לעמדתם בנוגע לענישתו (שכזכור נקבעו לה החמרות באופן לא דמוקרטי בעליל לאחר מעשה, אבל זה אולי דיון אחר) ו/או לצורך לשנות/לעדכן ענישה זו מהסיבות שציינתי כבר למעלה (משפטיות-הומניות-מוסריות וכדו').
