בלהות

[צוהר ליופי ולאומנות]

בלהות

הלילה מזיע. רגשות אימה קרים. את חלומותיי עליך, עלי להשליך לפתחי קברים. הלילה מזיע. תשוקותיי האפלות. חשקיי ללא גבולות... דמעות וזעה. אימה מתחלפת, כמיהה מופיעה. קבר לעצמי אני כורה.

 

[g1 המקורית]

זה תמיד קורה (תיקון)

בועות מתערבבות והמחשבות מתערבלות לפחות להיום, את קצת שמחה, עד שיתאדו למחרת עם כל נשימה מתפכחת לתוך ראש על כרית של לבד

 

[שילת של]

שיר חזק, אפלה רבה בתוכו

מוצא חן בעיניי.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

תודה על תגובתך!

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

ממש טוב

מאד ממוקד ברעיון ומשכנע. כשהתשוקה הסמויה מתפרצת ונגלית, העולם החיצוני נסגר עלינו. עצוב, אבל זו המציאות.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

תודה על תגובתך!

 

[niva99]

אימה, כמיהה ו...קבר

הילכו שלושתם בילתי עם נועדו? שיר "מעט" מורבידי ואפל. הגיבורה חושקת במאן דהוא אך מסיבותיה שלה נאלצת לקבור את חשקיה [ אולי כי הם נוגדים את הנורמות המקובלות בחברה, או שהסטטוס אינו מאפשר זאת ] ולכן רק המוות נמצא כפתרון לקונפליקט הפנימי שהיא חווה.

 

[צוהר ליופי ולאומנות]

אהבתי את תגובתך

תודה!