בלאט

[1gaia1]

בלאט

סתאם חשבתי לעצמי, אני נלחמת כל הזמן מה וכמה לאכול ואפילו שאני אוכלת "חופשי" אני עדיין חושבת ותהיהתי,מה עדיף, לחיות מבולמוס לבולמוס או לאכול "נורמלי" וגם יותר מהממוצע, להיות קצת עגלגלים??? פשוט קשה לי עם זה שאני לא יכולה לעצור אותי לאכול דברים, וזה לא קשור להתקפים, פשוט בא לי ואני נותנת לי, אבל זה גם עולה לי תרתי משמע, ואני לא רוצה לחזור לבולמוסים, ובכול זאת קשה לי "להיכנע" ופשוט לקבל את הגוף שלי, למה אני כ"כ שונאת אותו, יש בי דברים שאני ממש אוהבת וגאה בי, אבל מה את הגוף שלי אני כ"כ שונאת והוא רק גדל...

 

[GnarledCynic]

הכי טוב

לאכול כמה שצריך, וללמוד לקבל את עצמך. אולי כל מה שאת זקוקה לו בשביל ללמוד לאהוב את מה שיש הוא מעט עזרה חיצונית?

 

[פרפר בתוך אגרוף]

גאיה,

תעני את על השאלה- מה עדיף? מה המחיר שאת משלמת על בולמוסים? מחיר ריגשי, מחיר פיזי? מה רע בלהיות עגלגלים? והאם זה יותר רע מהמחיר של הבולמוס? את יודעת. אני חושבת שאולי אחרי שמשביעים קצת את הגוף, את הרעב שהוא מרגיש אחרי שנים של אכילה לא מאוזנת- רעב שלוקח שנים לפצות עליו, אז הוא יותר רגוע ופחות רעב. ולאהוב את הגוף שלך, זה לא קשור למשקל... שתינו הרי יודעות את זה.

 

[קטרפי]

דוגרי [ט']../images/Emo110.gif

גם מעצם היותו של מישהו עגלגל, הוא יכול להרגיש ממש ממש בלאט. ואת יכולה לראות דוגמה חיה לזה כמעט בכול פרסומת, תוכנית טלוויזה או מגזין זול. בגלל זה גם אין לי ממש תשובה על השאלה של גאיה....

 

[פרפר בתוך אגרוף]

בפרסומות

רואים מה שמנסים ללמד אותנו, כדי שנתאים את עצמנו לתרבות ולמידות בחנויות, ושנהיה צרכנים של אופנה ומוצרי דיאטות. יש תעשיה שלמה שמרוויחה ממה שרואים בפרסומות. והרבה מאוד אנשים אכן קונים את זה. אבל אני רואה סביבי גם המון אנשים שלא. אנשים עגלגלים שחיים באושר, בלי שום יסורי מצפון או רגשות שנאה עצמית על המראה שלהם. אולי חלקם היו מעדיפים לרזות, אבל גם במצבם הם שמחים בחלקים ואוהבים את עצמם. יש לי דוגמאות אנושיות רבות כאלו בראש כרגע. אנשים אמיתיים, לא מפרסומת. חשוב לזכור שאנשים כאלו קיימים. שאפשר לאהוב את עצמך בכל צורה ומשקל. לקנות את השקר התרבותי ש-מי ששמן לא יכול לאהוב את עצמו, זה מאוד מאוד נוח כשרוצים לחזק את המחלה שלנו ולמצוא לה לגיטימציה. אבל האמת היא שאפשר גם אפשר אחרת. ואפשר לאהוב את עצמך בכל משקל. זה חלק מההחלמה.

 

[johnnygirl8]

רק לגיד ש...

אני ממש מזדהה. ולפעמים כבר אין כוח לכל השטויות האלה. הלוואי שיוכלנו פשוט לתת לעצמנו להיות. ואיך זה שאני אוהבת ומקבלת את כולם בדיוק כמו שהם (רזים, שמנים, עגלגלים, ממוצעים) ורק אותי אף פעם לא? משהו פה דפוק מהיסוד. אבל משהו הולך (וכבר עכשיו) להשתנות.

 

[ס י י פ נ י ת]

מה עדיף?

להרגיש טוב. זה לא חיי בולמוס כנגד אכילה רגילה והשמנה. ללמוד לחשוב אחרת. לשנות דפוסי התנהגות. זה הרבה יותר מתפריט, את כבר יודעת...

 

[מי שהיא 1]

הכי טוב...

זה מה שמרגיש לך טוב ואת יודעת שזו דרך. וברור לך שבולמוסים עושים לך רע וזו לא אפשרות לחזור אליה. ואת אוכלת וצריכה להתמודד עם מה שמרגיש לך אבל אני מרגישה שיש כאן עוד דברים שאינם קשורים לאוכל, את יודעת לזהות?

 

[1gaia1]

אולי

יש בי משהו שרוצה שיהיה לי רע כי אין לי סיבה\ אבל בכל זאת לא טוב לי אין לי כוח לזוז כמעט כול האנרגיות שלי אבדו האור שלי כבה ואולי אוכל יעיר אותי???

 

[summer723]

בובי

למה את רוצה שיהיה לך רע? מה עשית שזה מגיע לך הרע הזה שאת מאחלת לעצמך? אני יודעת שזו תחושה כזו לא מוסברת של כאילו יש רוע פנימי ומגיע עונש על זה אבל את יודעת שבפועל זה לא ככה. אולי אוכל יאיר אותך... מהנסיון שלך זה עובד? זה מה שאת צריכה? |אנרגיות|

 

[פרפר בתוך אגרוף]

למה שיהיה לך רע, גאיה?

[שאלה שאת חייבת לענות עליה. בשביל עצמך יקירתי.]

 

[כוכבית לכת רחוקה]

....

אכן 'בלאט'. מרגישה הזדהות עם התהיות שלך ואפילו אין לי איך לעודד כרגע, סליחה