"בכל סיום יש התחלה חדשה..."
אני יושבת מול המחשב ושלא כמו תמיד קשה לי למצוא את המילים. איך נפרדים ממקום שהיה כמו בית? איך עוזבים מקום שהיה לי חשוב? כנראה שתהליכים לוקחים זמן והזמן שלי לעזוב הגיע, יש יאמרו שאפילו הגיע מזמן, אולי הם צודקים, אולי לא. בכל מקרה נכון לעכשיו אני עצובה, אבל שלמה עם ההחלטה. אני בטוחה שרוב חברי הפורום שמו לב שכבר כמה זמן שאני לא ממש כאן, לא ממש מעורבת במה שקורה. הרקע מורכב ומחולק לכלמיני סיבות שאת חלקן אפרט, וחלקן ישארו עלומות לכם. חשוב לי שתבינו שאני לא מנסה להצטדק, אני פשוט חושבת שיש לכם זכות להבין מה גרם לי לעזוב, ושזה לא כי לא איכפת לי מכם, אלא בגללי. אולי כדאי ללכת קצת אחורה בזמן. לפני כמה שנים גיליתי את האינטרנט וקצת אח"כ גם הבנתי שאני לסבית ואיכשהו שני הדברים היו כרוכים זה בזה. הרשת הייתה המקום שלי, הקשר היחיד שהיה לי לעולם חדש שנפתח בפניי ומצאתי בה משען ונחמה ואושר (ואפילו אהבה). ומכיוון שכך היה לי צורך לתת בחזרה לקהילה הזאת, הוירטואלית לכאורה, והכל כך מציאותית בעצם. לעזור לאחרים שעומדים בפני דברים שאני הייתי צריכה לעמוד בפניהם עם היציאה מהארון (של עצמי ושל הסביבה) וזאת הסיבה שנכנסתי לכאן, חדורת התלהבות ורצון לתרום. בהתחלה זה עבד יותר טוב, אח"כ פחות. אומרים שדווקא כותבים ותיקים ופעילים ברשת עוברים "תקופות יובש", אולי זאת תקופה כזאת. אולי אני פשוט בשלב של אחרי ההתמכרות. פעם הייתי רצה הביתה וישר נכנסת לרשת. היום אני נכנסת לרשת רק בשביל הפורום. אולי זה בגלל העבודה שהשתנתה, החיים שהשתנו, אני שהשתניתי. לא יודעת. ובכל פעם שבה אמרתי לעצמי "אז תעזבי ודי" הייתי נכנסת לכאן ומוצאת אתכם. כואבים ושמחים ומתלבטים והייתי מתחילה לענות למשהו שנראה לי חשוב, ולעשות קצת סדר בבלאגן ואמרתי לעצמי "בעצם, כדאי שתישארי".... ושוב ושוב. אבל לאט לאט אני רואה שהפורום הפך לזר לי, שאני לא מצליחה "לדבר את השפה" שהמקום שאליו הייתי רוצה ללכת הוא לא המקום שאליו אתם רוצים ללכת. וזה בסדר. הפורום הוא מי שכותב בו. ופורומים משתנים במהלך השנים והותיקים תמיד חושבים ש"פעם היה יותר טוב" והצעירים לא מבינים על מה כל המהומה. ראיתי את זה קורה בהרבה פורומים. ראיתי את המחזוריות גם כאן. כותבים ותיקים עוזבים בקול תרועה רמה, או בקול דממה דקה וחוזרים אח"כ שוב. מחזוריות העולם הוירטואלי. ואולי זה בגלל שטוב לי לחיות ב"עולם שבחוץ". ואולי, כמו שכבר אמרתי "זאת רק תקופה וזה יעבור". אבל אני חושבת שעודד וכוכב שנופל עושים עבודה מצויינת ושהקול הנשי שלי לא מספיק דומיננטי במילא. אז אני משאירה להם את הבמה. אולי עוד תגיע לסבית אחרת שתצליח לעשות דברים שאני לא הצלחתי. כמי שעוקבת אחרי הפורום (כן, גם כשאני לא כותבת), אני חושבת שאתם תסדרו מצויין גם בלעדי (אולי תתגעגעו קצת, אבל זה לא דבר רע). אני אוהבת אתכם המון. יעל
|שכבר מתגעגעת|
אני יושבת מול המחשב ושלא כמו תמיד קשה לי למצוא את המילים. איך נפרדים ממקום שהיה כמו בית? איך עוזבים מקום שהיה לי חשוב? כנראה שתהליכים לוקחים זמן והזמן שלי לעזוב הגיע, יש יאמרו שאפילו הגיע מזמן, אולי הם צודקים, אולי לא. בכל מקרה נכון לעכשיו אני עצובה, אבל שלמה עם ההחלטה. אני בטוחה שרוב חברי הפורום שמו לב שכבר כמה זמן שאני לא ממש כאן, לא ממש מעורבת במה שקורה. הרקע מורכב ומחולק לכלמיני סיבות שאת חלקן אפרט, וחלקן ישארו עלומות לכם. חשוב לי שתבינו שאני לא מנסה להצטדק, אני פשוט חושבת שיש לכם זכות להבין מה גרם לי לעזוב, ושזה לא כי לא איכפת לי מכם, אלא בגללי. אולי כדאי ללכת קצת אחורה בזמן. לפני כמה שנים גיליתי את האינטרנט וקצת אח"כ גם הבנתי שאני לסבית ואיכשהו שני הדברים היו כרוכים זה בזה. הרשת הייתה המקום שלי, הקשר היחיד שהיה לי לעולם חדש שנפתח בפניי ומצאתי בה משען ונחמה ואושר (ואפילו אהבה). ומכיוון שכך היה לי צורך לתת בחזרה לקהילה הזאת, הוירטואלית לכאורה, והכל כך מציאותית בעצם. לעזור לאחרים שעומדים בפני דברים שאני הייתי צריכה לעמוד בפניהם עם היציאה מהארון (של עצמי ושל הסביבה) וזאת הסיבה שנכנסתי לכאן, חדורת התלהבות ורצון לתרום. בהתחלה זה עבד יותר טוב, אח"כ פחות. אומרים שדווקא כותבים ותיקים ופעילים ברשת עוברים "תקופות יובש", אולי זאת תקופה כזאת. אולי אני פשוט בשלב של אחרי ההתמכרות. פעם הייתי רצה הביתה וישר נכנסת לרשת. היום אני נכנסת לרשת רק בשביל הפורום. אולי זה בגלל העבודה שהשתנתה, החיים שהשתנו, אני שהשתניתי. לא יודעת. ובכל פעם שבה אמרתי לעצמי "אז תעזבי ודי" הייתי נכנסת לכאן ומוצאת אתכם. כואבים ושמחים ומתלבטים והייתי מתחילה לענות למשהו שנראה לי חשוב, ולעשות קצת סדר בבלאגן ואמרתי לעצמי "בעצם, כדאי שתישארי".... ושוב ושוב. אבל לאט לאט אני רואה שהפורום הפך לזר לי, שאני לא מצליחה "לדבר את השפה" שהמקום שאליו הייתי רוצה ללכת הוא לא המקום שאליו אתם רוצים ללכת. וזה בסדר. הפורום הוא מי שכותב בו. ופורומים משתנים במהלך השנים והותיקים תמיד חושבים ש"פעם היה יותר טוב" והצעירים לא מבינים על מה כל המהומה. ראיתי את זה קורה בהרבה פורומים. ראיתי את המחזוריות גם כאן. כותבים ותיקים עוזבים בקול תרועה רמה, או בקול דממה דקה וחוזרים אח"כ שוב. מחזוריות העולם הוירטואלי. ואולי זה בגלל שטוב לי לחיות ב"עולם שבחוץ". ואולי, כמו שכבר אמרתי "זאת רק תקופה וזה יעבור". אבל אני חושבת שעודד וכוכב שנופל עושים עבודה מצויינת ושהקול הנשי שלי לא מספיק דומיננטי במילא. אז אני משאירה להם את הבמה. אולי עוד תגיע לסבית אחרת שתצליח לעשות דברים שאני לא הצלחתי. כמי שעוקבת אחרי הפורום (כן, גם כשאני לא כותבת), אני חושבת שאתם תסדרו מצויין גם בלעדי (אולי תתגעגעו קצת, אבל זה לא דבר רע). אני אוהבת אתכם המון. יעל
