בכיר הקג"ב ואסילי מיטרוקין על הריגול הרוסי בעולם ובישראל
. המסמכים כללו גם התייחסות לריגול האינטנסיבי של הקג"ב בארץ, אבל מרבית החומר הזה לא התפרסם. עד השבוע: שליח "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן קיבל גישה לפתוח ולחקור את מסמכי מיטרוקין. התוצאה: רשימה של אישים, שלפי מסמכי הקג"ב פעלו כסוכנים סובייטים בארץ – יוצאת לאור. בין האנשים ששמם מופיע במסמכי מיטרוקין כסוכנים: חברי כנסת, אנשי תקשורת, גורמי מודיעין בכירים, מהנדסים שעסקו בפרויקטים רגישים וגם קצינים שהתברגו בצמרת צה"ל. רשימת מיטרוקין – כתבה ראשונה בסדרה
אומנם הנושא ישן וכבר דנו בו אבל יש כאלה שטרם קראו על הנושא הרגיש הזה
[URL]https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4870481,00.html[/URL]
. בתחילת שנות ה־50 פתחו הרוסים במבצע רחב היקף, תחת שם הקוד "טרֶסט", לחדירה לתוך מפ"ם. על פי מסמכי מיטרוקין, הייתה להם הצלחה לא מבוטלת: הקג"ב, כך נטען, גייס את יעקב (קובה) ריפתין, שכיהן כח"כ מטעם המפלגה בשנים 1949 עד 1965. באחד ממסמכי מיטרוקין נכתב כי הוא "היה חבר בוועדת הביטחון והיחסים הבינלאומיים (הכוונה לוועדת החוץ והביטחון – ר"ב) של הכנסת". לפי מסמכי מיטרוקין הוא העביר באופן קבוע מסמכים מסווגים, כולל סודיים ביותר, לשגרירות הסובייטית. בנו של ריפתין מסר כי מדובר ב"קשקוש" (התגובות המלאות – ראו במסגרת).
פוליטיקאי אחר ממפ"ם, שעל פי מסמכי מיטרוקין העביר מידע בנושא מדיניות החוץ הישראלית, היה ח"כ משה סנה, ששימש ראש המפקדה הארצית של ההגנה ולאחר מכן איש ציבור בולט. המידע שעל פי הטענות העבירו ריפתין וסנה חיזק אצל הסובייטים את הנחת העבודה שישראל מפתחת יחסים מיוחדים עם ארה"ב. כך, למשל, באוגוסט 1952 העבירה שגרירות בריה"מ בתל־אביב דוח למוסקבה, שהסתמך על המידע שהעביר סנה, שעל פיו שר החוץ משה שרת דוגל במדיניות שישראל צריכה ללכת בעקבות ארה"ב ללא כל תנאים מוקדמים והסתייגויות. אפרים סנה, בנו של משה סנה: "לא היה ולא נברא. לאבא לא הייתה נגיעה לסודות המדינה".
חבר כנסת נוסף ממפ"ם המופיע במסמכי מיטרוקין כמי שגויס בידי הקג"ב מכונה במסמכי הקג"ב בשם הקוד "גרנט" ונטען שם כי הוא "גר בקיבוץ שובל, ליד באר־שבע". במסמכי מיטרוקין נכתב כי מדובר בלא אחר מהמשורר והפוליטיקאי הבכיר אלעזר גרנות, ששימש אף הוא כחבר ועדת החוץ והביטחון וכמזכ"ל המפלגה. אחרי פרישתו מהכנסת שימש שגריר ישראל בדרום־אפריקה. על פי מסמכי מיטרוקין, גרנות גויס בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, והקשר עימו נותק עם פינוי השגרירות ב־1967. יש לציין כי המסמכים לא מציינים איזה חומר בדיוק מסר גרנות לקג"ב. הגבול שבין "שיחות אינטלקטואליות" לבין ריגול ומסירת מידע הוא חמקמק מאוד. כפי שכבר ציינו, ייתכן שגרנות – כמו גם אישים אחרים שהוזכרו במסמכי מיטרוקין — סבר כי הוא מקיים מגע אינטלקטואלי לגיטימי עם דיפלומט רוסי. דן גרנות, בנו של חבר הכנסת, מספר כי היה עד כילד לפגישות ליליות בינו ובין קוטוב, שהגיע במכונית דיפלומטית, "והביא עימו וודקה משובחת ונקניקים הונגריים מעולים". עם זאת, גרנות אומר כי "לאבא שלי לא הייתה כל נגישות למידע מסווג, כך שגם לו היה רוצה - לא הייתה לו אפשרות להיות מרגל".
. המסמכים כללו גם התייחסות לריגול האינטנסיבי של הקג"ב בארץ, אבל מרבית החומר הזה לא התפרסם. עד השבוע: שליח "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן קיבל גישה לפתוח ולחקור את מסמכי מיטרוקין. התוצאה: רשימה של אישים, שלפי מסמכי הקג"ב פעלו כסוכנים סובייטים בארץ – יוצאת לאור. בין האנשים ששמם מופיע במסמכי מיטרוקין כסוכנים: חברי כנסת, אנשי תקשורת, גורמי מודיעין בכירים, מהנדסים שעסקו בפרויקטים רגישים וגם קצינים שהתברגו בצמרת צה"ל. רשימת מיטרוקין – כתבה ראשונה בסדרה
אומנם הנושא ישן וכבר דנו בו אבל יש כאלה שטרם קראו על הנושא הרגיש הזה
[URL]https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4870481,00.html[/URL]
. בתחילת שנות ה־50 פתחו הרוסים במבצע רחב היקף, תחת שם הקוד "טרֶסט", לחדירה לתוך מפ"ם. על פי מסמכי מיטרוקין, הייתה להם הצלחה לא מבוטלת: הקג"ב, כך נטען, גייס את יעקב (קובה) ריפתין, שכיהן כח"כ מטעם המפלגה בשנים 1949 עד 1965. באחד ממסמכי מיטרוקין נכתב כי הוא "היה חבר בוועדת הביטחון והיחסים הבינלאומיים (הכוונה לוועדת החוץ והביטחון – ר"ב) של הכנסת". לפי מסמכי מיטרוקין הוא העביר באופן קבוע מסמכים מסווגים, כולל סודיים ביותר, לשגרירות הסובייטית. בנו של ריפתין מסר כי מדובר ב"קשקוש" (התגובות המלאות – ראו במסגרת).
פוליטיקאי אחר ממפ"ם, שעל פי מסמכי מיטרוקין העביר מידע בנושא מדיניות החוץ הישראלית, היה ח"כ משה סנה, ששימש ראש המפקדה הארצית של ההגנה ולאחר מכן איש ציבור בולט. המידע שעל פי הטענות העבירו ריפתין וסנה חיזק אצל הסובייטים את הנחת העבודה שישראל מפתחת יחסים מיוחדים עם ארה"ב. כך, למשל, באוגוסט 1952 העבירה שגרירות בריה"מ בתל־אביב דוח למוסקבה, שהסתמך על המידע שהעביר סנה, שעל פיו שר החוץ משה שרת דוגל במדיניות שישראל צריכה ללכת בעקבות ארה"ב ללא כל תנאים מוקדמים והסתייגויות. אפרים סנה, בנו של משה סנה: "לא היה ולא נברא. לאבא לא הייתה נגיעה לסודות המדינה".
חבר כנסת נוסף ממפ"ם המופיע במסמכי מיטרוקין כמי שגויס בידי הקג"ב מכונה במסמכי הקג"ב בשם הקוד "גרנט" ונטען שם כי הוא "גר בקיבוץ שובל, ליד באר־שבע". במסמכי מיטרוקין נכתב כי מדובר בלא אחר מהמשורר והפוליטיקאי הבכיר אלעזר גרנות, ששימש אף הוא כחבר ועדת החוץ והביטחון וכמזכ"ל המפלגה. אחרי פרישתו מהכנסת שימש שגריר ישראל בדרום־אפריקה. על פי מסמכי מיטרוקין, גרנות גויס בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, והקשר עימו נותק עם פינוי השגרירות ב־1967. יש לציין כי המסמכים לא מציינים איזה חומר בדיוק מסר גרנות לקג"ב. הגבול שבין "שיחות אינטלקטואליות" לבין ריגול ומסירת מידע הוא חמקמק מאוד. כפי שכבר ציינו, ייתכן שגרנות – כמו גם אישים אחרים שהוזכרו במסמכי מיטרוקין — סבר כי הוא מקיים מגע אינטלקטואלי לגיטימי עם דיפלומט רוסי. דן גרנות, בנו של חבר הכנסת, מספר כי היה עד כילד לפגישות ליליות בינו ובין קוטוב, שהגיע במכונית דיפלומטית, "והביא עימו וודקה משובחת ונקניקים הונגריים מעולים". עם זאת, גרנות אומר כי "לאבא שלי לא הייתה כל נגישות למידע מסווג, כך שגם לו היה רוצה - לא הייתה לו אפשרות להיות מרגל".
