אז אני מבין מדבריך שהיית "ילד כאפות"?
לא, היה נתק גמור ביני לבין ילדים אחרים. לא שיחקתי איתם ולא דיברתי ולא כלום. לא היה שום מגע ביני לבינם.
תקופה מסויימת כילד נהגתי לשבת בהפסקות עם המורה, המחנכת.
הייתי מספר לה על הספרים שקראתי וכנראה כל מיני מחשבות של ילד.
בסוף הזמינו את ההורים שלי לשיחה. גם כי הייתי ילד מאד לא חברותי וגם זה לא לעניין שילד מעסיק את המחנכת בהפסקות.
וכנראה גם כי באיזה שיעור מולדת המורה ביקשה ממני להראות איפה ירושלים על המפה, ועניתי לה שאני לא יודע וזה גם לא מעניין אותי.
זה היה נכון. עד היום אני לא בטוח איפה ירושלים על המפה.
בכל אופן הזמינו את ההורים, אבל אמא שלי היתה אנטישמית, ודווקא היתה מרוצה שהבן שלה לא מתרועע עם ילדים יהודים.
גם לא הפריע לה שהבן שלה לא יודע איפה כל מיני ישובים במדינה של הישראלים.
היתה אומרת לי "זו התרבות שלהם" ומתכוונת שאני לא צריך ללמוד את זה.
ככה שלא, לא הייתי ילד כאפות. הייתי דפוק, לגמרי, אבל לא מהבחינה הזו.