שמעון, איתן, משהא, כולכם צודקים
הכיצד? אף על פי שטענתם טענות סותרות לכאורה? ובכן, איתן ומשהא צודקים בכך שמישהי מושכת חזק לכיוון מסויים מאד, ובגלל הרגשנות ההומה שבדברים, והפופוליזם שבהם, יש חשש שמא אוכלוסיות גדולות של הפורום ינועו בעקבותיה לאפיקים רחוקים ולא רצויים. מכאן חששם של איתן ומשהא. עובדה שאיתן ומשהא לא אמרו מה שאמרו עד היום, אלא רק היום, וזאת, בגלל שמישהי מסויימת, לא אומר מיהי, עברה את גבול הטעם הטוב. בהחלט איננו רוצים לסתום פיות, בהחלט אנחנו רוצים לקרוא על האסוסיאציות שתחביב ריקודי העם מביאים אותנו אליהן, אלה הם חופים יפים. ויש המון נושאים שקשורים בעקיפין לריקודים.וכולם כאן מוזמנים להביע רחשי לב, שלעו בהם במהלך של רקיוד, אף אם זה לא קשור לריקוד. לפיכך, שמעון, אני מסכים איתך בהחלט שאי אפשר לדון כל הזמן בנושאים הספציפיים של הריקוד, ואנחנו שמחים שהפורום נותן במה לאנשים עם סגנונות שונים, ראייה אחרת של החיים, הגיגים, הרהורים, מאוויים. מה שעשתה אותה האחת, היא הביאה אותנו לחופי הצונאמי, ופה טמונה סכנה, אנחנו מאבדים את הניווט. כבר לא בדיוק יודעים מה היא רוצה מאיתנו. אני אנסה להגדיר מה הבעייה בכתיבתה: שפע גדול של מלים, אהבה גדולה למילים, השפע הזה מתרוצץ בראשו של אדם ומבקש לפרוץ החוצה. זו התאהבהבות במלים לשמן, הרצון לכתוב אותן, כדי לראות אותן. ומה יותר טוב מאשר לעלות על מילות שיר, שמישהו אחר כתב, ולהתנשא על הגל הזה שהזדמן, וממנו לירות מטחים נוספים של מלים. לפיכך, שמחתי כי כמה וכמה כותבי פורום, עשו היום מעשה, ואף הקדימו את איתן ומשהא, והתריעו על התשפוכת המילולית שלוקה בה אחת משלנו, אנחנו רוצים שהיא תישאר שלנו, אבל גם שתכבד את רצונותינו.
