שובו של גוי ואבוי
Well-known member
בית המשפט העליון לשר הפנים: יש להשיב לאלתר את מעמדה
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56992360
http://www.hamoked.org.il/Document.aspx?dID=Updates1946
בית המשפט העליון לשר הפנים: יש להשיב לאלתר את מעמדה של תושבת ירושלים המזרחית, שנשלל בעקבות מגוריה בחו"ל
מאז 1967, מנהיג משרד הפנים מדיניות פסולה מכל וכל, במטרה לדחוק את רגליהם של תושבי ירושלים המזרחית אל מחוץ לעיר ולהשיג בה רוב יהודי. כחלק ממדיניות זו נתלה משרד הפנים, בין השאר, ב"הלכת עווד", משנת 1988, לפיה מעמד הקבע של פלסטינים מירושלים המזרחית עשוי לפקוע "מתוכו הוא" עם העתקת מרכז החיים אל מחוץ לישראל או רכישת מעמד במדינה אחרת.
במסגרת הניסיונות להביא לבחינה מחודשת של הלכה זו, בתחילת 2010 הגישו המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח בישראל בקשה להצטרף כידידי בית המשפט להליך ערעור על פסק דין, שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים. הערעור דן בעניינה של תושבת ירושלים המזרחית, שמעמד הקבע שלה בישראל נשלל משום שהתגוררה תקופה ממושכת בארצות הברית ורכשה אזרחות אמריקנית.
במרץ 2017, וחרף ביקורתו הקשה של בית המשפט העליון על הסחבת בה נוקטת המדינה במציאת פתרון הולם למקרה, החליטה הוועדה ההומניטארית – זו בפעם השלישית – לתת לאישה אשרת תייר מסוג ב/1 לשנה, הא ותו לא. רק לאחר שבית המשפט הנחה את המדינה לשקול את עניינה של האישה לאור פסק הדין בעניין אלחאק, שניתן במרץ 2017 – במסגרתו הצהירה המדינה על מדיניותו המקלה החדשה של שר הפנים, לאפשר בתנאים מסוימים השבת תושבות קבע גם למי ששהה מחוץ לישראל תקופה ארוכה ורכש אזרחות זרה – הודיעה המדינה בנובמבר 2017, כי למערערת יינתן מעמד ארעי למשך שנתיים, שלאחריהן, בהעדר מניעה ביטחונית או פלילית, תקבל מעמד קבע. המערערת התנגדה לכך, ועל כן, ביום 19.12.2017 נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בעניין.
בפסק הדין, מפי הנשיאה בדימוס נאור, התקבל ערעורה של האישה בכל הנוגע להשבת מעמדה ונקבע שהיא זכאית לקבל לאלתר מעמד קבע. באשר לפן העקרוני, נקבע, כי אמנם "אין לכחד: הלכת עווד אינה פשוטה", אך משנמצא פתרון אחר למחלוקת – הנסמך על פסק הדין בעניין אלחאק, בו נקבע בין היתר, כי מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית הוא ייחודי בהיותם "תושבים ילידים" – אין צורך לדון בשאלות שמעוררת הלכה זו או בעצם חוקיותה של שלילת המעמד.
עוד קבעו השופטות, כי על אף שהמתווה להשבת מעמד של קבע במסגרת המדיניות המקלה קובע, כי לאדם יינתן ראשית מעמד ארעי (אשרה מסוג א/5) למשך שנתיים, במקרה דנן מתקיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות לסטות מכך, ולהשיב למערערת את מעמד הקבע שלה לאלתר. נאור הדגישה, בין היתר, כי למן שנת 2014, מרכז חייה של המערערת נבחן על ידי משרד הפנים באופן רציף, וכי צו שיפוטי המתיר את שהייתה בישראל תלוי ועומד כבר למעלה מעשור. "אין זה סביר בעיני", קבעה נאור, "להוסיף ולחייב את המערערת בתקופה נוספת של בחינה ופיקוח... אמות המידה של המשפט הציבורי מחייבות כי גם לתהליך המינהלי של בחינת זכאות לתושבות יהיה סוף".
על המדינה הוטל לשלם למערערת הוצאות בסך 40,000 ₪.
http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=36985&msgid=56992360
http://www.hamoked.org.il/Document.aspx?dID=Updates1946
בית המשפט העליון לשר הפנים: יש להשיב לאלתר את מעמדה של תושבת ירושלים המזרחית, שנשלל בעקבות מגוריה בחו"ל
מאז 1967, מנהיג משרד הפנים מדיניות פסולה מכל וכל, במטרה לדחוק את רגליהם של תושבי ירושלים המזרחית אל מחוץ לעיר ולהשיג בה רוב יהודי. כחלק ממדיניות זו נתלה משרד הפנים, בין השאר, ב"הלכת עווד", משנת 1988, לפיה מעמד הקבע של פלסטינים מירושלים המזרחית עשוי לפקוע "מתוכו הוא" עם העתקת מרכז החיים אל מחוץ לישראל או רכישת מעמד במדינה אחרת.
במסגרת הניסיונות להביא לבחינה מחודשת של הלכה זו, בתחילת 2010 הגישו המוקד להגנת הפרט והאגודה לזכויות האזרח בישראל בקשה להצטרף כידידי בית המשפט להליך ערעור על פסק דין, שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים. הערעור דן בעניינה של תושבת ירושלים המזרחית, שמעמד הקבע שלה בישראל נשלל משום שהתגוררה תקופה ממושכת בארצות הברית ורכשה אזרחות אמריקנית.
במרץ 2017, וחרף ביקורתו הקשה של בית המשפט העליון על הסחבת בה נוקטת המדינה במציאת פתרון הולם למקרה, החליטה הוועדה ההומניטארית – זו בפעם השלישית – לתת לאישה אשרת תייר מסוג ב/1 לשנה, הא ותו לא. רק לאחר שבית המשפט הנחה את המדינה לשקול את עניינה של האישה לאור פסק הדין בעניין אלחאק, שניתן במרץ 2017 – במסגרתו הצהירה המדינה על מדיניותו המקלה החדשה של שר הפנים, לאפשר בתנאים מסוימים השבת תושבות קבע גם למי ששהה מחוץ לישראל תקופה ארוכה ורכש אזרחות זרה – הודיעה המדינה בנובמבר 2017, כי למערערת יינתן מעמד ארעי למשך שנתיים, שלאחריהן, בהעדר מניעה ביטחונית או פלילית, תקבל מעמד קבע. המערערת התנגדה לכך, ועל כן, ביום 19.12.2017 נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בעניין.
בפסק הדין, מפי הנשיאה בדימוס נאור, התקבל ערעורה של האישה בכל הנוגע להשבת מעמדה ונקבע שהיא זכאית לקבל לאלתר מעמד קבע. באשר לפן העקרוני, נקבע, כי אמנם "אין לכחד: הלכת עווד אינה פשוטה", אך משנמצא פתרון אחר למחלוקת – הנסמך על פסק הדין בעניין אלחאק, בו נקבע בין היתר, כי מעמדם של תושבי ירושלים המזרחית הוא ייחודי בהיותם "תושבים ילידים" – אין צורך לדון בשאלות שמעוררת הלכה זו או בעצם חוקיותה של שלילת המעמד.
עוד קבעו השופטות, כי על אף שהמתווה להשבת מעמד של קבע במסגרת המדיניות המקלה קובע, כי לאדם יינתן ראשית מעמד ארעי (אשרה מסוג א/5) למשך שנתיים, במקרה דנן מתקיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות לסטות מכך, ולהשיב למערערת את מעמד הקבע שלה לאלתר. נאור הדגישה, בין היתר, כי למן שנת 2014, מרכז חייה של המערערת נבחן על ידי משרד הפנים באופן רציף, וכי צו שיפוטי המתיר את שהייתה בישראל תלוי ועומד כבר למעלה מעשור. "אין זה סביר בעיני", קבעה נאור, "להוסיף ולחייב את המערערת בתקופה נוספת של בחינה ופיקוח... אמות המידה של המשפט הציבורי מחייבות כי גם לתהליך המינהלי של בחינת זכאות לתושבות יהיה סוף".
על המדינה הוטל לשלם למערערת הוצאות בסך 40,000 ₪.