קייט המתוקה
New member
ביקורת, "פסטימחול".
תיאטרון צוותא ומבקרי הצגות יכולים לומר על ההצגה שהיא: "נפלאה, שילוב מדהים ומגוון של כישרון ויכולת ביצועית מאוד גבוהה. מרגש, מצחיק, מדהים." אני יכולה לומר, שהפסטיבל הזה היה שילוב מאוד לא מאוזן בין פוטנציאל מינימלי של כישרון לבין חוסר גיוון בתנועות ובביצועים. אני מסוגלת לשבת שעתיים וחצי, דבוקה לבמה, ולראות את להקת "בת-שבע" או את הבלט הישראלי ולקום בחוסר רצון בסוף ההצגה-מרוגשת ונפעמת. אבל אחרי השעה וחצי של הפסטימחול, קמתי מיובשת, מאושרת לצאת מהאולם ולהצטער על בזבוז הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון-אני חובבת מחול מושבעת, ובעצמי רוקדת 8 שנים. אני הולכת לכל הופעת מחול שמזדמנת לי, אבל יש גבול. מלבד אולי 2 ריקודים, שהיו איכשהו סבירים, שאר הריקודים פשוט לא הצליחו לגעת בי. הריקודים היו אולי מלאי תוכן-אבל לא הפגינו את זה מבחינה ביצועית. הרקדנים לא היו מנוסים מאוד (חלקם, לפחות), היו הרבה מאוד טעויות ופאשלות, וגיוון בתנועות פשוט לא היה. הכריאוגרפיה היתה לחלוטין על הפנים, חסרת מחשבה ועומק בהרבה מן הריקודים. לשבת ולראות הופעה ברמה חובבנית כל כך, צריך לפחות שתהיה לזה הצדקה. הרבה מהתנועות חזרו על עצמן, ורוב הריקודים לא זרמו בכלל. אסופה של תרגילי חימום-כמה בגמישות וכמה פחות. אם אני מסוגלת לומר משהו טוב על הפסטימחול, הוא שהיו שני ריקודים עם כוונה מאוד יפה, בביצוע בינוני: "חזרתה של האנטישמיות" (שהרקדן, ארז אלון, טרח להודיע על שינוי שמה לפני הצגתה... ואני שואלת, למה?) ו"געת" בביצוע ארז אלון ונוילה גולברג. אני חושבת שהרקדן הכי מקצועי שם היה, בעצם, ארז אלון. בהופעה צפיתי עם שלושה חברים שלי, שלושתם עוסקים במחול גם הם, ואף אחד מהם לא הראה סימני הנאה לא אחרי ולא בזמן ההופעה. היתה הצטערות כללית לגבי בזבוז ה50 ש"ח על ה"פסטימחול". רוב מחיאות הכפיים והצחקוקים המאולצים באולם נתנו הרגשה של אולם מלא בקרובי משפחה וחברים של המופיעים. אפשר לומר שראיתי הצגות טובות יותר. בקיצור, לא אהבתי. ציון: 2.0-בגלל האומץ לצאת עם משהו חובבני כזה לבמה. קייט.
תיאטרון צוותא ומבקרי הצגות יכולים לומר על ההצגה שהיא: "נפלאה, שילוב מדהים ומגוון של כישרון ויכולת ביצועית מאוד גבוהה. מרגש, מצחיק, מדהים." אני יכולה לומר, שהפסטיבל הזה היה שילוב מאוד לא מאוזן בין פוטנציאל מינימלי של כישרון לבין חוסר גיוון בתנועות ובביצועים. אני מסוגלת לשבת שעתיים וחצי, דבוקה לבמה, ולראות את להקת "בת-שבע" או את הבלט הישראלי ולקום בחוסר רצון בסוף ההצגה-מרוגשת ונפעמת. אבל אחרי השעה וחצי של הפסטימחול, קמתי מיובשת, מאושרת לצאת מהאולם ולהצטער על בזבוז הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון-אני חובבת מחול מושבעת, ובעצמי רוקדת 8 שנים. אני הולכת לכל הופעת מחול שמזדמנת לי, אבל יש גבול. מלבד אולי 2 ריקודים, שהיו איכשהו סבירים, שאר הריקודים פשוט לא הצליחו לגעת בי. הריקודים היו אולי מלאי תוכן-אבל לא הפגינו את זה מבחינה ביצועית. הרקדנים לא היו מנוסים מאוד (חלקם, לפחות), היו הרבה מאוד טעויות ופאשלות, וגיוון בתנועות פשוט לא היה. הכריאוגרפיה היתה לחלוטין על הפנים, חסרת מחשבה ועומק בהרבה מן הריקודים. לשבת ולראות הופעה ברמה חובבנית כל כך, צריך לפחות שתהיה לזה הצדקה. הרבה מהתנועות חזרו על עצמן, ורוב הריקודים לא זרמו בכלל. אסופה של תרגילי חימום-כמה בגמישות וכמה פחות. אם אני מסוגלת לומר משהו טוב על הפסטימחול, הוא שהיו שני ריקודים עם כוונה מאוד יפה, בביצוע בינוני: "חזרתה של האנטישמיות" (שהרקדן, ארז אלון, טרח להודיע על שינוי שמה לפני הצגתה... ואני שואלת, למה?) ו"געת" בביצוע ארז אלון ונוילה גולברג. אני חושבת שהרקדן הכי מקצועי שם היה, בעצם, ארז אלון. בהופעה צפיתי עם שלושה חברים שלי, שלושתם עוסקים במחול גם הם, ואף אחד מהם לא הראה סימני הנאה לא אחרי ולא בזמן ההופעה. היתה הצטערות כללית לגבי בזבוז ה50 ש"ח על ה"פסטימחול". רוב מחיאות הכפיים והצחקוקים המאולצים באולם נתנו הרגשה של אולם מלא בקרובי משפחה וחברים של המופיעים. אפשר לומר שראיתי הצגות טובות יותר. בקיצור, לא אהבתי. ציון: 2.0-בגלל האומץ לצאת עם משהו חובבני כזה לבמה. קייט.
