"ביקורת טלויזיה" - המשפט של המדינה
וגם "מחסומים" - ראיתם אתמול? למי שלא - אתמול אחה"צ, עד החדשות, שודר בערוץ 2 "משפט" שנוהל במרכז הבינתחומי בהרצליה. המשפט - למיטב הבנתי - היה חלק ממה שסטודנטים למשפטים מכירים בשם "משפט מבויים", שזה סוג של קורס פעיל, במסגרתו מכינים הסטודנטים משפט בנושא שעל הפרק, לרבות הכנת כתבי טענות וכו' ולרבות ניהול "משפט" בפני צוות "שופטים", בד"כ משפטנים שעובדים בביה"ס, אבל לא רק. מה שאתמול שודר היה משפט מבויים כזה, אלא שיחודו היה בנושא ובמשתתפים : המשפט : "הציבור נגד כנסת ישראל". האישומים : הפרת אמונים, התנהגות בלתי הולמת ורשלנות מקצועית. התובע - פרופ' שאני כל הזמן שוכחת את שמו, אבל הוא איש אקדמיה ידוע בתחום החוקתי. הסניגור - עו"ד רם כספי. השופטים : ד"ר סוזי נבות, ח"כ לשעבר (דיקן המרכז לדעתי) פרופ' אמנון רובינשטיין, והשופט בן דרור ימיני, ולצידם חבר מושבעים (אני חושבת שאלו היו הסטודנטים). העדים : יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ח"כ אלי ישי, ח"כ בייגה שוחט, פרופ' (?) מינה צמח. הכנסת נמצאה אשמה בכל האישומים. היה מרתק ברמות ! הופתעתי לגלות שאמון הציבור במערכות השלטון נמוך להחריד. לא הופתעתי לגלות שחלק ניכר מבין ח"כ מתרשל במילוי תפקידו המקצועי, קרי -חקיקה. הופתעתי לגלות שהציבור - כפי שיוצג אמש - רואה בהתנהגות נבחרי הציבור כתעודת עניות למדינת ישראל, בהינתן הטיעון המנצח של הסניגור : "אם חברי התובע רוצה כנסת אחרת, אין לו ברירה אלא להחליף את העם שבחר בזו הנוכחית, על חסרונותיה". לא הופתעתי לגלות שהציבור רואה בנבחריו כמי שהפרו את חובת האמונים לו, אבל כתמיד - ברור לי שהעובדה שהעם חושב כך, לא תעלה ולא תוריד בבחירות הבאות. בכל אופן - היה מעניין. ________________ "מחסומים" - סרט עצוב. עצוב לראות את סדרי החיים בעזה ויו"ש. עצוב לראות הציבור הפלסתיני חי תחת הכיבוש, ואת ההשפעה של השלטון הישראלי על כל רגע נתון בסדר יומו של הפלשתיני המצוי. עצוב לראות את ההגבלות, עצוב להבין עד כמה המצב "תקוע", עצוב לראות את היום יום הפלשתיני. עצוב לראות את טובי בנינו פוסחים על שני סעיפים - להיות רחום וטוב ונעים ותרבותי, או פשוט לבצע בקור רוח את מה שהוטל עלי. עצוב לראות אנשים צעירים במדים ונשק עצוב לראות אנשים צעירים כאלו, שאם נקרו על דרכי ברחוב הייתי מתבדחת איתם ושותה איתם איזו בירה בצהרי היום. עצוב לראות את האנשים האלו מסמלים את הכיבוש ומהווים ידו הארוכה. עצוב. עצוב
וגם "מחסומים" - ראיתם אתמול? למי שלא - אתמול אחה"צ, עד החדשות, שודר בערוץ 2 "משפט" שנוהל במרכז הבינתחומי בהרצליה. המשפט - למיטב הבנתי - היה חלק ממה שסטודנטים למשפטים מכירים בשם "משפט מבויים", שזה סוג של קורס פעיל, במסגרתו מכינים הסטודנטים משפט בנושא שעל הפרק, לרבות הכנת כתבי טענות וכו' ולרבות ניהול "משפט" בפני צוות "שופטים", בד"כ משפטנים שעובדים בביה"ס, אבל לא רק. מה שאתמול שודר היה משפט מבויים כזה, אלא שיחודו היה בנושא ובמשתתפים : המשפט : "הציבור נגד כנסת ישראל". האישומים : הפרת אמונים, התנהגות בלתי הולמת ורשלנות מקצועית. התובע - פרופ' שאני כל הזמן שוכחת את שמו, אבל הוא איש אקדמיה ידוע בתחום החוקתי. הסניגור - עו"ד רם כספי. השופטים : ד"ר סוזי נבות, ח"כ לשעבר (דיקן המרכז לדעתי) פרופ' אמנון רובינשטיין, והשופט בן דרור ימיני, ולצידם חבר מושבעים (אני חושבת שאלו היו הסטודנטים). העדים : יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ח"כ אלי ישי, ח"כ בייגה שוחט, פרופ' (?) מינה צמח. הכנסת נמצאה אשמה בכל האישומים. היה מרתק ברמות ! הופתעתי לגלות שאמון הציבור במערכות השלטון נמוך להחריד. לא הופתעתי לגלות שחלק ניכר מבין ח"כ מתרשל במילוי תפקידו המקצועי, קרי -חקיקה. הופתעתי לגלות שהציבור - כפי שיוצג אמש - רואה בהתנהגות נבחרי הציבור כתעודת עניות למדינת ישראל, בהינתן הטיעון המנצח של הסניגור : "אם חברי התובע רוצה כנסת אחרת, אין לו ברירה אלא להחליף את העם שבחר בזו הנוכחית, על חסרונותיה". לא הופתעתי לגלות שהציבור רואה בנבחריו כמי שהפרו את חובת האמונים לו, אבל כתמיד - ברור לי שהעובדה שהעם חושב כך, לא תעלה ולא תוריד בבחירות הבאות. בכל אופן - היה מעניין. ________________ "מחסומים" - סרט עצוב. עצוב לראות את סדרי החיים בעזה ויו"ש. עצוב לראות הציבור הפלסתיני חי תחת הכיבוש, ואת ההשפעה של השלטון הישראלי על כל רגע נתון בסדר יומו של הפלשתיני המצוי. עצוב לראות את ההגבלות, עצוב להבין עד כמה המצב "תקוע", עצוב לראות את היום יום הפלשתיני. עצוב לראות את טובי בנינו פוסחים על שני סעיפים - להיות רחום וטוב ונעים ותרבותי, או פשוט לבצע בקור רוח את מה שהוטל עלי. עצוב לראות אנשים צעירים במדים ונשק עצוב לראות אנשים צעירים כאלו, שאם נקרו על דרכי ברחוב הייתי מתבדחת איתם ושותה איתם איזו בירה בצהרי היום. עצוב לראות את האנשים האלו מסמלים את הכיבוש ומהווים ידו הארוכה. עצוב. עצוב
